John Lennon & Yoko Ono - Double Fantasy
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 17.11.1980

תחילת שנות ה-80 בישראל ייצרה מציאות מאוד ברורה לילדים. לאחר שעות הלימודים הייתי עושה שיעורים, והולך לשחק עם החברים בחוץ, או צופה בשעות הבודדות שהוקדשו לתוכניות ילדים בערוץ 1 שהיה אז ערוץ הטלוויזיה היחיד (אם לא כוללים את ירדן, וערוץ המודל איסט).
אחת מהתוכניות היותר זכורות, ומרתקות הייתה "איים אבודים" (The Lost Islands), סדרת טלוויזיה אוסטרלית ששודרה שם לראשונה ב-1 בינואר 1976, והגיעה אלינו באיחור של כמה שנים.
העלילה מספרת על סופת הוריקן שכמעט מטביעה בלב ים אונייה שעל סיפונה 40 נערים מרחבי העולם. 35 נערים מצליחים להיחלץ מהאונייה בסירות הצלה, אולם בשל הבהלה חמישה נערים נותרים באונייה. הסערה סוחפת את האונייה אל שני איים לא מוכרים המאוכלסים בצאצאים של אנשים שהגיעו לשם בנסיבות דומות כ-200 שנה קודם לכן.
בנסיבות מפתיעות, המוזיקאי ג'ון לנון מצא את עצמו בסיטואציה דומה בלב ים. זה קרה ביוני 1980, כאשר הוא יצא למסע שייט מניופורט, רוד איילנד, לברמודה. במהלך המסע, ספינת המפרש "מייגן ג'יי" (Megan Jaye) נתקלה בסערה עזה.
אחד אחד, אנשי הצוות, חמישה במספר, נתקפו עייפות ובחילות מהטלטלה בים, מלבד לנון, שבסופו של דבר נאלץ להוביל את ההגה לבדו במשך שש שעות. לנון תפקד אם כן בצורה מרשימה בלב ים במצב חירום, והאירוע המכונן חידש את ביטחונו וגם גרם לו להרהר בשבריריות החיים.
כתוצאה מכך, הוא החל לכתוב שירים חדשים ולעבד מחדש דמואים קודמים. מאוחר יותר הוא סיפר: "הייתי כל כך ממוקד אחרי החוויה בים שהייתי מכוון לקוסמוס, וכל השירים האלה הגיעו!"
גם יוקו אונו כתבה שירים רבים, והיא נרגשת מהביטחון המחודש, לאחר שלנון הצהיר שהוא מאמין שמוזיקה פופולרית עכשווית, כמו "Rock Lobster" של ה-"B-52's", דומה לעבודותיה המוקדמות של אונו.
בני הזוג החליטו להוציא את עבודתם באותו אלבום יחדיו, לראשונה מאז "Some Time in New York City" שיצא בשנת 1972. בניגוד מוחלט לאלבום ההוא, "Double Fantasy", שיצא ב-17 בנובמבר 1980, היה אוסף שירים שבו בעל ואישה ניהלו דיאלוג מוזיקלי.
האלבום קיבל את שמו מזן של פרחי פרזיה (אירוסיים) שנראו בגנים הבוטניים של ברמודה, ששמו הצטייר ללנון כתיאור מושלם של נישואיו לאונו. לנון קיבל השראה לחזור למוזיקה גם משותפו לשעבר לכתיבת השירים בביטלס, פול מקרטני, לאחר ששמע את הסינגל שלו "Coming Up", שאותו תיאר כיצירה טובה.
בשנת 1974 היה זה לנון אחר, פרוע, בלתי צפוי, פלרטטן בלתי נלאה, ויוקו הפעילה את הקשרים שלה, נתנה לו מרחק ממנה, כשהיא דואגת לו לגיישה שתדווח לה במקביל על מעשיו.
לאחר שתמו 18 החודשים של "סוף השבוע האבוד" שלנון נטל לעצמו, הוא לקח את עצמו בידיים, מאבקי ההגירה מול ארה"ב הסתיימו בהצלחה, והוא הפך לאב בפעם השנייה, כשיוקו ילדה את בנם, שון, ב-9 באוקטובר 1975.
מאז לידתו של שון, ג'ון הקדיש את עצמו לאבהות ולמשפחה, שני עיסוקים שמעולם לא התבלט בהם. הוא הקליט מדי פעם הקלטות ביתיות, אך תעשיית המוזיקה למדה כיצד להסתדר בלעדיו.
הוא יצא לכמה נסיעות לחו"ל, כולל הונג קונג ומצרים, אך כאזרח פרטי, לא ככוכב רוק. גם יוקו עצרה את הקריירה האמנותית שלה: ג'ון ביקש ממנה לפקח על ענייניהם העסקיים.
העולם הרחב לא יכול היה להבין את שתיקתם של בני הזוג לנון. נסיגתו של ג'ון, בפרט, הייתה חסרת תקדים. האם יוקו בכלל ידעה אם הם יקליטו שוב? "לא, אני לא ידעתי", היא אומרת בפשטות. "וגם ג'ון לא". לאט לאט, עם זאת, היצירתיות חסרת המנוחה שלהם התעוררה מחדש, הרבה מזה כאמור בזכות אותו אירוע מכונן בלב ים בדרך לברמודה.
אונו מספרת: "שנינו רשמנו רעיונות לשירים. ג'ון הגיע עם שני שירים נהדרים. אז אמרתי 'למה שלא נוציא מיני-אלבום?' הוא אמר 'את מתכוונת שאנחנו הולכים להקליט שוב?' 'כן, כן, למה לא?' ברגע שהצעתי את הרעיון הזה, הוא התחיל ליצור כל כך הרבה שירים, שהבנו שזה כבר לא מיני-אלבום."
אחרי חמש שנות הפסקה, לפתע לנון ניעור לחיים, כל תעשיית המוזיקה עמדה על הרגליים, כולם רצו את המוזיקה שלו, ולא היו מרוצים במיוחד מכך שיוקו אונו מעורבת בהקלטה.
"בהקלטה, ג'ון באמת הגן עליי. הוא היה חייב. אבל הופתעתי, כשנזכרתי בימים עברו", מספרת אונו.
האלבום "Double Fantasy" היה אמיץ מצד ג'ון, ולא רק בשל נאמנותו ליוקו. היה כאן אדם שהודה שהתדמית הרוקנרולית המרדנית שלו הייתה כעת נחלת העבר, ומטרתו הפעם הייתה לפנות לגיל העמידה, ולדור שגדל איתו, ולשקול שאלות של הורות, נישואין, ויחסים בוגרים בין המינים שמוזיקת הפופ כמעט ולא נגעה בהן.
אונו פנתה למפיק ג'ק דאגלס, איתו עבדו בני הזוג בעבר, ונתנה לו את הדמואים של לנון להאזין להם. "הרושם המיידי שלי היה שיהיה לי קשה לעשות אותו טוב יותר מהדמואים, כי הייתה שם אינטימיות שכזו", אמר דאגלס בראיון בשנת 2005.
ההקלטות לאלבום החלו ב-Hit Factory בניו יורק ב-7 באוגוסט 1980 ונמשכו עד 19 באוקטובר 1980. לנון ואונו כמעט ולא היו באולפן בו זמנית, בעיקר משום שאונו לא רצתה שלנון יתערב ביצירה שלה. הם הפיקו עשרות שירים, מספיק כדי למלא את "Double Fantasy" וחלק גדול מאלבום שני מתוכנן, "Milk and Honey".
לנון רצה לעבוד עם מוזיקאים שונים מאלה שעבד איתם בעבר, וביקש מדאגלס להרכיב את הלהקה מבלי לספר להם עם מי הם יקליטו.
בזמן שההקלטות התנהלו, דאגלס הביא את ריק נילסן ובאן אי. קרלוס מלהקת "Cheap Trick" (אותם גם הפיק) לנגן בשירו של לנון "I'm Losing You" ובשירה של אונו "I'm Moving On", אך בסופו של דבר אלה הוקלטו מחדש עם נגני האולפן.
ההקלטות נותרו בסודיות עליונה. לדברי דאגלס, הסיבה לכך הייתה שלנון לא היה בטוח בעבודתו, הרגיש מנותק מסצנת המוזיקה העכשווית, ולא האמין שהוא יכול עוד לכתוב או לשיר בסטנדרט שקבע בימי הזוהר שלו, ולכן רצה להיות מסוגל להפסיק את ההקלטות באופן דיסקרטי אם ירגיש שהן לא מצליחות.
בשלב מסוים הוא דיבר על מתן רוב השירים שכתב לאלבום לחברו לשעבר ללהקה, רינגו סטאר.
לנון ואונו עדיין לא היו חתומים בחברת תקליטים, ושילמו בעצמם עבור ההקלטות הראשוניות. לאחר שהיו מרוצים מהאלבום, היחצן שלהם ברוס רפלוגל הדליף את החדשות שהזוג חזר לאולפן.
מיד לאחר מכן, לנון הוצף בהצעות מכל חברות התקליטים הגדולות. תעשיית ההקלטות נדהמה כאשר הזוג חתם עם חברת התקליטים החדשה גפן רקורדס ב-22 בספטמבר 1980, משום שדיוויד גפן התעקש בחוכמה לדבר עם אונו תחילה וראה את תרומתה כשווה לזו של לנון. הוא חתם איתם עוד לפני שהאזין למי מהשירים.
לנון בחר את "(Just Like) Starting Over" כסינגל הראשון לא משום שחשב שזהו השיר הטוב ביותר באלבום, אלא משום שהוא היה המתאים ביותר לאחר חמש שנות היעדרותו מתעשיית ההקלטות.
הוא התייחס אליו במהלך ההפקה כאל שיר "אלביס/אורביסון", שניים מגיבורי ילדותו, מכיוון שהוא "בלשון המעטה" חיקה את סגנונות השירה שלהם.
לנון הסביר: "לאורך כל הקלטת 'Starting Over', קראתי למה שעשיתי 'אלביס אורביסון': הייתי רוקר שנולד מחדש, אני מרגיש שאני שוב רענן, ואני חוזר ישר לשורשים שלי".
יוקו מגיבה בשיר "Kiss Kiss Kiss", שיר חושני באופן בוטה. בתפיסתם של בני הזוג לנון, לאלבום "Double Fantasy" היו היבטים ארוטיים מובהקים. אך זה לא היה תיאור חד-ממדי של אושר. "Cleanup Time" מספר על נחישותו של לנון להתמודד עם העתיד בצורה טובה יותר, אך "Give Me Something" של יוקו הוא אתגר נוקב להראות מעורבות רגשית.
לנון מתמקד לרגע בעבר, כשהוא מעביר על עצמו ביקורת נוקבת ב-"I'm Losing You": המילים מכירות בכך שהקשר עם יוקו נמצא בצרות, ולנון מודה שפגע באשתו, אך הוא גם מתמרמר על כך שהיא לא נותנת לו להתמודד עם טעויותיו. ומיד אחריו מגיע המשכו הטבעי, "I'm Moving On", המבטא את תחושת העצמאות של יוקו, והנכונות שלה להיפרד לאחר היחס הרע שהיא זוכה לו מג'ון.
האלבום מקבל את התפנית החיובית המיוחלת עם "Beautiful Boy (Darling Boy)", שנכתב עבור בנו של לנון, שון, ונפתח בעדינות עם לנון שמנחם את שון לאחר חלום רע, ולאחר מכן עובר לתפילה מעודדת, פרספקטיבה חיובית, ומבטא את שמחתו לראות את שון גדל.
מילות השיר מכילות את הציטוט המפורסם של אלן סונדרס משנת 1957: "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בתכנון תוכניות אחרות". שלושה שבועות לאחר צאת האלבום, הציטוט הזה יהפוך לטראגי בצורה יוצאת דופן.
ב-"Watching the Wheels" פונה לנון לאלו שהיו מבולבלים משנותיו כ"בעל בית", במהלכן פרש מתעשיית המוזיקה כדי להתרכז בגידול בנו שון עם אונו. השיר כולל דולצימר המלווה את הפסנתר הראשי.
ב-"Yes, I'm Your Angel" ההורים נהנים מזמן התאוששות קטן יחד. לשיר יש צליל דומה לזה של שירי ביג בנד משנות ה-30 וה-40, ובפרט, לשלוש התיבות הראשונות יש מלודיה והרמוניה כמעט זהות לאלו של הלהיט "Makin' Whoopee" של אדי קנטור משנת 1928, שנכתב על ידי גאס קאהן ווולטר דונלדסון.
הדמיון בין שני השירים הניע את המוציאים לאור של "Makin' Whoopee" לתבוע את אונו, בדרישה לנזקים כספיים בסך מיליון דולר.
התביעה הסתיימה בכך שאונו שילמה נזקים כספיים שלא פורסמו, אך ללא הגבלות על מהדורות עתידיות של האלבום.
בראיון למגזין רולינג סטון ב-5 בדצמבר 1980, שלושה ימים לפני הירצחו, סיפר ג'ון לנון שהשיר "Woman" נולד באחר צהריים שטוף שמש אחד בברמודה, כשפתאום הבין עד כמה נשים חשובות בחיי הגברים: "לא רק מה שיוקו שלי עושה בשבילי, למרות שחשבתי במונחים אישיים כאלה, אלא שכל אמת היא אוניברסלית. מה שעלה בדעתי היה כל מה שלקחתי כמובן מאליו. נשים הן באמת החצי השני של השמיים, כפי שאני לוחש בתחילת השיר. זה 'אנחנו' או שזה לא כלום".
באותו ראיון אמר לנון ש-"Woman" היה השיר הכי ביטלסי שלו באלבום, והיווה "גרסה בוגרת" לשירו כחבר הביטלס "Girl".
ב-"Beautiful Boys" יוקו אונו משיבה עם מסר מרגש של עידוד לבן זוגה, כשהיא מכירה ביתרונותיו כאדם מחונן, ובחסרונותיו כאדם עם נפש של ילד.
השירים הנותרים משמשים לביסוס ההרמוניה הזו, שהושגה בעמל רב. "Dear Yoko" של ג'ון, המזכיר בסגנון השירה את באדי הולי, זורח בשמחה טהורה. "Every Man Has A Woman Who Loves Him" של יוקו מתוק באותה מידה.
ו-"Hard Times Are Over" הנוגה שלה מושך את הסיפור לסיומו החינני, והמאוד טראגי.
הזמנים הקשים היו לפניהם. ב-8 בדצמבר 1980, בשעות אחר הצהריים, לנון חתם על "Double Fantasy" למעריץ מחוץ לבניין שבו התגורר.
כעבור חמש שעות אותו מעריץ ירה בו ארבעה כדורי אקדח, פעמיים בגב ופעמיים בכתף, וסיים באופן טראגי את חייו של אחד מהמוזיקאים המוכשרים, והמתוסבכים בהיסטוריה של המוזיקה הפופולרית.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל





תגובות