Aerosmith - Toys in the Attic
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני 23 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 08.04.1975
"כשהתחלנו לייצר את "Toys in the Attic", הביטחון שלנו נבנה מסיבוב ההופעות האחרון שלנו. שני האלבומים הראשונים כללו שירים שניגנו במשך שנים בהופעות חיות במועדונים, עם Toys, התחלנו מאפס" מספר Joe Perry חבר להקת "אירוסמית'", ומוסיף:
"כשעשינו את התקליט הזה, למדנו להיות אמנים מקליטים, ולכתוב שירים תחת דד-ליין. תוך כדי כך, התחלנו בסיעור מוחות. כולם זרקו רעיונות לצורת הכתיבה, והנגינה"
האלבום "Toys in the Attic" שיצא ב- 08.04.1975, היווה את פריצת הדרך של להקת "אירוסמית'", ועל פריצת הדרך הזו ניצח היטב המפיק ג'ק דאגלס שבאולפן הנחה את חברי הלהקה, ותפקד כחבר השישי בלהקה.
על תהליך הבניה, וההקלטה של האלבום מפרט המפיק ג'ק דאגלס, שגם התחיל את דרכו כטכנאי הקלטות (ג'ון לנון, "The Who", מיילס דייויס, "צ'יפ טריק" ועוד).
"הלהקה נכנסה למפגשי ההקלטה עם שלושה או ארבעה שירים בלבד, ובפעם הראשונה, כתבה את רוב החומר תוך כדי ההקלטה. לפני מפגשי ההקלטה, הלהקה הזמינה שעות אולפן לחזרות, ולכתיבת החומרים, עיצוב השירים, והכנה למפגשי ההקלטה"
דאגלס מסביר, "בילינו לפחות חודשיים בפרה-פרודקשן. הבנתי שהם לא יכולים לכתוב במהלך סיבוב ההופעות. היינו מבלים הרבה זמן בסיטואציה של טרום-הפקה ויכולנו להמציא הרבה חומרים טובים. הבנתי מה כל אחד מחברי הלהקה מביא איתו לשולחן, כלומר את האיכויות של כל אחד מהם"
"סטיבן באמת מבריק, הוא היה כותב את המילים לאחר שהמוזיקה הושלמה. דאגלס מסביר, "סטיבן היה תמלילן מבריק, ומצחיק מצד אחד, אבל מיוסר, וככל שחלף הזמן, הוא נעשה יותר ויותר מיוסר, והתקשה לכתוב מילים"
"הוא היה מזלזל בעצמו ומודע למה שקורה בעולם, ולמה שקורה ברחובות, אבל הוא הציב לעצמו רף כל כך גבוה שהיה לו ממש קשה"
הגיטריסט Joe Perry בא לעזרתו של Steven Tyler כשהוסיף, "זה באמת קשה לספר סיפור בצורה קצבית, לחרוז, ויש לו שדים משלו שהוא צריך לספק. הוא בעצם היה לוקח את ערוצי ההקלטה, שם אוזניות ופשוט מסתובב בכל מקום שהוא יכול, עד שהצליח למצוא את המילים הנכונות"
אפרופו שדים, Steven Tyler לא אהב את אליסיה ג'ארט אשתו של Joe Perry, הוא טען שהיא כמו יוקו אונו בשעתה, היא מפרידה את פרי מהלהקה, וכתב עליה את השיר "Sweet Emotion".
את "Adam's Aplle" כתב Steven Tyler כגרסה המודרנית לסיפור אדם וחוה מהתנ"ך. טיילר התייחס גם במרומז לבעיית צריכת הסמים שלו בשיר הנושא שהיה בעצם שם נרדף לאדם המאבד את שפיותו.
את "No More No More" טיילר כותב מנקודת מבטו של מוזיקאי שמצוי בסיבוב הופעות, עם כל המשתמע מכך, החל ממלונות, גרופיות ושעמום. טיילר מכנה את השיר "היומן שלי".
לאחר שהאלבום כמעט והושלם, היה חסר ל"אירוסמית'" עוד שיר אחד. הם החליטו לנסות את השיר שג'ו פרי הלחין בהוואי, אבל עדיין לא היו לו מילים או שם.
דאגלס מסביר, "אמרתי ללהקה שאנחנו צריכים עוד שיר אחד בקצב גבוה, הקלטנו את זה, ולא הצלחנו להמציא מילים או חרוזים, וכבר חשבנו להפוך אותו לאינסטרומנטלי"
אבל השיר היה כל כך טוב ופ'אנקי. וחברי "אירוסמית'" החליטו לקחת הפסקה מההקלטה, ולנקות את הראש. יחד עם המפיק ג'ק דאגלס הם ירדו ל"טיימס סקוור" לראות את הסרט "פרנקנשטיין הצעיר" של מל ברוקס.
כשחזרו לאולפן, הם כתבו את המילים שהיו חסרות להם בהשראת הקטע שבו מרטי פלדמן ששיחק את איגור, צלע במורד המדרגות של רציף הרכבת, ואמר לג'ין ויילדר "Walk This Way" דאגלס מיד הציע את המשפט הזה מתוך הסרט ככותרת לשיר שלהם. אבל הם עדיין היו צריכים מילים. במלון באותו לילה, טיילר כתב את המילים לשיר, אבל שכח אותם במונית בדרך חזרה לאולפן למחרת בבוקר. טיילר חשב לעצמו "הם בטח יסקלו אותי באבנים. כל הדם התנקז מהפנים שלי, אבל אף אחד לא האמין לי. הם חשבו שמעולם לא יצא לי לכתוב אותם".
נסער, הוא לקח קלטת עם הרצועה האינסטרומנטלית שהקליטו, ונגן טייפ נייד עם אוזניות ונעלם לחדר המדרגות. הוא כתב את המילים על הקיר בקומה העליונה של חנות התקליטים "פלאנט". לאחר שעתיים הוא הצליח להשלים מחדש את הכתיבה של "Walk This Way". המילים, המספרות את סיפורו של נער מתבגר המאבד את בתוליו.
פרי חשב שהמילים שכתב טיילר היו כה נהדרות, ועמד לזכותו הרקע שלו כמתופף, טיילר אהב להשתמש במילים כאלמנט כלי הקשה. המילים צריכות לספר סיפור, אבל עבור סטיבן יש להן גם תחושה קצבית, קופצנית.
טיילר מחפש מילים בעלות משמעות כפולה, שיוצאות ממסורת הבלוז. פרי זכר כיצד הגיב דייויד יוהאנסן מה"ניו יורק דולז" כששמע את "Walk This Way". "הוא קרא לי, ואמר "זה השיר הכי מטונף ששמעתי ברדיו. סטיבן תמיד רצה להכניס לשירים שלנו משמעות כפולה כדי לראות כמה קרוב לקצה אנחנו יכולים להגיע, בלי שיצנזרו אותנו"
השיר הפך ללהיט השני של "אירוסמית'" בארה"ב אחרי "Dream On". יותר מעשור לאחר מכן, כשהקריירה של "אירוסמית'" היתה בהתרסקות, היתה זו גרסת היפ הופ של "Run-DMC" שהחזירה את הלהקה חזרה לעניינים.
טיילר הסביר את ההשראה לשם האלבום בספר הזיכרונות שלו: "המצאתי את הכותרת בגלל המשמעויות הברורות שלו. התייחסתי לתקליט הזה כתקליט שגם בעוד שנים רבות אנשים יעריכו, ויחושו אליו געגועים כמו שהם חשים לצעצועים הישנים שלהם בעליית הגג.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות