Peter Hammill
ב- 5 בנובמבר 1948 נולד הזמר, היוצר, הגיטריסט והפסנתרן האגדי Peter Hammill!
(Photo: ceedub13)
הוא נחשב לאחד הקולות הדרמטיים, המקוריים והבלתי מתפשרים ביותר בתולדות המוזיקה המודרנית, המשורר הקיומי והמנהיג של להקת הפרוגרסיב רוק המהפכנית "Van der Graaf Generator", ויוצר סולו פורה להפליא ששיחרר עשרות אלבומים, ניבא את מהפכת הפאנק והקדים את זמנו בחזון ההקלטות העצמאיות. הנה 42 עובדות מעניינות על Peter Hammill...
1. הוא נולד בשכונת Ealing שבמערב לונדון בשם המלא Peter Joseph Andrew Hammill, ובגיל שתים עשרה עבר עם משפחתו לעיר Derby שבמרכז אנגליה בעקבות עבודתו של אביו.
2. משפחתו נושאת שורשים רב-תרבותיים מרתקים, והאמיל סיפר בראיונות כי סבו הגיע במקור מאזור פקיסטן של ימינו לפני שהמשפחה השתקעה בבריטניה.
3. את לימודיו התיכוניים העביר בפנימייה הקתולית הישועית Beaumont College שבמחוז Berkshire, מוסד חינוכי קפדני שבו פיתח משיכה עמוקה לספרות, שירה, פילוסופיה ומדע, תחומים שהפכו לעמוד השדרה של כתיבתו לאורך כל חייו.
4. כבר בגיל שתים עשרה החל ללמד את עצמו לנגן בגיטרה ולכתוב שירים ראשונים, כאשר רבים מהלחנים המוקדמים שחיבר כנער בודד בחדרו מצאו את דרכם שנים ספורות לאחר מכן לאלבומיה הראשונים של להקתו ולאלבומי הסולו המוקדמים שלו.
5. בשנת 1967 החל ללמוד לימודים ליברליים במדעים באוניברסיטת מנצ'סטר, ושם פגש את חברו לספסל הלימודים המתופף והיוצר Chris Judge Smith, שעמו הקים את הגלעין הראשוני של להקת "Van der Graaf Generator".
6. שם הלהקה נבחר בהשראת המחולל האלקטרוסטטי שהמציא הפיזיקאי האמריקאי Robert J. Van de Graaff בשנת 1929 ליצירת ברקים במתח גבוה, כאשר שגיאת הכתיב בהשמטת האות f השנייה והוספת האות r נבעה מטעות אנוש שהפכה לסמל המסחרי של ההרכב.
7. בהופעותיה הראשונות של הלהקה באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת מנצ'סטר, שאבו חברי ההרכב השראה מהאנרגיה הפרועה של להקת "The Crazy World of Arthur Brown", ואף נהגו לשבור רהיטים וציוד על הבמה באקט אוונגרדי כאוטי עוד בטרם התגבש הצליל המתקדם שלהם.
8. בשנת 1968 עברה הלהקה ללונדון והצטרפו אליה הקלידן ונגן העוגב Hugh Banton, הבסיסט Keith Ellis והמתופף Guy Evans, אך זמן קצר לאחר מכן נגנזה פעילותה זמנית לאחר שמשאית הציוד שלהם נפרצה וכל כלי הנגינה שלהם נגנבו.
9. כדי לחלץ את עצמם מהתסבוכת החוזית מול חברת Mercury Records, שהחתימה בשנת 1968 את האמיל בלבד מתוך חברי הלהקה, נכנס האמיל בקיץ 1969 לאולפני Trident בלונדון להקליט אלבום שיועד לצאת כאלבום הסולו הראשון שלו.
10. בעסקה מבריקה שיזם מנהל הלהקה דאז Tony Stratton-Smith, הוסכם כי האלבום ישוחרר בספטמבר 1969 בארצות הברית תחת השם "The Aerosol Grey Machine" כאלבום הבכורה של "Van der Graaf Generator" בתמורה לשחרורו של האמיל מהחוזה הכובל בחברת Mercury.
11. באותם חודשים הקים Tony Stratton-Smith את חברת התקליטים המיתולוגית Charisma Records, ולהקת "Van der Graaf Generator" הפכה ללהקה הראשונה שהוחתמה בלייבל החדש, עוד לפני להקת "Genesis", עם צאת אלבומה השני "The Least We Can Do Is Wave to Each Other" בפברואר 1970.
12. עם הצטרפותו של נגן כלי הנשיפה הכריזמטי David Jackson, שניגן בשני סקסופונים בו זמנית בהשראת אגדת הג'אז Rahsaan Roland Kirk, ופרישתו בהמשך של הבסיסט Nic Potter, ויתרה הלהקה כמעט לחלוטין על גיטרות חשמליות ועל גיטרת בס רגילה.
13. את תפקיד הבס בלהקה מילא הקלידן Hugh Banton, שהיה בונה עוגבים מוסמך ושילב דוושות בס עוצמתיות של עוגב כנסייה עם אורגן האמונד מהונדס, בזמן ש-David Jackson החליף את תפקידי הגיטרה המובילה במתקפות סקסופונים וחלילים חשמליים שטופי אפקטים.
14. בדצמבר 1970 שחררה הלהקה את אלבומה השלישי "H to He, Who Am the Only One", שכלל את המנון הרוק הכבד והאפל "Killer" ואת היצירה האפית "Lost", שבהם התארח הגיטריסט Robert Fripp מלהקת "King Crimson" שהפך לידיד קרוב ושותף מוזיקלי קבוע של האמיל.
15. ביולי 1971 הוציא האמיל את אלבום הסולו הרשמי הראשון שלו, "Fool's Mate", שבו ליקט שירים מלודיים, קצרים ותיאטרליים שכתב עוד בשנות השישים, בליווי חברי "Van der Graaf Generator" ונגני להקת "Lindisfarne".
16. באוקטובר 1971 הגיעה "Van der Graaf Generator" לשיא אמנותי מונומנטלי עם האלבום הרביעי "Pawn Hearts", שכלל שלוש יצירות ענק ובראשן "Man-Erg" הקוטבית העוסקת במאבק בין הטוב לרע בנפש האדם, והסוויטה המורכבת בת עשרים ושלוש הדקות "A Plague of Lighthouse Keepers".
17. למרות שבבריטניה נחשבה "Pawn Hearts" ליצירה מאתגרת וקיצונית מדי עבור המיינסטרים, באיטליה הפכה הלהקה לתופעה תרבותית חסרת תקדים כשהאלבום כבש את המקום הראשון במצעד המכירות האיטלקי במשך שתים עשרה שבועות רצופים, והלהקה נאלצה להסתובב במדינה תחת אבטחה כבדה של משטרה וצבא מפני מעריצים נלהבים.
18. העומס הנפשי והפיזי של שלושה סיבובי הופעות מתישים באיטליה בזה אחר זה, לצד קשיים כלכליים וגניבות ציוד חוזרות, הובילו לפירוקה הראשון של הלהקה באוגוסט 1972, והאמיל פנה להשקיע את כל מרצו בקריירת הסולו שלו.
19. בשנת 1973 הוציא את אלבום הסולו השני והמופתי שלו, "Chameleon in the Shadow of the Night", שכלל את שיר הקאלט האקוסטי "Easy to Slip Away" ואת היצירה האפלה "Black Room" שיועדה במקור עבור להקת האם שלו.
20. בפברואר 1974 שחרר את האלבום "The Silent Corner and the Empty Stage", שבו בלטה יצירת המופת בת שתים עשרה הדקות "A Louse Is Not a Home", ובאותה שנה הוציא גם את האלבום הקודר והניסיוני "In Camera", שבו הקליט לבדו בחדרו חלקים נרחבים מהכלים תוך שימוש בסינתיסייזרים ובטכניקות של מוזיקה קונקרטית.
21. סגנון השירה הייחודי של האמיל, שנע בתוך שניות ספורות מלחישה שברירית ופגיעה לצרחות גרוניות פראיות, זכה להגדרה המפורסמת שלפיה הוא מתייחס לקול האנושי בדיוק כפי ש-Jimi Hendrix התייחס לגיטרה החשמלית.
22. בפברואר 1975 חולל תפנית סגנונית דרמטית עם אלבום הסולו החמישי שלו, "Nadir's Big Chance", שבו אימץ דמות אלטר אגו פרועה בשם Rikki Nadir והקליט שירי גיטרה קצרים, בועטים, גולמיים וזועמים שהקדימו בשנתיים את מהפכת הפאנק רוק הבריטית.
23. בשנת 1977 התארח סולן להקת הפאנק "Sex Pistols", John Lydon שנודע אז כ-Johnny Rotten, בתוכנית רדיו מפורסמת בלונדון, השמיע שני שירים מתוך "Nadir's Big Chance" והצהיר בשידור כי Peter Hammill הוא גאון מקורי ובלתי מוערך מספיק וכי David Bowie העתיק ממנו חלק ניכר מהסגנון התיאטרלי שלו.
24. בין השנים 1975 ל-1976 איחד האמיל מחדש את ההרכב הקלאסי של "Van der Graaf Generator", ובחודשים ספורים הקליטו הארבעה בטירה בוויילס שלושה אלבומי מופת רצופים, "Godbluff" באוקטובר 1975, "Still Life" באפריל 1976 ו-"World Record" באוקטובר 1976.
(Photo: Fin Costello)
25. באפריל 1977 שחרר את אלבומו האישי והכואב ביותר, "Over", שנכתב כתגובה חשופה וישירה לפרידתו מבת זוגו משכבר הימים Alice, אלבום שנחשב עד היום לאחת מיצירות הפרידה המטלטלות בתולדות הרוק לצד "Blood on the Tracks" של Bob Dylan.
26. לאחר עזיבתם של Hugh Banton ו-David Jackson בשנת 1977, קיצר האמיל את שם הלהקה ל-"Van der Graaf", צירף את הכנר הווירטואוז Graham Smith ואת הבסיסט המתקמבק Nic Potter, והוציא את האלבום "The Quiet Zone/The Pleasure Dome" ואת אלבום ההופעה הסוער "Vital" משנת 1978 לפני שפירק את הלהקה בשנית.
27. בשנת 1979 הוזמן על ידי Robert Fripp לשיר בשלוש רצועות מרכזיות באלבום הסולו החלוצי והמשפיע שלו "Exposure", לאחר שחברת התקליטים של הזמר Daryl Hall אסרה על הכללת קולו המקורי של הול באלבום.
28. בסוף שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים אימץ האמיל אסתטיקה של פוסט-פאנק וניו-ווייב מינימליסטי וחריף באלבומים "The Future Now" משנת 1978, "pH7" משנת 1979 ו-"A Black Box" משנת 1980, שבהם אף תיפף בעצמו וביסס את מעמדו כחלוץ של הקלטות ביתיות באולפנו הפרטי Sofa Sound.
29. בין השנים 1981 ל-1984 הקים והוביל את רביעיית הרוק המחוספסת והאנרגטית "The K Group", שבה ניגן לצד הגיטריסט John Ellis מלהקת הפאנק "The Vibrators", הבסיסט Nic Potter והמתופף Guy Evans, הרכב שהקליט את האלבומים "Enter K" ו-"Patience" ותועד בהופעה המפורסמת בתוכנית הטלוויזיה הגרמנית Rockpalast.
30. בשנת 1983 הפגין חזון טכנולוגי נדיר כאשר שחרר את האלבום האינסטרומנטלי והניסיוני "Loops and Reels", שהורכב מלולאות סרט מגנטי אנלוגיות והופץ באופן עצמאי לחלוטין על גבי קלטות אודיו בהזמנה ישירה בדואר מביתו, עשרות שנים לפני עידן השיווק הדיגיטלי הישיר.
31. ביולי 1984 הוציא את אחד מאלבומי הסולו האהובים, המרגשים והנגישים ביותר שלו, "The Love Songs", שבו חזר להקליט מחדש עשר מבלדות האהבה והפרידה היפות ביותר מהקטלוג המוקדם שלו, כדוגמת "Again", "Vision", "Been Alone So Long" ו-"Ophelia", בעיבודים חשופים, בשלים ואינטימיים שנשענו על קולו העמוק, פסנתר וגיטרה אקוסטית ללא העיבודים התזמורתיים הכבדים של שנות השבעים.
32. בשנת 1991 הגשים חלום רב-שנים והשלים את כתיבת והקלטת האופרה הגותית האפלה "The Fall of the House of Usher", עיבוד מוזיקלי בן שעה וחצי לסיפורו הקלאסי של Edgar Allan Poe עם ליברטו מאת שותפו משכבר הימים Chris Judge Smith, שבה גילם האמיל את דמותו של Roderick Usher לצד זמרים אורחים כמו Lene Lovich ו-Andy Bell.
33. בשנת 1992 הקים את חברת התקליטים העצמאית שלו Fie! Records, עם סמל האות היוונית פי, מתוך החלטה אסטרטגית לקחת שליטה אמנותית וכלכלית מוחלטת על הקטלוג שלו ולהשתחרר סופית מתכתיבי תאגידי התקליטים הגדולים.
34. בדצמבר 2003, שמונת אלפים שעות בלבד לאחר שסיים להקליט ולהפיק את אלבום הסולו המורכב שלו "Incoherence" שעסק בשפה ובאובדן תקשורת, לקה האמיל בהתקף לב חמור בביתו וניצל בנס הודות לטיפול רפואי מהיר.
35. חוויית הסף של התקף הלב והחזרה לחיים הובילו בשנת 2005 לאיחוד המרגש וההיסטורי של ההרכב הקלאסי של "Van der Graaf Generator" עם Banton, Jackson ו-Evans, להופעת ענק שנמכרה מראש באולם Royal Festival Hall בלונדון ולאלבום הכפול "Present".
36. בשנת 2006, לאחר עזיבתו של David Jackson, המשיכה "Van der Graaf Generator" לפעול כשלישיית עוצמה הדוקה של האמיל, באנטון ואוואנס, והוציאה שורה של אלבומי אולפן מוערכים ובהם "Trisector" משנת 2008, "A Grounding in Numbers" משנת 2011 ו-"Do Not Disturb" משנת 2016.
37. לאורך העשורים הפך האמיל לדמות נערצת בקרב דורות של מוזיקאים אלטרנטיביים, מ-Mark E. Smith מנהיג להקת "The Fall" ועד Bruce Dickinson מלהקת "Iron Maiden", שהצהיר לא פעם כי האמיל הוא אחד הזמרים והכותבים הגדולים והמשפיעים ביותר עליו.
38. לצד עבודתו המוזיקלית פרסם האמיל שני ספרים פרי עטו, "Killers, Angels, Refugees" משנת 1974 ו-"Mirrors, Dreams, Miracles" משנת 1982, שאיגדו שירה, סיפורים קצרים ומסות פילוסופיות.
39. בשנת 2012 הוענק לו פרס החזון היוקרתי Visionary Award בטקס פרסי המוזיקה המתקדמת בלונדון על תרומתו העצומה ופורצת הדרך לעולם הרוק לאורך חמישה עשורים.
(Photo: Will Ireland)
40. ביולי 2026 רשם רגע היסטורי מרגש כאשר עלה לבמת אולם Royal Albert Hall בלונדון במסגרת ערב המחווה המיוחד לרוק המתקדם בפסטיבל היוקרתי BBC Proms, וביצע בליווי תזמורתי מרהיב את הקלאסיקה הנצחית שלו "Refugees".
41. בספטמבר 2026, כשהוא מתקרב לגיל שבעים ושמונה, הוציא בלייבל Esoteric Antenna את אלבום הסולו החדש והמוערך שלו "Tears in Time", שבו שר וניגן בעצמו על כל הכלים באחת עשרה רצועות מהורהרות ונוקבות שמוכיחות כי האש היצירתית שלו מסרבת לדעוך.
42.לאורך השנים נרקם קשר חם והדוק בין האמיל לבין הקהל הישראלי שזכה לראות אותו בארץ ביקורים בלתי נשכחים. החל מארבע הופעות סולד-אאוט במועדון קולנוע דן המיתולוגי בתל אביב באוגוסט 1983, יחד עם שותפו ללהקת "Van der Graaf Generator" הסקסופוניסט David Jackson, דרך חזרתו באוגוסט 1984 עם להקתו "The K Group" שכללה את John Ellis בגיטרות וכינור ואת חברי "Van der Graaf Generator" הבסיסט Nic Potter והמתופף Guy Evans (ששווקה בארץ בשם "Van der Graaf Generator"), לשלוש הופעות בלתי נשכחות בקולנוע דן ובאמפיתיאטרון ווהל בתל אביב, משם לסיבוב ההופעות במרץ 2001 לצד הכנר Stuart Gordon במרכז עינב ובתיאטרון נגה בתל אביב ובמועדון הסיטי הול בחיפה, ועד לצמד הופעות הסולו המהפנטות שלו במועדון רדינג 3 בנמל תל אביב בדצמבר 2008.
בין אם הוא זועק מתוך תהומות הנפש מעל עוגב כנסייה מתפרץ ב-"Van der Graaf Generator" ובין אם הוא לוחש אמת קיומית חשופה לבדו מול פסנתר באולפנו הביתי, Peter Hammill יישאר לנצח המצפן המוסרי והאמנותי של הרוק הבלתי מתפשר.
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות