חברי הלהקה:
פבל מיטיאנין: גיטרות
אייל בן שושן: בס
אילייה בדרוב: שירה
ההתחלה...
השורשים של “The Fading” נטועים בתל אביב של ראשית המילניום הנוכחי, בהרכב הת'ראש-דת' מטאל "Excessum” שבו היו חברים, בין היתר, הסולן אילייה בדרוב והמתופף שקד פורמן.
אחרי מספר שנים של חיפושים, הופעות וחילופי הרכבים, חברי “Excessum” נכנסו בשנת 2007 לאולפן והקליטו אלבום דמו עם המוזיקאי והמפיק השוודי Jonas Kjellgren. מטרת הדמו הייתה להשיג ללהקה חוזה הקלטות אצל לייבלים גדולים. כשהם סיימו להקליט את הדמו, התוצאה הסופית נשמעה להם טוב כל-כך שהם החליטו להוציא אותו כ EP בשם “Chaos in Flesh”. הם אפילו הצליחו למכור את מספר היחידות שהודפסו מאותו מיני אלבום די מהר.
זמן קצר לאחר יציאת הדמו הצטרף הגיטריסט פבל מיטיאנין להרכב, אשר יצא לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה. הם סגרו בעצמם הופעות כמעט בכל מקום שהייתה בו מערכת סאונד שהשמיעה "קול". צפון, דרום, מזרח ומערב, כל מקום אפשרי בארץ ישראל הקטנה שיביא אותם לכמה שיותר קהל.
הדמו קיבל חשיפה לא רק בארץ אלא גם בחו"ל, בין היתר לאור העובדה שלהקה שוודית שנושאת את אותו השם - פנתה ל- "Excessum” הישראלית ודרשה ממנה לשנות אותו. חברי הלהקה החלו לקבל הודעות נאצה אנטישמיות מהלהקה השוודית. הם לא ממש התרגשו מהאיומים ולא ממש עניין אותם מה הלהקה בשוודיה טוענת או חושבת, אבל בסופו של דבר החליטו לשנות את השם, בעיקר בגלל שהם אהבו את השם החדש: “The Fading” (אגב, הצדק הפואטי נעשה כשאותה להקה שוודית התפרקה לאחר מספר חודשים).
הפריצה הגדולה...
בתחילת שנת 2008 השתתפה “The Fading” בתחרות “Wacken Metal Battle” בישראל וזכתה במקום הראשון.
חברי הלהקה התחילו להרגיש בטוחים יותר בעצמם ובמוזיקה שלהם, בין היתר בעקבות הניצחון ובעקבות ההצטרפות של פבל. הם עלו על המטוס עם תקוות גדולות בדרך לתחרות הגדולה “Wacken Metal Battle” שבפסטיבל המיתולוגי “Wacken Open Air” בגרמניה. החלום התגשם והפך למציאות כאשר ב- 1 באוגוסט 2008 הלהקה זכתה במקום הראשון בתחרות והבטיחה לעצמה חוזה הקלטות לאלבום עם הלייבל “Wacken Records”.
פבל סיפר שכשהם היו מאחורי הקלעים של הבמה הגדולה באותו פסטיבל, הם מצאו את עצמם צופים בהופעה של “Killswitch Engage” יחד עם Jordan Mancino מלהקת “As I Lay Dying”. באותו רגע, בגיל 23, הם הרגישו על גג העולם ושהם הולכים להיות מינימום “Metallica” הבאה.
בשנת 2009 נכנסה הלהקה יחד עם המפיק Pelle Saether לאולפני "Abyss Studios" בשוודיה וב- 31 ביולי 2009 הם הוציאו את אלבום הבכורה: “In Sin We'll Find Salvation”. האלבום יצא במהלך פסטיבל “Wacken Open Air” שחגג באותה שנה 20 שנים לקיומו. הלהקה הגיעה לפסטיבל כאחת הלהקות הרשמיות של הליין-אפ וביצעה הופעה על במת ה“Wet Stage”. תרשו לנו להוסיף פה הערה: טירוףףףףףףףףףףףףףףףףף!!
באותו פסטיבל הם גם קיימו הופעה מיוחדת לאנשי תקשורת בחסות “Wacken”, על מנת לקדם את אלבום הבכורה. משם, "המטוס" המטאלי של “The Fading” המריא לו אל-על בעוצמה אדירה.
בשנת 2010 הלייבל ארגן ללהקה סיבוב הופעות. החבר'ה הצעירים מישראל יצאו לסיבוב הופעות עם הלהקות “Warbringer” ו“Evile”. הסיבוב כלל לא פחות מ- 33 הופעות. הוא נמשך שבועיים באנגליה ועוד חודש באירופה וכלל 13 מדינות!!
זה חלומו של כל מוזיקאי (גם שלנו עדיין!) להתעורר יום אחרי יום במדינה אחרת, עם שפה אחרת ותרבות אחרת. לעלות כל יום על במה במקומות שונים בעולם ולהופיע מול קהל ששילם כסף כדי לראות אותך מופיע עם היצירה שלך, בעודו זז ושואג את השירים שלך. חברי הלהקה סיפרו שזה אחד הקטליזטורים המרכזיים שמניעים אותם קדימה, דוחפים אותם ליצור מוזיקה ולהיות להקה!
הם לא חלמו שהזכייה במטאל באטל בארץ תביא אותם לסיבוב מטורף כזה באירופה, אבל כבר בהופעה הראשונה שלהם ב"וואקן" ב- 2008 חברי הלהקה הודו שהם הרגישו שיש להם משהו טוב בידיים. הם קיבלו פידבקים חיוביים חזקים מהקהל, אבל גם מאנשי ההפקה של "וואקן".
המטוס של “The Fading” המשיך עם מצערות פתוחות לרווחה ושנת 2011 הפכה לשנת השיא של הלהקה, אשר הופיעה וזכתה לחשיפה במקומות רבים בעולם. חברי הלהקה סיפרו שהם הרגישו ממש כמו "רוקסטארים". הם הופיעו עם להקת “In Flames” בקייב שבאוקראינה. זמן קצר לאחר מכן הם הופיעו בארץ כמופע פותח ל“Children of Bodoom” ומספר חודשים אחר כך הם הופיעו עם “Arch Enemy” בסנט פטרסבורג ובמוסקבה. רק לכתוב את שמות הלהקות כאן גרם לנו להזיע, אז לנסות לדמיין איך זה לחלוק עם השמות הגדולים האלה את אותה במה ולעמוד מול קהל בסדר גודל כזה??? פשוט צמרמורות בכל הגוף!!!
בשנת 2012, אחרי ההישגים האדירים שלהם בשנתיים שלפני כן, הלהקה חזרה לארץ והתחילה לעבוד על חומרים חדשים לאלבום הבא. ההתחלה הייתה קשה, אך מהר מאוד העניינים התחילו להתדרדר בקצב מהיר. בהתחלה הכתיבה לא זרמה, אחר כך הגיעו הקונפליקטים ובהמשך חוסר ההסכמה בין החברים לגבי הכיוון המוזיקלי ועתידה של הלהקה. כתוצאה מכך, כמה מחברי הלהקה החליטו לעזוב כשהם מותירים את פבל, אילייה ושקד פורמן (המתופף) לקבל החלטה מה הם עושים הלאה. לשלישייה שנותרה היה ברור שהם לא הולכים לוותר על הדבר הגדול הזה שנקרא "מטאל", שאותו הם כל-כך אוהבים.
בכוחות מחודשים, הם צירפו להרכב את הגיטריסט אלכס זבולון ואת הבסיסט אייל בן שושן ונכנסו להקליט את האלבום הבא.
אייל בן שושן סיפר שהצירוף שלו ללהקה היה סגירת מעגל עבורו, כי בתור נער הוא העריץ את “The Fading”. הוא זוכר במיוחד איך בפסטיבל "וואקן", שלוש שנים לפני כן (כשהלהקה שלו דאז, “Ferium”, זכתה במטאל באטל), הוא הצליח להתגנב לשטח ריק שהיה ממש קרוב לבמה בהופעה של “In Flames”. במהלך ביצוע השיר “My Sweet Shadow” הוא קלט את פבל עומד לידו וברגע אחד מכונן של התרגשות עזה שעטפה אותם נוצר לו חיבור ששנים לאחר מכן יכניס את אייל ללהקה. אגב, אנקדוטה משעשת קטנה: למרות הסיפור המרגש, ההתחלה של אייל בלהקה כמעט עלתה על שרטון, כאשר כבר בחזרה הראשונה שלו עם הלהקה הוא הפיל לרצפה את הגיטרה האהובה של פבל וכמעט ניפץ אותה.
נחזור לאלבום. חלק מהחומרים כבר היו כתובים לפני שהלהקה נכנסה להקליט וחלקם נכתבו יחד עם אייל ואלכס. לאחר סיום ההקלטות, הלהקה שלחה את האלבום למיקס ומאסטרינג ל Jens Borgen (שעבד עם "Amon Amarth", "Opeth", "Kreator"). במקביל, הם החלו לקבל הרבה הצעות והבטחות ממנהלים ולייבלים שונים בתעשייה לקידום האלבום, אבל הזמן עבר ושום דבר לא קרה. במשך שנה וחצי הם חוו תסכול ואכזבה ובסופו של דבר החליטו להוציא את האלבום בכוחות עצמם, ללא דחיפה או קידום של אף לייבל. למרות העובדה שחלף כל-כך הרבה זמן ושתהליך היצירה היה מאוד קשה עבורם, הם לא רצו לגנוז אותו, אבל הם רצו לסגור את הפרק הזה ולהתקדם קדימה.
לאחר חבלי לידה קשים, האלבום השני של הלהקה, “Till Life Do Us Part”, יצא לאור ב- 29 בדצמבר 2015.
במהלך השנתיים הבאות, הלהקה מצאה את העוצמה שלה מחדש על הבמות. היא קיימה מספר הופעות מהגדולות בקריירה שלה, כשהיא חולקת במה עם להקות כמו “Bring Me The Horizon” ו“Five Finger Death Punch”. הם שוב הרגישו על גג העולם (אגב, הם אפילו אכלו גבינות ושתו יין בג'קוזי עם Oliver וחבורתו).
וכן, היו שם גם רגעים מרגשים מסוג אחר ולא פחות חשוב. אייל סיפר שהוא לעולם לא ישכח את ההופעה שלהם עם “Bring Me The Horizon” ברוסיה, כשמנהלת הלהקה עשתה לו הפתעה והביאה את אבא שלו (שחי בסין) לצפות בהופעה. מתוך ים האנשים בקהל אייל זיהה את אבא שלו וכל ההופעה הוא הרגיש שהוא מופיע רק בשבילו. כל הקהל העצום פתאום נעלם ורק הוא ואבא שלו נשארו.
באותה שנה הם גם מוציאים וידאו לקליפ לשיר “A Moment Of Insight” עם הזמרת ההולנדית Anneke van Giersbergen ("The Gathering"), וידאו קליפ מושקע ברמות מטורפות שצולם באוקראינה עם חברת ההפקה שהפיקה גם ל “Jinjer” ועוד להקות גדולות!!
הלהקה המשיכה לכתוב, ליצור ולהקליט חומרים חדשים. הדינמיקה והכימיה בין השלושה חזקות כל-כך שהם מצליחים להוציא מעצמם את המקסימום. יש ביניהם סנכרון מושלם, כשכל אחד נותן את החלק שלו. לכל אחד מהם יש דעה משלו אבל בכל זאת יחד הם מצליחים למצוא את האיזון.
אייל, המנוע של היצירה, הוא מכרה ברזל שופע שלא מפסיק ליצור דברים חדשים. פבל הוא נפח אכזרי שיודע להשחיז בעוצמה את הברזל שכורה אייל ואילייה עוטף את הכל בליריקה מחוספסת ועצבנית.
ושוב, בכל הזמן שבו הם עבדו על חומרים חדשים הם קיבלו הצעות והבטחות לעתיד מזהיר.
האכזבה הגדולה הגיעה בשנת 2017, כאשר במהלך פגישה מאולתרת שהתקיימה בין פבל ואייל עם מנהל חברת יחסי ציבור מלונדון שבמקרה הזדמן לישראל, הם גילו שההבטחות וההצעות שקיבלו היו חסרות כל בסיס.
פבל, אייל ואילייה היו שבורי לב והחליטו לעשות סוף לכאב ולהוציא את הלהקה להפסקה בלתי מוגבלת.
אילייה סיפר שזו הייתה השנה "המקוללת" שבה “The Fading” לא היו במקום טוב וגם הוא בתוך הלהקה לא הרגיש שלם.
תחיית "המתים"
לאחר שלוש שנים של שקט, כשהם עדיין שמרו על קשר חברי, השלושה הרגישו שקשה להם בלי הבמות, בלי המוזיקה ובלי האנרגיות. הם החליטו לחזור לנגן יחד. בלי שום תוכניות, מחויבות או מטרה כלשהיא. השלושה חזרו לנגן יחד רק בשביל הכיף, אבל אז קרה להם מה שקורה להרבה להקות בעולם. אם קראתם את הסיקורים שלנו אתם בטח יודעים שברגע ש"הניצוץ" חוזר, האש מתלקחת במהירות ובעוצמה וכך קרה גם לחברי “The Fading”.
מהר מאוד הם הבינו שסתם לנגן בשביל הכיף זאת לא אופציה. או שעושים את זה עד הסוף או שלא עושים בכלל, במיוחד אם השלושה הם מטאליסטים מזן נדיר ששרדו עד עכשיו את התלאות שעברה הלהקה.
הם הרגישו שהמשולש הזה הוא הגרעין החזק והמגובש שיצליח להצעיד את “The Fading” קדימה פעם נוספת.
אבל אז הגיעה הקורונה וטרקה להם את הדלת בפנים, בדיוק כמו שהיא עשתה לכל תעשיית המוזיקה.
במשך כל תקופת הקורונה הם היו "על אש קטנה", כאשר מדי פעם הם השחיזו קצת את החומרים שכתבו, בנו תוכניות והקליטו חומרים. אבל הם עדיין לא הרגישו שזה משהו ממשי, מאחר שכל התעשייה הייתה באותה תקופה בהקפאה והם לא ידעו מה צופן לו העתיד. אייל תיאר את התקופה כ"לימבו" שבו הם לא ידעו איך זה ייגמר ואם שווה להשקיע או לא.
אבל כמו שאנחנו תמיד חוזרים וכותבים פה, המוזיקה חזקה מהכל וחברי הלהקה מצאו פתרונות יצירתיים והצליחו להקליט חומרים חדשים למרות שאייל מתגורר בשנים האחרונות בארה"ב. הגיטרות והשירה הוקלטו בבית של כל אחד מחברי הלהקה והתופים הוקלטו באולפן בארץ ע"י שקד פורמן (כן כן, שקד שהתחיל את הדרך עם אילייה ב"Excessum").
ב- 24 באוגוסט הלהקה הוציאה את הסינגל הראשון מתוך האלבום שבדרך: "The Great Reset". לפי איך שזה נשמע (וגם נראה) האנרגיות והעוצמות שלהם גבוהות מתמיד ואנחנו כבר לא יכולים לחכות לעוד שירים חדשים!!!
אחרי 6 שנים שהם לא ניגנו יחד, חברי הלהקה הרגישו שהם חייבים לפרוק את האנרגיות שלהם על הבמה והחליטו לקיים הופעה חגיגית ב- 4.2.23 במועדון ה"גגארין". לחגיגה העוצמתית הזו מצטרפות "DPS", "Her Last Sight" ו"Ferium", אשר עושה גם היא קאמבק. זו ללא ספק "תחיית המתים" כשם שנבחר להופעה ("Back From The Dead")!!
בנימה אישית...
חברי הלהקה עובדים בשביל המוזיקה. זו התשוקה שלהם והם עובדים כדי לספק את התשוקה.
למרות ההצלחה האדירה שלהם במושגים ישראליים (אבל גם בינלאומיים באופן יחסי), הם אף פעם לא ראו את הפן הכלכלי כמניע. מלכתחילה וגם לאורך כל הדרך, לא הייתה להם כוונה להרוויח כסף, אלא רק לעשות את מה שהם כל-כך אוהבים - מוזיקה. גם ההופעות שהם קיימו בחו"ל ובארץ לא הכניסו להם כסף, אבל למזלם גם לא גרמו להם להפסדים. הם מרגישים שזה בעיקר בגלל שהם נותנים הכל עד הסוף, ביצירה, במוזיקה, ובהופעות שלהם!!
אז עשו לעצמכם טובה ואל תפספסו את הקאמבק המדהים של הלהקה ב-4.2.23 במועדון הגגארין.
להאזנה לאלבום השני של הלהקה ב: Spotify, Apple Music
עריכת לשון: אורי ענבי / Ori Anabi
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט