• FaceOff - עימות חזיתי

החברים של נטאשה - שינויים בהרגלי הצריחה

ב- 27 לנובמבר 1991 עשתה "החברים של נטאשה" היסטוריה עם אחד מהאלבומים השלמים והמושלמים ששוחררו בארץ "שינויים בהרגלי הצריחה".


הישארו איתנו לסיקור נוסף בסדרת "אלבומי מחזור 91'", על אלבומי המופת ששוחררו באותה שנה מופלאה.


אם אלבום הבכורה משנת 1989 הציג את הפוטנציאל הגלום בלהקה, אז באלבום הזה הכישרון הזה פשוט התפוצץ.


מי שנכח בחופש הגדול של שנת 1987 בתחרות להקות צעירות בגני התערוכה בתל אביב, ראה בוודאי את הפוטנציאל של "החברים של נטאשה". אנחנו ראינו, היה שם ניצוץ שלא ניתן לפספס אותו. גם דני בסן שהיה אחד משופטי התחרות ראה, ולמרות שהלהקה לא ניצחה בתחרות הוא ידע להמליץ עליהם לחברו מלהקת "תיסלם" יאיר ניצני ששימש אז כמנכ"ל "הד ארצי" והיה אחראי לתגליות כמו "נוער שוליים" אדם ועוד. גם במקרה הזה ניצני לא פיספס ומיהר להחתים אותם על חוזה הקלטות. הוא הזמין חבר נוסף ללהקת "תיסלם" - יזהר אשדות כדי שיפיק את אחד מאלבומי הבכורה המצליחים ששוחררו בארץ. "החברים של נטאשה" שיצא בשנת 1989 מכר כ- 40,000 עותקים והנפיק שירים מצליחים כמו "מלנכולי", "את לא", "שיר אחר", "נאמר כבר הכל", "יש זמן", "יש בך" ועוד.


בשנת 1990 הצטרף ללהקה המתופף ז'אן פול זימבריס וההרכב הקלאסי של הלהקה, אשר כלל את ארקדי דוכין (שירה וקלידים), מיכה שיטרית (שירה וגיטרה), מיקי הררי (גיטרה מובילה) ושלמה (קוזו) אלמקיס (בס) הושלם.


בשלהי שנת 1990, נפרדו דרכי "החברים" והד ארצי והלהקה החלה לתור אחר מפיק לתקליטם הבא, על בסיס חומרים ראשוניים שהחלו לכתוב. הם הסתייעו בעובדת לשעבר בהד ארצי אשר הכירה להם את דני תמיר, שהגיע בכלל מעולם העסקים. דני היה בעלי "חשיבה יוצרת בע"מ", מהמרכזיות בייעוץ בתחומי בנקאות ההשקעות וההנפקות, יו"ר ומנכ"ל חברת טיבונויל (בשר) ובעל מושב במועצות מנהלים שונות. אך לדני, יותר מכל, היה רומן גדול עם מוסיקה לסוגיה, הוא גם "פרט" בפסנתר ואהב מאד את תקליטם הראשון של "החברים" ולכן הוא מיד התגייס לסייע.


בראשית שנת 1991, עת סדאם חוסין החליט לבדוק את חוסנם של החדרים האטומים בתל אביב, הופיעו "החברים" חמושים במסיכות אב"כ ובקלטת עם סקיצות בביתו של דני ולאחר כשעתיים ההפקה יצאה לדרך. בין "החברים" לבין דני נתגבשו מספר הבנות. דני ביקש כי על פני תקופת חזרות יגובשו 20 שירים מהם ייבחרו יחד כ- 12 לאלבום וכי יישכר חדר חזרות, כדי לגבש את היצירה לפני כניסה לחדרי הקלטות. ללהקה נמצא חדר חזרות בשולי שוק הכרמל בתל אביב, בו ערכו החברים חזרות, יום ולילה, על פני 6-7 שבועות עד לבניית התשתית לקראת ההקלטה.


את תהליך היצירה ליוותה "מלחמת המפרץ הראשונה". טילים, גז, מסכות, חדר אטום וסקאדים, ללא ספק תרמו לתוצאה הסופית. האלבום שנוצר הוא פחות דיכאוני מקודמו, יותר רומנטי, אפילו אירוני. אלבום בוגר יותר, עם טקסטים מבריקים ולחנים קליטים ומלודים, של שיטרית ודוכין, אשר שכללו את הנוסחא של אלבום הבכורה לכדי שלמות מוזיקלית. הלהקה לא נכנעה לטרנדים העולמים של "אלטרנטיב" וגראנג'" ששלטו בשוק המוזיקה בשנת 1991 והחליטו לשלב מספר סיגנונות מוזיקלים שהמכנה המשותף שלהם הוא דווקא "רוק קלאסי".


אבל עם כל יכולת הכתיבה המדהימה של שיטרית ודוכין, האלבום הזה ככל הנראה לא היה נשמע ללא המפיק המוזיקלי שלו - יוסי אלפנט, אשר הוצע ללהקה על-ידי דני תמיר. מוזיקאי, גיטריסט, מעבד ומפיק מוזיקלי הידוע בין היתר מ"להקה רטורית", אשר ניגן, הפיק והיה חבר בלהקת "הפליטים" של אהוד בנאי, השתתף באופרת הרוק "מאמי" והיה בעל רקורד אדיר כמי שעבד בין היתר עם פורטיסחרוף, גידי גוב ועוד. בין דני לאלפנט התגבשו הבנות על אופן ניהול הפרוייקט וחלוקת התפקידים ביניהם.


אלפנט לא היה רק מפיק. הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהלהקה. הוא ייעץ, כיוון, הדריך ואפילו השתתף בכתיבת אחד משירי האלבום. הוא משך את הלהקה לכיוון שימוש מוגבר יותר בגיטרות, כשאחת הדוגמאות הבולטות לכך היא "סדר עולמי חדש" שאלפנט השתתף גם בכתיבתו. ההשפעה של אלפנט היתה כל -כך מהותית, עד כי נראה שהיא הותירה חותם על ההתפתחות המוזיקלית של הלהקה.


גם תרומתו של דני ליצירה היתה מהותית. הוא הביא איתו את הרעיון לעיבודים התזמורתיים שמרחפים מעל שירי האלבום ומוסיפים כל-כך לקסם שלו. הוא ערך סדרת מפגשים עם ארקדי, שהוקדשו בין היתר לרעיון של שילוב כלי קשת בתקליט. דני לקח את ארקדי לקונצרט של תזמורת ראשל"צ במוזיאון תל אביב, וכך הרעיון המקורי של ארקדי לשלב 4 כלים הוביל לשילוב של 13 נגני כלי מיתר. את הסקיצות של ארקדי לקח דני תמיר אל ניר ברנד, מנצח בוגר האקדמיה למוסיקה, אשר הפך אותן לפרטיטורות ששולבו בהקלטות.


חברי הלהקה סיפרו שתהליך ההקלטה היה מעצים וממלא. האווירה היתה טובה וזה הרגיש להם כמו סוג של שחרור לצאת מהחדר האטום ולהיכנס לאולפן וזה ללא ספק השפיע על התוצאה.


זה אחד מהאלבומים היפים ששוחררו כאן בארץ. מסוג האלבומים החד-פעמיים האלה, בהם כל הנסיבות מתחברות להן באופן מופתי והופכים ליצירה מושלמת. כמעט כל שיר באלבום הזה הוא "פצצה". גם כשאתה בטוח שהרגע האזנת לשיר הכי טוב באלבום, מגיע זה שאחריו וגורם לך לחשוב אחרת. רצף מדהים ובלתי נתפס של שירים שהפכו לחלק מהפסקול הישראלי ויישארו כאן לנצח.


האלבום שמתחיל עם "בדקה אחת שפויה" המהפנט ומסתיים עם "אם כבר לבד..." עם העיבוד התזמורתי שמזכיר את זה של ג'ורג' מרטין עם הביטלס (הודות לעצות של דני תמיר), מרגיש כמו יצירה אחת שלמה ומשולמת, כזו שעוטפת אלבומי קונספט של שנות השישים והשבעים.


אווירת "הרוק הקלאסי" הזאת עוברת כחוט השני בין כל שירי האלבום. "בדקה אחת שפויה" ("פינק פלויד"), הפסנתר א-לה "בילי ג'ואל", אפקט הגיטרה של ה"בירדס" והעיבודים התזמורתיים ב- "אל תתפשטי לי". הגיטרה הפולקית-אירית והקאנטרי בנג'ו של "אני אוהב אותך", האקורדים הפתוחים וההרמוניות הווקליות בשיר "עוד נגיעה", הרוקנרול המקפיץ וקולות הרקע ב- "עשי לי את המוות", צליל האורגן העתיק שהושפעו מ"פרוקול הארום" ב- "שני סיפורי אהבה קטנים", הארפג'יוס ב- "על קו הזינוק", קצב הבס הפועם והכינורות ההרמוניים ב- "איש בלי נצח" ועוד.


באופן מצער אלפנט נפטר מדום לב כחודשיים לאחר סיום ההקלטות ולא זכה לראות את פירות עבודתו ואת ההצלחה האדירה של האלבום. עם מותו של יוסי וכדי להביע אליו רגש מיוחד, הוחלט לשלב באלבום רצועה אותה כתב וניגן ארקדי ואשר ארקדי ודני קראו לה בשם "כמעט אופטימי". הקטע הוקלט לאחר מותו ומוקדש לזכרו והוא הקטע הקצר ביותר שהוקלט על אלבום בישראל.


עטיפת התקליט התגבשה מרעיון של דני אשר הבחין כי קוזו מצייר, בין היתר, על קופסאות גפרורים. דני הציע כי עטיפת האלבום תבוסס על ציוריו של קוזו וכך נעשה. את צילומי התקליט בחרה הלהקה לעשות עם הצלם מיכה קירשנר ז"ל, אשר הציע לבצעם במחנה העבודה הישן בים המלח. וכך ירדו "החברים" ליומיים של בלאגן, נופש וצילומים שמופיעים באלבום.


אנחנו מוכנים להמר ולומר, שאין סיכוי שאוהב מוזיקה (יהא הסגנון אשר יהא) אשר חי וגדל בישראל ולא מכיר לפחות אחד משירי האלבום המופתי הזה, ואנחנו סבורים שבעובדה זאת לבדה יש כדי להעיד על הגדולה שלו. אלבום שנחרט עמוק בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית על דורותיה.


בחלוף 30 שנה מאז יציאתו ניתן כבר לומר בבירור כי "שינויים בהרגלי הצריחה" הוא אחד מהאלבומים המושלמים שנוצרו בישראל. אלבום שכל הנסיבות שאפפו אותו התחברו לכדי קסם אומנותי יחיד, מיוחד, נדיר וגדול. פשוט קלאסיקה נצחית תוצרת "כחול לבן".


להאזנה: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!