Mötley Crüe - Theatre of Pain

ב- 21 ליוני, 1985, "Mötley Crüe" הוציאו את אלבומם השלישי, "Theatre of Pain".

האלבום הזה סימן שינוי דרמטי עבור "Mötley Crüe" - הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה ויזואלית. בעקבות הטון האפל והאגרסיבי של "Shout at the Devil" שמיתג אותם כעובדי "כת השטן", הלהקה פנתה לכיוון גלאם מטאל, ואימצה מראה ויזואלי, דימוי וסאונד תיאטרליים יותר. השינוי לא היה רק ​​שינוי סגנוני; זו הייתה אסטרטגיית הישרדות. בעקבות תאונת הדרכים הטרגית של Vince Neil, שגבתה את חייו של Nicholas "Razzle" Dingley - מתופף להקת "Hanoi Rocks", ועם מתחים פנימיים והתמכרויות לסמים שהלכו וגברו, "Theatre of Pain" הפך לנקודת מפנה עבור "Mötley Crüe".

האלבום הוקלט באולפני "Cherokee" בהוליווד עם המפיק Tom Werman, שעבד גם על האלבום הקודם של הלהקה. Nikki Sixx, שהפך אט אט לכח המניע היצירתי של הלהקה, ניתב חלק ניכר מההתמכרויות והשדים הפנימיים שלו למילים שהיו אפלות הרבה יותר יותר ממה שהעטיפה הזוהרת של האלבום הציעה. Tommy Lee נותר כבסיס מוצק על התופים, והוסיף נפח אפילו לרגעים הפופיים ביותר של האלבום ו- Mick Mars הציג את כשרונו בנגינה מגוונת יותר, למרות שבאותה תקופה הלהקה שקלה ברצינות את החלפתו.

מנקודת מבט מוזיקלית, "Theatre of Pain" ריכך במעט את הקוצים החדים של הלהקה ואת שורשי ההבי-מטאל. הריפים המחוספסים עדיין היו שם, אבל ההפקה ליטשה אותם עבור MTV והרדיו. אין ספק! זה היה האלבום שעזר להשיק את הגלאם מטאל אל תוך המיינסטרים, וזאת על-אף ספג ביקורת מצד מעריצים מושבעים על נטישת החיספוס המקורי של הלהקה.

האלבום נפתח עם "City Boy Blues", שיר יהיר שמרמז על שורשי המלוכלכים והמשוננים של הלהקה עם טוויסט קל שמועצם על ידי סולו הסלייד גיטר והשימוש בפעמון פרה. האנרגיה הגולמית כאן, קובעת את הטון לאלבום מלא בסליז ואטיטיוד, גם אם הריפים מרגישים מלוטשים יותר מאשר נושכים.

השיר "Smokin' in the Boys Room", שהינו גרסת כיסוי ללהיט משנת 1973 של "Brownsville Station", היה הסינגל הפורץ של האלבום. נושא בית הספר המרדני והקליפ המושקע הפכו אותו למועדף ב-MTV ונתן ללהקה את הלהיט הראשון שלה בטופ 20. השינוי בסגנון ניכר לא רק בבחירה בקאבר משנות ה-70 (הם כבר עשו זאת באלבום הקודם עם "Helter Skelter" של "הביטלס"). רק שהפעם הלהקה השילה מעצמה את כל האווירה האפלה, בין היתר בסיוע סולו המפוחית ​​של Mickey Raphae, סולו הסלייד וקטע מחיאות הכפיים שצועקים "מיינסטרים". הפזמון המדבק של השיר הפך אותו לגשר תרבותי בין נוסטלגיית הרוק של שנות ה-70 לגלאם של שנות ה-80. מעניין לציין, שהרוח המרדנית הזו הכתה גלים גם בישראל. עוד בשנת 1981 "תיסלם" האגדית עשתה כבוד לשיר באלבום הבכורה שלה "רדיו חזק", עם קאבר ששיקף את אותה התרסה מתבגרת ואנרגיה מרדנית.

ניתן לומר שהאלבום מתחיל בשיר השלישי - "Louder Than Hell", שם ניתן כבר לשמוע את "Mötley Crüe" הישנה והטובה עם שיר שמציע הפוגה כבדה יותר בתוך כל הגלאם. השיר שנכתב במקור בתקופת "Shout at the Devil" (תחת הכותרת "Hotter Than Hell"), מחזיר את הגיטרות הרועשות והאווירה האפלה והמרושעת, והוא ללא ספק אחד הקטעים הבודדים באלבום ששומרים על העוצמה הקודמת של הלהקה.

אחריו מגיע "Keep Your Eye on the Money" שיצא כסינגל השלישי מהאלבום ורוכב על גרוב הדוק עם מילים חדות על תהילה ופיתוי, אשר מרמזות על ההתבגרות הלירית של Nikki Sixx. לטעמנו, אחת הפנינים הלא מוערכות של האלבום.

אבל היה זה דווקא "Home Sweet Home" שהפך למרכז הרגשי של האלבום ולרגע שיגדיר אותו, למרות שחלק מהנוכחים באולפן לא היו מרוצים מהחלטת הלהקה להקליט בלדה ולהוציא אותה כסינגל. הבלדה מונעת הפסנתר הזו חשפה את הצד רך יותר של הלהקה, והפכה לבית ספר לבלדות הגלאם מטאל שישלטו במחצית השנייה של העשור. השיר נכתב על ידי Nikki Sixx ו- Tommy Lee, שגם מנגן כאן בפסנתר. באותה תקופה, השיר לא הצליח במצעדים, אך הקליפ שלו היה אהוב על המעריצים ומאוחר יותר הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהופעות החיות ואוספי הלהיטים הגדולים של הלהקה.

השירים "Tonight (We Need a Lover)" ו- "Use It or Lose It" הם להיטי גלאם רוק פשוטים, כיפיים, ראוותניים, ובנויים לאיצטדיונים. הם אולי לא נושאים את העומק של החומרים המוקדמים של הלהקה, אבל הם לוכדים את רוח ההוללות של אמצע שנות ה-80, אשר גם הגדירה את אורח החיים הקיצוני של "Mötley Crüe".

הקטע "Save Our Souls" הוא אולי השיר האפל והכי פחות מוערך באלבום, בו Sixx מתייחס להתמכרותו להרואין. הוא מונע על ידי ריף אפל ומהפנט וליקוקי הסלייד גיטר של Mick Mars, ולטעמנו בולט כאחד השירים המעניינים יותר באלבום.

מעניין שהשיר "Raise Your Hands to Rock" עושה שימוש נרחב בגיטרות אקוסטיות וקורץ אפילו למוזיקת ​​קאנטרי, אבל בהמשך הוא חוזר למשבצת הגלאם מטאל עם הפזמון הקליט שחוזר על המילה "Rock" בדיוק כמו ש-"Twisted Sister" עשו זאת שנה קודם לכן עם הלהיט "I Wanna Rock" (שגם הוא הופק על ידי Tom Werman).

האלבום מסתיים עם "Fight for Your Rights", ניסיון שלא צלח לייצר להיט המנוני שנכשל מבחינה גם מבחינה לירית, אך עדיין מנסה לתעל את האנרגיה המרדנית שעליה בנתה הלהקה את שמה.

האלבום "Theatre of Pain" זכה לביקורות מעורבות עם יציאתו. המבקרים היו חלוקים בדעותיהם, ואפילו הלהקה הביעה הסתייגויות לגביו במבט לאחור - ניקי סיקס כינתה אותו פעם "ערימת זבל". ובכל זאת, הוא השיג מעמד פלטינה ארבע פעמים בארה"ב, הגיע למקום ה-6 במצעד בילבורד 200, ועזר לבסס את מקומה של "Mötley Crüe" בפנתיאון הגלאם מטאל.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר