ב- 13 לאוקטובר 1978 שחררה "AC/DC" את אלבום ההופעה הראשון שלה "If You Want Blood You've Got It".
מעבר לעובדה שהאלבום הזה מככב כמעט בכל רשימה של אלבומי ההופעה הגדולים בכל הזמנים, הוא גם כנראה האלבום שאחראי לפריצה הגדולה של "AC/DC" בעולם ובעיקר בארה"ב. אז בואו ונבין למה?
קשה להאמין, אבל הלהקה האדירה הזאת שהוקמה באוסטרליה בשנת 1973 על-ידי האחים אנגוס ומלקולם יאנג, זכתה להצלחה יחסית בארץ מוצאה, אך במשך שנים לא הצליחה לפרוץ את גבולות מולדתה והתקשתה להשיג הכרה בינלאומית, במיוחד בארה"ב.
ההתעלמות מהלהקה היתה כל-כך קיצונית עד כי שלוחת "Atlantic Records" בארה"ב סירבה לשחרר את אלבומה השלישי של הלהקה "Dirty Deeds Done Dirt Cheap" משנת 1976, שכן לא האמינה ביכולתו להצליח במכירות. את ההודעה על- כך קבלה הלהקה במהלך סיבוב ההופעות שנועד לקידום אותו אלבום, אך במקום שהיא תפיל את הלהקה לקרשים היא עשתה בדיוק את ההיפך! היא דירבנה את החבר'ה הקשוחים מאוסטרליה לעשות הכל כדי להוכיח לחברת התקליטים שהיא טועה.
הלהקה חזרה מיד לאחר סיבוב ההופעות לסידני אוטרליה בכדי להקליט את אלבומה הרביעי "Let There Be Rock". האלבום הוקלט בתוך שבועיים ובמהלכו עשתה הלהקה מאמץ לשחזר את הסאונד שלה על הבמות. AC/DC הייתה להקה של הופעות, להקה אנרגטית וסוחפת שנותנת את כל כולה מול קהל ולכן היה חשוב לחברים שהאנרגיה המטורפת הזאת תשתקף גם באולפן.
לאחר שחרורו של האלבום "Let There Be Rock" בקיץ 1977, מגיעה "AC/DC" בפעם הראשונה לסיבוב הופעות באמריקה, וללא עזרה מתחנות הרדיו היא מתחילה לבנות את הקהל שלה, מלמטה למעלה, בהרבה עבודה קשה, בדרכים ובהופעות. "AC/DC" הייתה פצצת אנרגיה מטורפת על הבמות והעבודה הקשה בדרכים, בהחלט נתנה את אותותיה. "AC/DC" מצליחה לאט לאט לסחוף אחריה עוד ועוד קהל צעיר והיא גם מתחילה לעורר את תשומת ליבן של חברות התקליטים, שכבר לא יכלו להתעלם מהדיבור על הלהקה מאוסטרליה שחורכת את הבמות באמריקה. שיאו של סיבוב ההופעות הזה היה בהופעה שביצעה הלהקה בחודש דצמבר 1977 באולפני "אטלנטיק" בניו יורק. כן, כן, אותה חברה ששנה קודם לכן סירבה לשחרר את אלבומה השלישי של הלהקה בארה"ב, מארחת פתאום את הלהקה למופע שגם שודר בלייב לתחנת הרדיו WIOQ שבפילדלפיה. אגב, המופע ההיסטורי הזה הוקלט ותועד. הוא נקרא "Live from the Atlantic Studios" והוא שוחרר עשרים שנה לאחר מכן, במסגרת הקופסה "Bonfire" שהוציאה הלהקה בשנת 1997.
סיבוב ההופעות הזה בארה"ב הוכיח לקהל ולחברות התקליטים מה הלהקה הזאת שווה, והדברים השתקפו היטב גם במכירות של אלבומה החמישי "Powerage" ששוחרר בשנת 1978.
מחוזקת מהתוצאות החיוביות הללו מחליטה הלהקה שזה זמן טוב לשחרר אלבום אוסף שיסייע לקהל ולחברות התקליטים להכיר גם חומרים מחמשת אלבומיה הראשונים. האלבום הזה היה אמור להיקרא "12 of the Best", אבל הרעיון לאלבום אוסף נזנח בסופו של דבר לטובת אלבום ההופעה נושא סיקורנו, וכמה שההחלטה הזאת היתה נכונה עבור הלהקה. "AC/DC" מבינה שהקהל וחברות התקליטים צריכים להכיר אותה באופן בו היא נשמעת הכי טוב, בלייב, על הבמה. לכן הוסכם על החברים שזה יהיה אמנם אלבום "להיטים", אך להבדיל מאלבומי האוספים הרגילים, הוא יוקלט בהופעה וינסה להעביר בצורה הכי טובה את הסאונד, את האנרגיה, את העוצמה ואת החשמל, שיש ללהקה הזאת על הבמה.
ואכן כך היה. האלבום הזה הוא הר געש חשמלי ממש "Powerage" כשם סיבוב ההופעות שהוא תיעד. הוא מציג את "AC/DC" באיזור הנוחות שלה, בלייב, חשופה מול הקהל, ומעביר בצורה הטובה ביותר את מה שהתחולל באותו סיבוב הופעות על הבמות. האלבום כולל את מיטב שירי הלהקה מהאלבומים "T.N.T.", "Dirty Deeds Done Dirt Cheap", "Let There Be Rock" ו- "Powerage". הוא הוקלט ברובו באולם "Apollo Theatre" שבעיר Glasgow, עיר הולדתם של האחים Angus Young ו- Malcolm Young.
הגירסאות הארוכות של "Bad Boy Boogie" ו- "Let There Be Rock" הוכיחו את היכולות הוירטואוזיות של Angus Young והכירו לעולם את אחד מהפרפורמרים הגדולים בכל הזמנים על גיטרה חשמלית, אשר בהחלט היה ראוי לשאגות הקהל Angus! Angus! בברייקים בין הריפים שבפתיחת השיר "Whole Lotta Rosie". הטכנאים של ניידת ההקלטה כנראה לא היו מודעים באותו זמן לאוצר שנתפס במקרופונים שלהם ולהיסטוריה שתועדה באותה הקלטה, שכן שאגות הקהל הקורא בשמו של אלילם Angus Young, יהפכו בהמשך לזעקה של הדורות הבאים של מעריצי "AC/DC" ולמעין מסורת בעת ניגון השיר הספציפי.
ביצועים לשירים כמו "Hell Ain't a Bad Place to Be", "Problem Child" ו- "High Voltage" נשמעו אנרגטיים, עוצמתיים וסוחפים אפילו יותר מאשר גרסאות האולפן, ועם השיר "The Jack" נעשה סוף סוף צדק פואטי, כאשר Bon Scott העניק לו בגרסת ההופעה, מילים שונות, "מלוכלכות" ומשעשות יותר מאשר גרסת האלבום.
ההימור של הלהקה עם שחרור אלבום הופעה במקום אלבום אוסף, התברר כהימור נכון. האלבום "If You Want Blood You've Got It" הפך להיות אחד מאלבומי ההופעה הגדולים בכל הזמנים והוא ללא ספק עומד בשורה הראשונה עם אלבומים כמו "Strangers in the Night" של "UFO" כמו "Live And Dangerous" של "Thin Lizzy", כמו "No Sleep 'Til Hammersmith" של "Motorhead", כמו "Unleashed In The East" של "Judas Priest" או אפילו המאסטרפיס "Kiss Alive".
מעטים הם אלבומי ההופעה שמעבירים בצורה כל-כך טובה את התחושות ואת האנרגיות הקיימות בהופעה חיה והאלבום הזה הוא אחד מאלה. האלבום זכה כמובן לביקורות מהללות הן מצד הקהל והן מצד המבקרים והציב את "AC/DC" על המפה. השיר "Whole Lotta Rosie" הופך להיות השיר הראשון של הלהקה שקיבל השמעות בתדירות גבוהה בתחנות הרדיו בארה"ב.
ההצלחה הזאת לא נעלמה כמובן מעיני חברת התקליטים "אטלנטיק" שהתחילה להבין שיש לה בידיים מכרה זהב. בשנת 1978 הסניף האמריקאי של "Atlantic Records" כבר מתחיל להאמין שללהקה יש פוטנציאל להצליח בגדול בארה"ב והם מציעים ללהקה חוזה הקלטות אשר יביא בסופו של דבר לפריצה הגדולה שלה עם אלבום המופת "Highway To Hell" ששוחרר בשנת 1979.
אגב, "(If You Want Blood (You've Got It" הוא גם שיר שנכלל באלבום "Highway To Hell" והוא במקרה גם אחד מהשירים שסימן את נקודת המפנה בהקלטות אותו אלבום מופת. סיפור ההצלחה המטאורית של "Highway To Hell" הוא סיפור מדהים ומרתק לכשלעצמו וניתן למצוא אותו בסיקור שכתבנו עליו כאן, אז אל תפספסו.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments