top of page

נושאי המגבעת - מי רצח את אגנתה פלאסקוג

כמובן שגם אנחנו לא יודעים מי רצח אותה או מי זו בכלל "אגנתה" ( טוב אנחנו כן זה רק נשמע טוב יותר 😁), למה לעזאזל הלהקה הזו לא החזיקה מעמד יותר מאלבום אחד ומה הקשר בכלל לאלבום "מפלצות התהילה" של "משינה" ???

אז אנחנו ננסה לספר לכם קצת על אחד האלבומים שהיה חלק בלתי נפרד מהרוק הישראלי של שנות ה-90 ועם הזמן הפך לאבן דרך במוזיקה הישראלית.



כמו מספר גדול של להקות ישראליות (או בינלאומיות) של שנות ה-90, גם חברי "נושאי המגבעת" היו עשויים מחומר אחר. לא משהו מיינסטרימי או פופי דביק (למרות שיהיו כאלה שיגדירו את המוזיקה שלהם כ"פופ"), ודרך האלבום הזה, שיצא ביוני 1991 והיה היחיד שלה (אם לא נחשיב את "הקסטה" המיתולוגית), אנחנו קצת נכיר את הלהקה שפרצה להצלחה קצרה ב-1991.


ישנן כמה עובדות חשובות ומעניינות שאתם צריכים להכיר בשביל להבין את הסיפור של האלבום.

דמות חשובה ומעניינת היא קובי אור, שהיה עיתונאי, משורר, מוציא לאור אך בעיקר פילוסוף-רוק, מאוד אהבנו את התואר הזה, אולי בויקיפדיה שיהיה לנו יום אחד יהיה כתוב "פילוסופים של רוק", נא לא לסתות מהסיפור...

קובי היה דמות מאוד מפורסמת במוזיקה האלטרנטיבית. כשהיה בן 31, הוא החל להוציא "פנזין" (לכו לויקי לקרוא מה זה) עצמאי בשם "חמור" על מוזיקה וספרות שאותו הוא כתב, ערך ואפילו הדפיס. ה"חמור" יצא בצורה לא סדירה במשך השנים וחולק חינם בחנויות תקליטים בודדות. עשרת הגיליונות הראשונים, מהשנים 1979–1983, נחשבים ליקרי ערך ולפריטי אספנות. יואב קוטנר היה הראשון שדיווח על כתיבתו יוצאת הדופן של קובי והביא לו חשיפה מאוד גדולה. כתיבתו של קובי אופיינה בסגנון מופשט ואסוציאטיבי, השם דגש על ציטוטים והתייחסויות לדת, למוות, להיסטוריה ולפילוסופיה והשפיעה על דור שלם של יוצרים ומבקרים, בהם יוסי בבליקי, בועז כהן, אהד פישוף, גלעד כהנא ועוד רבים אחרים.


אם פיספסתם את השם במשפט האחרון אז אתם בטח שואלים את עצמכם, עם כל הכבוד, ויש כבוד (לפחות אנחנו מקווים שיש) מה הקשר לסיקור?????


אז רגע לפני שנגיע לזה, נספר על עוד עובדה מעניינת...

בשנת 1984 במתנ"ס שבשכונת מוסררה שבירושלים הוקם בית הספר התיכון לאומנויות ע"ש צ'ארלס א' סמית'. בשנת הקמתו מנה בית הספר כ-90 תלמידים, והיו בו שלוש מגמות אמנות. בית הספר שכן בשכונת מוסררה כשלוש שנים. לאחר מכן הוא כבר גדל והתפתח ועבר ליד גן הפעמון שבעיר.


במחזור הראשון של אותו בית ספר קטן ואומנותי בירושלים ב-1984 למדו אהד פישוף, אלון כהן וישי אדר. כשהם בני 14 בלבד, השלושה מקימים את "נושאי המגבעת של קובי אור" (כן, אותו קובי אור מהפסקה השלישית). הם מנגנים יחד בהפסקות כשאהד משמש כזמר וגיטריסט, אלון מתופף וישי אדר קלידן. שנה לאחר מכן מצטרף להרכב תמיר אלברט כגיטריסט מוביל וזמר נוסף והארבעה משנים את שם הלהקה ל"נושאי המגבעת".


(Photo: Moti Rozitsky)


אז מאותו בית הספר, נשרו השלושה מהלימודים מלבד ישי אדר והחזרות של הלהקה נערכו בבית הוריו של פישוף במוצא עילית. פישוף, כהן ואדר עברו להתגורר יחד בירושלים ונהגו לנסוע מדי שבוע לתל אביב כדי לבלות בחנויות תקליטים ולספוג מוזיקה חדשה שתשמש השראה ליצירתם ההולכת ומתגבשת. בשנותיה הראשונות הופיעה הלהקה בעיקר בירושלים בתיאטרון "פרגוד" ובמועדון "אמדיאוס" בכיכר ציון ("מועדון האנדרגראונד"). הלהקה לא הסתפקה במוזיקה לא שגרתית, ושמה דגש על פרפורמנס יצירתי ואוונגרדי. "בהופעה הראשונה קישטנו את הבמה בנייר טואלט ובבובות סמרטוטים עם איבר מין גדול", מספר פישוף. "אנשים חשבו שהשתגענו. למזלנו הקהל היה ברובו חברים שלנו שתמכו והתלהבו מהרעיון הדי פרוע".


את הדחיפה הראשונה ברדיו הם קיבלו באותם ימים מיוסי כסיף (אושיית רדיו מפורסמת), שהשמיע אותם בתוכנית "קצת אחרת" שערך ברשת ג'. בשנת 1987 המפיק-אמרגן התל אביבי מוטי שהרבני החל לנהל את הלהקה ולארגן לה הופעות מחוץ לירושלים, את הופעותיהם הם כינו "Live in Beit Shemesh" וגם הקליטו קלטת דמו מיתולוגית בהפקה עצמאית שנמכרה ב"אוזן השלישית" עוד כשהיתה ממוקמת ברחוב שינקין. באחד הראיונות מוטי סיפר שההופעות של הלהקה היו אטרקציה, "לאהד הייתה כריזמה מחשמלת, אלברט היה מופיע בתחתונים ולפעמים היה קורע את מיתרי הגיטרה ומנגן סולואים מטורפים עם שני מיתרים. זה היה קסם בלתי מוסבר".



בשנת 1988 מתכנסים חברי הלהקה באולפן הביתי של חזי דוידיאן בתל אביב (חבר להקת "מע"צ" ששימש כמנטור ללהקה), מקליטים את "הקסטה" תחת הפקתו של חזי ומוציאים אותה תחת הלייבל "האוזן השלישית". הקסטה (שהפכה למוצר קאלט נדיר) נמכרה בכ-1,500 עותקים, וכללה בין השאר את השירים: "קול של אלוהים אחר", "ביקור בהר" ו"נושאי המגבעת". הלחנים נכתבו על ידי כל חברי הלהקה במשותף ואת רוב הטקסטים לשירים כתב פישוף, מלבד שיר אחד "האלוהים שלי עייף" שנכתב על ידי אמיר זידנר, חבר של פישוף ממוצא עילית. אמיר נהרג בהתפוצצות מטען צד כשהיה בטנק בדרום לבנון ב- 1988. השיר "ביקור בהר" נכתב לזכרו. סיבוב ההופעות של הלהקה באותה עת נקרא "אל תדאגו בקשר לממשלה".

(Photo: Eran Bendhaim)


ראשית שנות ה-90 כפי שאתם יודעים, לא רק בארה"ב אלא גם בארץ הייתה אחת מתקופות הזהב הבולטות של הרוק הישראלי. להקות צעירות חדשות, חלקן בועטות, חלקן מלטפות, חלקן כובשות את המיינסטרים וחלקן יוצרות שוליים כבשו את הארץ כמו "מגפה", "אבטיפוס", "מופע הארנבות של ד"ר קספר", "איפה הילד?", "זקני צפת", "תערובת אסקוט", "היהודים", "רוקפור" ועוד ועוד ועוד.


אז גם ההרכב הצעיר הזה בסוף מקבל את תשומת הלב המגיעה לו...

באותה תקופה הופיעה הלהקה גם בתל אביב, בעיקר במועדון "הפינגווין" הנודע, כשלאחת ההופעות הזדמן המוזיקאי שלומי ברכה מלהקת משינה. הוא הרגיש מיד שמה שהוא רואה ושומע לא נראה כמוהו בארץ, וזה הדהים אותו. ברכה שזיהה מיד את הפוטנציאל, החליט לשדך את הלהקה לחברת התקליטים הד ארצי במטרה להפיק להם אלבום. אבל זה לא קרה כל כך מהר... ורק לאחר שנה של מאמצים מצד שלומי ומוטי ומשא ומתן מתיש, חותם ההרכב הצעיר והמחתרתי בלייבל הגדול של אותה תקופה "הד ארצי" (אגב, הלייבל שאסף לעצמו את כל אותן להקות רוק). כשבאותה שנה ישי אדר עוזב את הלהקה בשל גיוס לצה"ל ואת מקומו תופס נגן הבס אדם הורוביץ כשבנוסף ומאוחר יותר באותה שנה מצטרף ללהקה הגיטריסט רם אוריון.

בהמשך הדרך יעידו חברי הלהקה שלחתום בהד ארצי הייתה הטעות הכי גדולה שלהם שאפילו הביאה בסופו של דבר לפירוק הלהקה.


עם החתימה בלייבל הגדול, ההרכב מתחיל לעבוד על אלבום הבכורה שלו ושלומי ברכה לוקח את מושכות המפיק המוזיקלי. כן כן שלומי, שמגיע היישר מהשיא של משינה שרק באותה שנה מוציאים את האלבום "העמותה לחקר התמותה" שזוכה להצלחה אדירה. העבודה על האלבום עובדת לשני הכיוונים, כששלומי מנסה ליצוק את החומר השונה והמיוחד של ההרכב הצעיר לתוך שירים מלוטשים שניתנים להשמעה ומצד שני הצעירים חושפים את שלומי לסאונד בוסרי, מחוספס ושונה מכל מה שהוא הכיר עד לאותו רגע. שלומי העיד שהעבודה עם "נושאי המגבעת" פשוט פתחה לו את הראש. הוא התחיל להאזין למוזיקה אחרת, שונה ומגוונת וזה מה שהוליד בעצם את "מפלצות התהילה", אלבום שהיה רחוק שנות אור בסגנון שלו מחקר התמותה אך התאים כמו כפפה למה שהתרחש במוזיקה באותה תקופה.



אבל זה לא היה כל כך פשוט, או בעצם זה יותר נכון לומר שזה היה סיוט מתמשך!!

בינואר 1991 כשברקע סדאם חוסיין מאיים על השמדת מדינת ישראל, עם שלומי ברכה כמפיק מוזיקלי ותמיכה מאחד הלייבלים הגדולים בארץ נכנסת הלהקה לאולפן ההקלטות "המון" ברמת גן כדי לעבוד על אלבום הבכורה הרשמי שלה. באחד הראיונות סיפר אוהד שהחוויה באולפן הייתה נוראית!! חברי הלהקה היו אנשים רעשניים ודעתניים שלא סותמים את הפה סיפר תמיר, יעקב מורנו שהיה הטכנאי לא היה רגיל לעבוד כך והוא גם לא ממש האמין במה שהלהקה עושה וזה מאוד עיצבן אותו, אז שלומי כל הזמן היה צריך להרגיע אותו כל הזמן. חברי הלהקה סיפרו שהייתה תחושה של מונה דופק ולא הוואי יצירתי במיוחד, כולם רבו כל הזמן וזה הרגיש שיש אובדן שליטה אומנותי. אך עם כל הבלגן האלבום הוקלט במשך יומיים בלבד!! הלהק הכינו את החומרים בבית לפני ההקלטות והגיעו לאולפן להקליט, כל שיר לקח בערך שלוש-ארבי שעות, רוב הזמן בוזבז על מריבות בין שלומי ומורנו שניסו לגרום להם להישמע גדולים אל מול הרצון של הלהקה להיצמד לסאונד ולצורה שבה הם ניגנו.



ואכן ב-27 ביוני 1991 יוצא אלבום הבכורה "מי רצח את אגנתה פאלסקוג". אהההה כן, אגנתה פלאסקוב, הוא שיבוש השם של "אנייטה פלטסקוג" שהיא הזמרת השוודית המפורסמת מלהקת "אבבא" הרכב הפופ השוודי המצליח ביותר בכל הזמנים. האלבום כולל גרסאות מחודשות לשירים ישנים של הלהקה שיצאו קודם לכן בקלטות (כמו "Live in בית שמש" ו"מתנה לחג") וגם שירים חדשים. רוב שירי האלבום נכתבו על ידי אהד פישוף, "בום וטראח" ו"פיקציה" נכתבו על ידי אדם הורוביץ ו"אני טקסט פוליטי?" נכתב על ידי אהד פישוף במשותף עם רותי אשורי. את המוזיקה כתבו כל חברי הלהקה.

את יציאת האלבום הקדימו ארבעה סינגלים: "הבא בתור הוא סוס", "לייב אין בית שמש" (שהופיע גם ב"קסטה") והוקלט בגרסה חדשה, "איש, קופה ומשאית" ו״אני טקסט פוליטי?" (גם הוא בגרסה חדשה). בהמשך יצאו עוד ארבעה סינגלים ("זיפים", "בום וטראח", "מתנה לחג" ו״פיקציה"). האלבום הניב מספר להיטים, בהם "הבא בתור הוא סוס", "אני טקסט פוליטי", "מתנה לחג" ו"נגד כיוון הזיפים" ובעקבותיו יצאה הלהקה לסיבוב הופעות ברחבי הארץ, כולל הופעה בבמה המרכזית ב"פסטיבל ערד" בקיץ 1991.


למרות סיבוב ההופעות המצליח וההשמעות הרבות ברדיו, האלבום לא ממש מצליח ואף נחשב לכשלון. בזמן ששאר הלהקות הצעירות מוכרות עשרות אלפי עותקים, פלאסקוג מצליח למכרו חמשת אלפים בלבד. את ההצלחה הגדולה שלו והפיכתו לאבן דרך ברוק הישראלי מקבל האלבום רק בתחילת שנות ה-2000 שבו הוא מגיע למעמד אלבום זהב.



הסוף כבר החל להתבשל...

בסוף שנת 1991 כשהחברים מתחילים לעבוד על האלבום הבא שלהם, מתעוררות מחלוקות בין חברי הלהקה לגבי הכיוון המוזיקלי. מה שיצר את הסאונד והטקסטים הכל כך מיוחדים ושונים הוא זה שגם הביא לפירוקה. כל אחד מחברי הלהקה מגיע עם רעיונות מטורפים משלו והפעם הם לא מצליחים לרתך את הכל ביחד, פישוף העיד באחד הראיונות שזו הייתה המהות של הלהקה "לכל האורך הסיפור היה דיסהרמוני, היתה בו איזושהי חוסר אפשרות להגיע להבנה, לתקשורת, זה היה כל הזמן דיסוננסי וצורם". מוטי סיפר שההצלחה הרסה אותם והאגו חיסל אותם, כולם רבו עם כולם והוא לא ידע איך לפתור את זה "כולם מוכשרים, והמרדף אחר ההצלחה והתהילה לצד האגו סנוורו אותם".

ההופעה האחרונה של הלהקה נערכה במועדון "ליקוויד" בתל אביב, ב-22 בנובמבר 1991.


לאחר הפרוק התפצלה הלהקה לשני הרכבים: הראשון נקרא "הבא בתור הוא כלום" וכלל את פישוף, רם אוריון, וישי אדר (שחזר להרכב), שקיימו מספר הופעות פרידה בשם זה, בהם ביצעו גרסאות אלקטרוניות־תעשייתיות לשירי הלהקה. פישוף ואוריון נשארו חברים בלהקת "הפה והטלפיים" ומקפידים להוציא תקליט כל שש שנים, בהתאם ל"קוד" שקבעו לעצמם.

החלק השני של הלהקה, ששמר על שמו המקורי, הקליט עם צביקה פיק את תקליט ה"קאמבק" שלו ויצא עם פיק לסיבוב הופעות, שנקרא "צביקה פיק ונושאי המגבעת". סיבוב ההופעות זכה להצלחה והמשיך כשנה וחצי, שבמהלכו הצטרפו אליו המתופף של "דורלקס סדלקס" וענבל פרלמוטר. במהלך סיבוב ההופעות הקליטו חברי הלהקה בשיתוף עם פיק גרסאות חדשות לכמה משיריו, ששלושה מהם יצאו כתקליטי שדרים, בהם "לגור איתו", ו"שיר הפריחה" המפורסמים.


(Photo: Yitzhak Elharar)


בשנת 1996 יצא האלבום "נושאי המגבעת", את האלבום הוציא מוטי שהרבני (שחווה משבר כלכלי עמוק בעקבות פירוק הלהקה) ונכללו בו שירים מתקופות שונות של הלהקה, בעיקר שירים שיצאו קודם לכן רק בקלטות. שלושה מהשירים באלבום הופיעו גם באלבום מי רצח את אגנתה פאלסקוג, אך בגרסה שונה, ושבעה שירים נלקחו מה"קסטה". שני השירים הפותחים את האלבום, כמו גם השיר "חומר חדש", הוקלטו בצוותא במהלך בסיבוב ההופעות האחרון של הלהקה בשנת 1992. השיר "רדיו" הוקלט בהופעה חיה ב"רוקסן" באוגוסט 1991.


ב-26 בדצמבר 2013 התאחדו ארבעת חברי ההרכב המקורי לראשונה, לכבוד ההוצאה המחודשת של הקסטה הראשונה בלייבל אנובה, לראשונה בפורמט דיגיטלי. בדצמבר 2015, יצאה הקסטה כתקליט ויניל באישור הלהקה, לאחר שקודם לכן יצא ללא אישור ובתגובה קראו לציבור לא לרכוש אותה.

בשנת 2018 יצאו אלברט ואוריון, בליווי נגנים נוספים, לסיבוב הופעות מיוחד לרגל 30 שנה לצאת הקסטה.



להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט



Comments


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page