Bob Dylan - The Times They Are A-Changin

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 13.01.1964

"כמה דרכים צריך אדם ללכת לפני שתקראו לו אדם"

בחודש מאי 1963 עלתה הזעקה האותנטית הזו של Bob Dylan משיר מחאה שהפך לקולו של הדור. השיר "Blowin' in the Wind", הביא לקהל מהפכן חדש, מהפכן של מילים, פעיל בתנועה לזכויות האזרח, מוזיקאי לבן, ויהודי (במקור) שלא רצה שיספרו לו שאין דרך שונה.

דילן נתפס כיותר מסתם כותב שירים, דילן הבין במרומז את הדאגות של דור הצעירים החדש של אמריקה, משבר הטילים בקובה, הדאגה מנשק גרעיני שיהרוס את העולם.

כמה חודשים מאוחר יותר כאשר דילן כבר הפך לפעיל משמעותי בתנועה לזכויות האזרח, שירי המחאה שלו עלו מדרגה בטון. אם מקודם הוא התייחס לנושא בשיריו בסלחנות עם ציפיה חיובית לשינוי, הרי שבאלבומו השלישי "The Times They Are A-Changin'" שיצא ב- 13.01.1964 דילן מציג השקפה פוליטית צינית ומתוחכמת על החיים.

דילן שר באלבום בצורה שנונה ומרושעת, הוא לא מוכן לנהוג עוד בסלחנות כלפיי הגורמים בעולם המערבי שנותנים יד לגזענות, ועוני. דילן מרגיש לרגע כאיש שבא להציל את אמריקה מעצמה, לתת לאמריקה תמונת מראה לא מחמיאה שתכריח אותה להתמודד עם המציאות ולשנות את דרכיה.

אלבומו השלישי של Bob Dylan הוא אחד מתקליטיו הבודדים שנכתבו עבור ועל אנשים אחרים, אלה לא החוויות וההוויות שלו שנכתבות כאן.

שיר הנושא "The Times They Are A-Changin'" הוא זה שפותח את האלבום עם לחן על תנועה שמטרתה לשנות את העולם לטובה, ומשמש כהתחלה פשוטה ונוקבת לאקלים הביקורתי של האלבום. דילן נזכר בכתיבת השיר כניסיון מכוון ליצור המנון של שינוי, הזמנים משתנים, קצת כמו הדור פוחת והולך, מדובר בעיקר בתחושה של הזמר, פחות באישוש מדעי.

ב- "Ballad of Hollies Brown" מספר דילן סיפור קודר וכפרי על חוואי בדרום דקוטה שרוצח את משפחתו המורעבת ומתאבד בשל העוני.

ברצועה השלישית "With God on Our Side" דילן מנתח את תפקידו של אלוהים בכל דבר, החל מרצח העם של ילידים אמריקאים, דרך מלחמת האזרחים בארה"ב, מלחמות העולם הראשונה והשנייה, השואה, ובגידתו של יהודה איש קריות בישו.

אין כמעט מי שלא חווה אכזבה מקשר, פרידה, ציפיה למשהו שלא התרומם דיו ונגמר מוקדם מידי עם תחושה חמצמצה בלב, את התחושה הזאת מנסה דילן לזקק לנו ב- 158 השניות של השיר "One Too Many Mornings"

וירג'יניה, מינסוטה היא עיירה ליד Hibbing, שיחד עם היבינג היא חלק מרכס הברזל של Mesabi חלק מרכס הברזל שבו שלטה תעשיית כריית בורות פתוחים. בשנת 1917 הועברה היבינג כולה שני קילומטרים דרומה כדי שניתן יהיה לכרות את העפרות שמתחתיה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ומלחמת קוריאה, הכלכלה פרחה ככל שהביקוש לברזל גדל. אבל באמצע שנות החמישים, עפרות הברזל הטובות ביותר באזור נעלמו והאזור סבל משפל. דילן, יליד 1941, הכיר היטב את הטראומה שהאירוע הזה גרם, למרות שמשפחתו לא הושפעה ישירות.

אם כן, השיר "North Country Blues" נוגע למצוקתו של העובד במכרות. דילן בהחלט הזדהה עם מצוקתו של הכורה.

ב- "Only a Pawn in Their Game" דילן מדמה את הלבנים העניים והחלשים כקלפים בידיהם של הפוליטקאים, והעשירים, כאשר הם רוצים בכך, הם מסיתים את העני הלבן לרצח שחורים. השיר מתייחס לרצח של עובד זכויות האזרח מדגר אוורס.

הקו הזה נשמר ב- "The Lonsome Death of Hattie Carroll" השיר הזה מביא את התיאור של הריגתה של הברמנית הטי קרול בת ה-51 על ידי הצעיר העשיר ויליאם דוורו "בילי" זנצינגר והעונש הקל יחסית שקיבל שישה חודשי מאסר. התקרית בפועל התרחשה ב-9 בפברואר 1963 בנשף במלון אמרסון בבולטימור, מרילנד. השיר של דילן מרמז במדויק, אבל אף פעם לא קובע, שקרול היא שחורה וזאנצינגר לבן. השיר מרמז שזנצינגר היכה את קרול למוות עם המקל שלו. לאחר שקרול מתה למחרת בבוקר, זנצינגר הואשם בהריגה. עם זאת, זה שונה להריגה ותקיפה לאחר שהתגלה כי לקרול היו עורקים קשוחים, לב מוגדל, ולחץ דם גבוה, וכי היא למעשה מתה כנראה מדימום מוחי שנגרם מהלחץ של ההתעללות המילולית והפיזית של זנצינגר, במקום התקיפה הפיזית עצמה.

באוגוסט 1963 התרחשה תקרית בין בוב דילן לפקיד במלון שבו הוא התארח, הפקיד הסתכל על לבושו של דילן בעין עקומה וסירב להכניס אותו לחדרו במלון כי חשד בו שהוא לא אפוי לחלוטין. או אז התערבה חברתו של דילן, הזמרת Joan Baez וערבה לאופיו הראוי על מנת שיקבל את האישור המיוחל. על כך כתב דילן את השיר "When the Ship Cones In". בנוסף השיר שאב השראה משירם של ברטולד ברכט, וקורט וייל "Pirate Jenny".

כשלושה שבועות לאחר סיום ההקלטות לאלבום נרצח ג'ון פיצג'רלד קנדי, ומה רבה היתה אכזבתו של דילן שראה בקנדי תקוה אמיתית לשינוי, והמוות שלו היה מהלומת פטיש מוחצת על השאיפות של דילן לשנות את אמריקה.

בפרספקטיבה של זמן "The Times They Are A-Changin'" יותר מששה עשורים לאחר שיצא, אפשר לראות שהנוף הפוליטי שלנו רחב הרבה יותר ממה שהיה, והשקרים גדולים יותר ובעוד שהמידע מסתובב בחופשיות לכל דורש, קשה לדעת על מי לסמוך. השירים האלה הם מעשה אמיתי ומעורר השראה של דילן שכבר נעלם מזמן. מעריצים התחילו להקשיב למה שיש לדילן להגיד בגלל השירים האלה, חבל שגם אלה שקובעים לנו את סדר היום לא טורחים מידי פעם להפנים את המסרים של בוב קשישא.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!