Iggy Pop - The Idiot

ב- 18 למרץ, 1977, Iggy Pop הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו "The Idiot".

בתקופה בה יצא האלבום "The Idiot", היה Iggy Pop בעיצומו של תהליך בנייה מחדש של עצמו לאחר קריסתה של להקת "The Stooges". שנים של כאוס, התמכרויות ולהקה שקרסה תחת העוצמה והכאוס שיצרה בעצמה, הותירו אותו במצב לא יציב. נקודת המפנה הגיעה כאשר David Bowie הזמין אותו לאירופה. זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה ושל אחת השותפויות היצירתיות המרתקות בתולדות הרוק. במקום לשחזר את אנרגיית הפרוטו-פאנק האלימה שאפיינה את "The Stooges", דחף David Bowie את Iggy Pop לכיוון אפל וניסיוני יותר, ובכך עיצב מחדש את הזהות האמנותית שלו.

הקלטות האלבום החלו בשנת 1976 באולפני Château d'Hérouville בצרפת, לפני שעברו אל האווירה היצירתית של ברלין, שם David Bowie עצמו החל לחקור כיוון ניסיוני חדש. David Bowie הפיק את האלבום, השתתף בכתיבת כל השירים ומילא תפקיד מרכזי בעיצוב המוזיקה, בקולות רקע ובנגינה על מספר רב של כלים, כשהוא בונה צליל המושפע ממוזיקה אלקטרונית אירופית ומקצבים מכניים קרים. התוצאה הייתה שונה לחלוטין מיצירותיו הקודמות של Iggy Pop: קרה יותר, מאופקת יותר ובעלת אווירה עמוקה ומהפנטת.

השיר "Sister Midnight" פותח את האלבום ומציג מיד את הגרוב ההיפנוטי שמגדיר חלק גדול מהאלבום. הקצב פועם בדיוק מכני בעוד שהגיטרה של Carlos Alomar פועלת כקונטרה חדה ודוקרת. במקום האגרסיביות הפרועה שאפיינה את הקריירה המוקדמת שלו, Iggy Pop מבצע כאן שירה מהפנטת ונשלטת, ויוצר מתח אפל ומפתה שמושך את המאזין אל תוך עולמו המטריד של האלבום.

הקצב המינימליסטי של "Nightclubbing" נחשב לאחד הרגעים האייקוניים ביותר באלבום. השיר בנוי סביב מכונת תופים פרימיטיבית ואקורדים מסתוריים בפסנתר, והוא כמעט נשמע רובוטי בחזרתיות שלו. השירה המרוחקת של Iggy Pop לוכדת באופן מושלם את הזוהר הריקני של חיי הלילה העירוניים, והופכת את תרבות המועדונים למשהו מסתורי ומהפנט בצורה מוזרה.

התפרצות אנרגיה חדה יותר מגיעה עם "Funtime", אחד הקטעים האגרסיביים ביותר באלבום. גיטרות מעוותות דוחפות את השיר קדימה בעוד ש- Iggy Pop חוזר שוב ושוב על הקריאה "Fun! Fun! Fun!" בסרקזם חריף. מתחת לפני השטח מסתתרת ביקורת אפלה יותר על תרבות חיי הלילה, מה שגורם לשיר להישמע יותר כלעג מאשר כחגיגה.

הרבה לפני ש- David Bowie הפך אותו ללהיט עולמי בשנות השמונים, השיר "China Girl" הופיע כאן בגרסתו המקורית והאפלה בהרבה. העיבוד נשמע שברירי ומעט לא יציב, בנוי סביב גיטרות מעוותות, פסנתרים וסינתיסייזרים שמעניקים לשיר אווירה אפלה. הביצוע הווקאלי של Iggy Pop מביא עמו כנות פצועה שמעניקה לגרסה הזו עוצמה רגשית, בניגוד חד לגרסה המלוטשת שהפכה מאוחר יותר ללהיט.

השיר "Dum Dum Boys" הוא אחד הרגעים האישיים והמרגשים ביותר באלבום. השיר נכתב כמחווה לחבריו של איגי פופ מלהקת "The Stooges", ובמיוחד לגיטריסט רון אשטון. המבנה של השיר מתחיל בצורה רגועה יחסית, אך בהדרגה מתפתח להתפרצות גיטרות רועשת שמזכירה את הצליל הפרוע של הלהקה הישנה. במהלך השיר איגי פופ מקריא כמעט כמונולוג את שמות חברי הלהקה, רגע שמעניק לשיר תחושת נוסטלגיה וכאב ומדגיש את הקשר העמוק לעבר שממנו הוא ניסה להתקדם.

למרות ש- "The Idiot" הגיע רק למקום ה-72 במצעד האלבומים הבריטי, ההשפעה ארוכת הטווח שלו הייתה עצומה. האלבום סייע להגדיר מחדש את Iggy Pop כאמן סולו ופתח את הדלת לרוק אפל וניסיוני יותר. המרקמים האלקטרוניים הקרים והאווירה הקודרת שלו המשיכו להדהד במוזיקת פוסט-פאנק ואינדסטריאל במשך עשורים.

גם היום, "The Idiot" נחשב עדיין לאחת היציאות המחודשות הנועזות ביותר בתולדות הרוק ולרגע מכריע ומכונן בקריירה של Iggy Pop.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר