top of page

היהודים - מציאות נפרדת

שוב אנחנו עם סיקור מפחיד...

כמו שסיפרנו בעבר, יש אלבומים שיש לנו כלפיהם יראת כבוד שזה אפילו קשה לנו לכתוב עליהם.

זהו אחד מהם...


האלבום "מציאות נפרדת", אלבום הבכורה של להקת "היהודים", האלבום הכל כך מיתולוגי והעל זמני שוחרר ב-18 לאוגוסט 1995.



לפני שאנחנו מתחילים תרשו לנו לפרוק לרגע משהו קטן מבלי להרוס פה את האווירה. לאחר יציאת האלבום השני "היהודים" ובמרוצת השנים הפך האלבום "מציאות נפרדת" לנחלתם של ההמונים, של תחנות הרדיו הפופולריות בישראל ושל כל עובר אורח שאינו מעריץ של הלהקה. אותנו כמעריצים זה תיסכל מאוד ואם בהתחלה התרגשנו עד לשד עצמותינו בכל פעם ששמענו שיר של הלהקה מתנגן בגלי צה"ל, רשת ג' או גלגל"צ עם הזמן ההתרגשות הפכה לתיסכול, כעס ועצבים. למה? כי הלהקה המדהימה והענקית הזו המשיכה להוציא שירי מופת ואלבומים מדהימים אבל אותן תחנות רדיו, עד היום, תקועות באלבום הזה. לכן משהו אצלנו קצת הדחיק אותו.


אם כבר הזכרנו את תחנות הרדיו אז בואו נפרוק גם את הסיפור הזה שליווה את הלהקה בתחילת דרכה במשך מספר שנים והיום הפך ללא רלוונטי בעליל. למרות שהאלבום יצא תחת הלייבל הגדול בארץ "הד ארצי" וזכה להפקה מהמקצועיות שנראו פה בארץ באותה תקופה (עוד נגיע לזה), הוא זכה להתעלמות מוחלטת מתחנות הרדיו והטלוויזיה הפופולריות. אנחנו מדברים על אמצע שנות התשעים של ישראל, אז לא היה אינטרנט, לא היה סטרימינג, דיסק היה עולה 80 ש"ח וברדיו שלטו בעיקר תחנות כמו רשת ג' וגלי צה"ל. אה כן, גם ערוצי טלוויזיה היו רק שניים, אז לא היו ממש אפשרויות רבות. חברי הלהקה לא אמרו נואש ובתמיכתה של טמירה ירדני (טדי הפקות המפורסמת) יצאו חברי הלהקה לצלם קליפ לסינגל הראשון מהאלבום "מחפש תשובה". גם כאן הם עשו את מה שהם אוהבים לעשות והקליפ היה שונה, מחוספס, פרובוקטיבי וישר לפנים. עם סצנות מיניות, עם מוות וגם דת רחמנא ליצלן. בעקבות כך לא שודר הקליפ באופן תדיר וגם אם שודר זה היה בשעת לילה מאוחרת.


בתחילה חברי הלהקה לא דיברו על כך בראיונות וכתבות אבל לאחר כמה שנים הם כבר שיתפו את מה שהם הרגישו. הם היו פגועים ומתוסכלים מאוד, הם הביאו את הכשרון המוסיקלי שלהם, את האותנטיות היצרתית שלהם אבל סגרו להם את הדלת באגרסיביות פנים והתעלמו מהם באופן כליל. תום פטרובר סיפר באחד הראיונות לערוץ 1 שהם כבר חשבו להתפרק ולסיים עם הפרק הזה בחיים, הם הרגישו שהמדיה הפופולרית לא אוהבת אותם ודוחה אותם בכוונה.

אבל אז העם אמר את דברו, מהופעות של 20 איש, זה נהיה 50 איש, 100 איש והכמויות הלכו וגדלו. בני הנוער שהגיעו להופעות של הלהקה ידעו את המילים בע"פ ושאגו אותן בקולי קולות. חברי הלהקה שמעריצים את המעריצים שלהם עד היום ומרגישים חלק מהם, היו בהלם מוחלט. הם לא הבינו מאיפה כל האנשים האלה באים, עם כל ההתעלמות של המדיה איך אנשים מגיעים להופעות ועוד יודעים את המילים בע"פ??? הפידבק מהקהל זה מה שחזיק אותם, האהבה והתמיכה שהם קיבלו מהאנשים דחפו אותם ועזרו להם לשכוח מתחנות הרדיו. אורית שחף סיפרה שרק מעצם העובדה שהקהל התייחס זה היה חיבוק ענק מבחינתם וכל עניין הרדיו הפך ללא רלוונטי עוד יותר עם השנים.


אז איך הכל התחיל...


האלבום התחיל כבר במפגש של תום ואורית, עוד לפני תחילת השרות הצבאי, בבחינות ללהקה הצבאית. אנחנו מנחשים שזו הייתה אהבה ממבט ראשון, איך שהזוג נפגשו הם החלו לעבוד יחד. השניים עבדו ללא הפסקה, מתנסים, כותבים ויוצרים חומרים יחד באיזה מחסן או חדר קטן במהלך השרות הצבאי. לאחר סיום השרות הצבאי השניים שכבר נקראים "תום והפצצה" ומתחילים להופיע בכל מיני מועדונים קטנים עם קאברים של Led Zeppelin", "Nirvana", "Pearl Jam ועוד. הם מחליטים שהגיע הזמן להוציא אלבום וחוברים לחברת התקליטים "הד ארצי". תום ואורית מגיעים עם חומר מוכן ומושחז לשני אלבומים, אלבום אחד לתום ואלבום אחד לאורית. הם אפילו עבדו עם אותו הרכב, אשר פדי על התופים, שמוליק בודגוב על הגיטרות, ערן מיטלמן על הקלידים ואבי יפרח על הבס. אך "הד ארצי" לחצה על הזוג להפוך להרכב, הם אמרו להם שהם נועדו להיות יחד ולא לחוד. מבחינת חברת התקליטים זה גם היה יותר זול, שניים במחיר אחד. הואיל והם כבר היו מוכנים להקלטות, שבוע לאחר שהם חתמו ב"הד ארצי" הם כבר נכנסו להקליט.

(Photo: Ronen Lalna)


רק לדמיין את האווירה שעטפה את האולפן במהלך ההקלטות וכבר יש לנו צמרמורות בכל הגוף. החיבור בין כל חברי הלהקה היה קוסמי, שילוב מדהים בין מוסיקאים מוכשרים בטרוף שבאו להפיל על מדינת ישראל הקטנה רוק אנד רול תוצרת הארץ בדיוק כשהגראנג' בשיאו. תום ואורית היו בטרוף מההקלטות באולפן, זה משהו אחד לעשות לחזרות אבל משהו אחר לגמרי להאזין למה שיצרת מוקלט ומנוגן. אין לנו מושג מה הלך באולפן אבל מקטעי וידאו שראינו בעבר אנחנו זוכרים שהיו שם אנרגיות מטורפות ותמונה של תום יושב על הקונסולה אחוז תזזית זה מה שנשאר לנו.


סיפור אישי קצר...


לאחד מחברי ה"עימות" האלבום הזה הוא רגע מכונן. אותו נער היה אז בתיכון באשקלון ולא נכלל באוהבי ז'אנר הרוק, המטאל או הגראנג' של תחילת שנות התשעים, בואו נגיד שהוא אהב יותר דברים "מתוקים". ללא ספק מוסיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייב והוא התנדב או נבחר תלוי איך מסתכלים על זה, להקים את עמדת ה-DJ הראשונה בבית ספר ממנה הוא שידר מוסיקה בהפסקות ובסיום שעות הלימודים ברמקולים של בית הספר. חברת "הד ארצי" בשיתוף בתי ספר תיכון ברחבי הארץ הקימה פרויקט לקידום המוסיקה המקומית. הם אספו קבוצה של תלמידים והזינו אותם במוסיקה חדשה ע"י מפגשים חודשיים ב"לוגוס" אגדי שבתל אביב ושליחת מעטפות חומות בדואר. אותו נער היה משתוקק כל יום לקבל את ההודעה מרשות הדואר על המעטפה החומה ועד היום הוא לא ישכח איך היה מתרגש לפתוח אותה בכל פעם ולגלות בפנים אוצרות של דיסקים, מדבקות ופוסטרים של אמנים שונים. יום אחד אותה מעטפה סיפקה את הסינגל הראשון של להקת "היהודים". הסינגל היה בצבע אפור/ירוק כהה ובמרכזו הייתה כתובה המילה "היהודים" באותיות גדולות עטופות בלהבות של אש ובחלקו התחתון היה שם הסינגל "מחפש תשובה". ברגע שבו הוא הכניס את הדיסק למערכת ולחץ פליי, חייו השתנו מקצה לקצה. נפשו וגופו לא האמינו לצלילים שעוטפים אותם, לעוצמה הבלתי נתפסת, לאנרגיות העצומות ולקולות המרעידים.


אבל מה עם המוסיקה???


האלבום הזה נוצר ע"י כל ההרכב המצוין לעיל, אורית ותום כתבו את השלד והמילים לשירים אבל את העיבוד והיצירה עצמה עד כדי התוצר הסופי יצרו כל חברי הלהקה יחד. אשר פדי הוא מתופף שהפך לאחד ממתופפי הסשן הגדולים בארץ ושותף ליותר מ-1200 אלבומים עם אמנים רבים ביניהם: ארקדי דוכין, לאה שבת, נורית גלרון, יהודה פוליקר, שלום חנוך ועוד רבים. אבי יפרח הוא בסיסט שגדל עם הלהקה, ערן מיטלמן הקלידן ידוע בעיקר בעקבות השתתפותו בסדרות כמו: כוכב נולד, לא נפסיק לשיר, בית ספר למוסיקה, הכוכב הבא ועוד, אך היה גם הקלידן בלהקת "התעויוט" של אביב גפן ושמוליק בודגוב הגיטריסט המפורסם שהסולואים שלו הפכו לאבן דרך במוסיקה הישראלית ועבד עם אמנים כמו: אריק איינשטיין, זוהר ארגוב, יגאל בשן, מתי כספי, אריאל זילבר ועוד רבים אחרים. בודגוב הוא גם זה שהיה אמון על הפקת האלבום.


האלבום נפתח עם "מחפש תשובה" שכפי שסיפרנו הוא גם הסינגל על הראשון והוידאו קליפ הראשון ששחררה הלהקה. ארץ ישראל לא הייתה מוכנה לזוג המוטרף ישובים על כסא דמוי כוכב שלקוח מכת השטן ומציגים דמויות שנויות במחלוקת. הגיטרה פותחת בניסור את האוויר עם הבייס דראם הפטישי, זה חודר ישר לוורידים ויוצר כמה צלקות בצד. "היהודים" לא ניסו להיות ידידותיים למשתמש או לתת לקהל לעכל לאט את מה שהם יצרו, הם רצו לצאת בבום עם כל העוצמה, בדיוק כמו שהם יודעים.


כמובן שהשיר לא כיכב בתחנות הרדיו ואותו החליף השיר המפורסם ביותר של הלהקה במיינסטרים "הזמן שלך" (נדבר עליו אח"כ). השיר השני באלבום הוא בלדת רוק רכה שעם קולה המלטף של "היפוליטה" (אורית שחף) הצליח לחדור אפילו לרבים שלא מסוגלים להחזיק מעמד מול דיסטורשנים כבדים. לנינט טייב יש כאן חלק גדול בהפצה לאחר שביצעה את השיר בתוכנית "כוכב נולד", קולה העוצמתי והכורך של אורית שחף התחלף בקולה המלטף והנעים של נינט והשיר קיבל פרשנות קצת אחרת.


השיר השלישי באלבום "אלה" היה לאחד השירים המתפוצצים של הלהקה כשבכל הופעה האו היה מרים את הקהל לשמיים, אנחנו לא בטוחים אבל נראה לנו שזה השיר היחיד שלא ירד אף פעם מהסטליסט של הלהקה בהופעות. השיר גם יצר מין "מנהג" בו בכל אלבום של הלהקה יש את השיר העוצמתי, הקצר והמתפוצץ שמטריף אותך למספר דקות.

עוברים לרצועה הרביעית באלבום "שחק אותה", הארד רוק חזק וטהור שבהופעות ממשיך לקאבר של "Led Zeppelin" ומרגיש שהוא מותאם לאיצטדיונים ולא מועדונים קטנים.


עוברים לעוד שיר שברגע שהוא מתחיל להתנגן בהופעות, הקהל מתחיל לקפוץ באוויר!! אך גם הוא יצר מחלוקות, "עוד ארון אחד". כנראה שבצה"ל לא אהבו את הטקסט של השיר הזה וגם של שירים אחרים כי כש"היהודים" ביקשו להופיע מול חיילים הם נדחו מאחר והטענה הייתה שהטקסטים יעשו לא טוב לחיילים למרות שרוב הקהל של הלהקה בהופעות היו חיילים.


ועכשיו יצירת המופת המרגשת והעוצמתית "לא קל" שמלווה ברצועת סולו גיטרה בשם "פיוטה". מי העז אז ליצור רצועה שלמה שמוקדשת לסולו גיטרה? איזה יופי של פסנתר שמבוצע ע"י רועי זוארץ איזה יופי של טקסט, לא משנה מי את או מי אתה, החיבור לשיר ולטקסט הוא קוסמי, זהו הקסם של היהודים, לעטוף אותך ולכשף אותך במוסיקה שלרגע אחד מנתקת אותך מהמציאות ושמה אותך ב"מציאות נפרדת". תום סיפר שהוא כותב את השירים מתוך סיטואציה אליה הוא מכניס את עצמו בדמיון, זה לא משנה גבר או אישה וזה לא משנה אם זה משהו שהוא חווה במציאות או בדמיון. הוא יוצר לעצמו את הסיטואציה וכותב את השיר מתוך הדמות שנמצאת בסיטואציה או מתוך הסתכלות חיצונית על הדמות.


שני השירים הבאים באלבום ממחישים יפה מאוד את צורת הכתיבה. "הימים שלנו" הרצועה השמינית באלבום נכתבה בכלל באנגלית ונקראה "I Don't Believe In God, But I Do believe In Flowers", לא הוקלט לה אפילו דמו באנגלית מאחר והיא מיד הפכה לעברית אך אנחנו יודעים שבאלבומים הבאים "היהודים" מכניסים תמיד שירים באנגלית וזה מעולה. השיר "ג'קי" הוא דוגמא נוספת לכתיבה ולמוסיקה של "היהודים", היא יוצאת החוצה ללא מעצורים, ללא גבולות וללא הגדרות!! חייבים לציין שהשילוב של השניים באותו השיר הוא מהפנט, שילוב שאותו השניים לא מבצעים לעיתים קרובות באלבומים.


מאחר ו"מחפש תשובה" היה קשוח מדי הגיע "הזמן שלך", בלדת רוק רכה שניתנת לעיכול, אורית שחף לא רצתה בכלל להקליט את השיר הזה מאחר והיה שקט מדי מבחינתה, היא רצתה לכסח, להתפוצץ ולא ממש ללטף אבל היא הצליחה להרגיע את עצמה ויצא הדבר המדהים הזה. חברי הלהקה סיפרו שעוד בשלב הסקיצות הם ידעו שזה הולך להיות משהו גדול, סולו הגיטרה של בודגוב היה פשוט מהפנט. את הסיפור על הקליפ תום סיפר פעמים רבות... לאחר סיום הקליפ של "מחפש תשובה" הם גמרו את כל הכסף שהיה להם וכשהם באו לטמירה ירדני לבקש תקציב ליצור וידאו קליפ לשיר "הזמן שלך" היא נתנה להם צ'ק של 100 ש"ח. חברי הלהקה שהיו אובדי עצות לא ידעו מה לעשות עם הגרושים שקיבלו ולבסוף צילמו קליפ במצלמה ביתית עם אפקטים מאולתרים של סיבובי מצלמה, גדרות וגרביונים של אורית כפילטרים.


השיר "הבלוז" עם הטקסט הקשוח מביא את תום בצורה מושלמת, תצוגת תכלית ליכולתיו של תום ושל ההרכב כולו. אחריו מגיע "כל הסיפור" של אורית שחף גם כאן תצוגת תכלית יפיפייה של אורית ושל הלהקה.


הקטע "אלוהים" הוא קטע מעבר קודר ועמוק שנותן לאלבום הזה מין הרגשה אפלה דקה לפני שהכל נגמר. כי אז מגיעים ל"סוף העולם", כמה רגש, כמה עוצמה, איזה אנרגיות. לא משנה באיזו מערכת סטריאו תנגנו את השיר הזה ואת האלבום הזה בכלל מערכת החמצן שלכם בגוף תעלה עוצמה באופן אוטומטי!!


מסיימים עם הרצועה הפנומנאלית "מלחמה שקטה", השיר נקטע באמצע ורק מספר שנים לאחר מכן בהופעה המפורסמת של הלהקה במועדון התאטרון בתל-אביב ז"ל שיצאה בדי.וי.די, קיבלנו את ההמשך שפשוט קורע אותך לגזרים, "היפוליטה" מפרקת אותך לגזרים עם הטקסטים, והריפים של הגיטרה כמו סכין מנתחים ממשיכה את העבודה.


בשנה שבא יצא האלבום, נרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל, האירוע השפיע עמוקות על חברי הלהקה וכמובן השפיע רבות על כל המדינה. משהו השתנה בנוף המוסיקלי הישראלי ובמקום לתת לרגשות מקום לצאת החוצה ולפרוק אותם, הכל הפך ל"סופשבוע רגוע", המוסיקה הפכה להיות משהו מנחם שעושה נעים בגב, משהו מרגיע ומלטף. לא היה מקום לטקסטים נוקבים, דיסטורשנים חזקים ותופים עוצמתיים, תור הזהב של הרוק הישראלי שהתחיל בתחילת שנות התשעים שקע ופער בור ענק שהיה קשה למלא. לדעתנו מי שהצליחו למלא אותו ולתפוס מקום מרכזי היו "היהודים".

ארבע שנים לאחר יצאת האלבום זכתה הלהקה בתואר "להקת השנה" של גלי צה"ל ובשנת 2005, במצעד 100 האלבומים הישראליים הגדולים של כל הזמנים האלבום היחיד שנבחר ע"י הקהל היה "מציאות נפרדת". מיותר לציין שהאלבום הזה הפך את הלהקה למובילת ז'אנר הרוק בארץ כשהיא לוקחת מופע מרכזי בכל פסטיבל רוק בארץ ומופע פותח ללהקות ענקיות שמגיעות מחו"ל.


למה דווקא במעלית???


את העטיפה לאלבום עיצבה ציפורה עוזיאל, שזו הייתה העטיפה הראשונה אותה עיצבה. היא בדיוק סיימה את לימודיה ב'אסכולה' וחברי "היהודים" סיימו להקליט את האלבום. חברת התקליטים דאגה להם לעטיפה, אבל הם לא היו שלמים עם התוצאה שיצאה. זה חיכה כמעט חצי שנה, כשלבסוף יצרו קשר עם רן ברלב (הצלם, שאייר גם את העטיפות הראשונות של אביב גפן ע.ש) והוא קישר אותם לציפורה. התמונות בחזית הקדמית ובחוברת צולמו במעלית בבניין משרדים ישן בדרום תל אביב. ציפורה ראתה את המעלית בעבר וכבר אז ידעה שהיא הולכת לעשות איתה משהו, היא היתה צפופה-צפופה, מהזן הישן של פעם. היא סיפרה שזו היתה חוויה די חדשה לכולם – לברלב, שלראשונה צילם ולא אייר; לציפורה, שזו היתה העטיפה הראשונה שלה; וללהקה, שזהו אלבום הבכורה שלה כמובן. לא היתה מאפרת, לא צוות ולא כלום – הכל הם עשו בעצמם. את כל האביזרים הם אספו בעצמם, הייתה מנורה תלויה בתקרת המעלית שאותה היה צריך לכוון כל הזמן ומאחר והמעלית הייתה כל כך קטנה לא היה מקום לצלם. את המצלמה הם הדביקו לתיקרה והורידו חוט למטה, מי שהחזיק את החוט וביצע את הצילום היה תום, היד שלו מוסתרת מתחת לשמיכה. עטיפת "מציאות נפרדת" היא היחידה מבין עטיפות היהודים שבה הופיעו חברי להקה. זה קרה כי "הד ארצי" לחצה מאחר וחשבה שזה היה חשוב להציג אותם כלפי חוץ לקהל, במיוחד באלבום בכורה.

(Photo: Tzipora Oziel, Ran Barlev)


זהו האלבום הנמכר ביותר של הלהקה, הוא מכר למעלה מ-120 אלף עותקים וזכה לפלטינה משולשת, זהו גם (לדעתנו) האלבום המשפיע ביותר על הרוק בארץ ומה שבא אחריו.


אז אם אף פעם לא האזנתם לו, הנה לכם הזדמנות ראשונה ב: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט








Comentários


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page