Judas Priest - Sin After Sin

ב- 8 לאפריל, 1977, "Judas Priest" הוציאו את אלבומם השלישי "Sin After Sin".

האלבום "Sin After Sin" מציג את "Judas Priest" מגובשת יותר בעודה יוצאת מהשלב הניסיוני של חיפוש הזהות אל עבר השלב הו היא מתחילה לעצב את הסאונד שיהפוך לשלה וישפיע על ז'אנר ההבי מטאל כולו. המעבר ללייבל גדול והעבודה עם Roger Glover כמפיק הובילו לצליל חד, מגובש ומדויק יותר, תוך הסרת חלק גדול מערפל הבלוז שריחף מעל החומרים המוקדמים שלהם.

זהו האלבום היחיד של הלהקה עם המתופף Simon Phillips, נגן סשנים שהובא להחליף את Alan Moore.

אחרי "Sad Wings of Destiny" שיצא שנה קודם לכן, השינוי בסאונד ובסגנון מורגש מיד. הריפים מרגישים חדים יותר, מבני השירים ממוקדים יותר, והעוצמה של האלבום נשענת על דיוק ולא על התנסות. עדיין יש כאן האווירה האפלה של האלבומים הקודמים, אבל הוא כבר לא מתפזר, הוא ממוקד ומכוון מטרה.

הפתיחה של האלבום מבהירה זאת היטב. "Sinner" מתפתח מתוך נוכחות איטית ומאיימת אל משהו עוצמתי בהרבה. הוא נבנה על הכימיה ההולכת ומתהווה בין Glenn Tipton ל- K. K. Downing. מתקפת הגיטרות התאומות כאן מתחילה להפוך למאפיין מגדיר של הלהקה ולא רק לבחירה סגנונית. Rob Halford מעגן את הקטע עם ביצוע שנע בין איפוק להתפרצות, ומעניק לשיר תחושת מתח מתמשכת שאינה נרגעת.

אחריו מגיע "Diamonds and Rust" ומשנה את הפרספקטיבה. במקום להמשיך עם הכיוון האגרסיבי, "Judas Priest" מכנסים את העיבוד פנימה ומעצבים את המקור של Joan Baez מחדש לכיוון קר יותר. זוהי תזכורת לכך שיכולת שליטה יכולה להיות אפילו עוצמתית יותר מנגינה מהירה ואגרסיבית.

ככל שהאלבום מתקדם, התבנית למה שהמטאל יהפוך להיות, מתחילה להתגבש. "Let Us Prey / Call for the Priest" נפתח בקטע האיטי שמזכיר קצת את "קווין" - "Let Us Prey", ואז מתפוצץ להתקפה חדה ומהירה יותר ב- "Call for the Priest".

השיר "Last Rose of Summer" סוגר את הצד הראשון של התקליט באווירה איטית עם ניחוח בלוזי. יחד עם "Here Come the Tears", הוא מאט את הקצב של האלבום מבלי לאבד מהמשקל שלו, ומוסיף שכבת עומק ואווירה שמעצימה את הרגעים הכבדים יותר.

אין ספק, "Sin After Sin" הוא אלבום שממלא תפקיד מרכזי בעיצוב הבסיס הקצבי של ההבי מטאל. הוא מציג גישה הדוקה וטכנית יותר, המבוססת על נגינת בס מהיר, ריפים מנסרים ושימוש בדאבל בס בתופים. ההתפתחות הזו מגיעה לשיאה בקטע הסיום, "Dissident Aggressor", שם העלייה במהירות ובעוצמה מובילה את הלהקה לטריטוריה אגרסיבית יותר ומניחה את היסודות לסגנונות המהירים והכבדים שיגיעו בהמשך. המהירות והאינטנסיביות שלו רומזות על הכיוונים שהז'אנר יחקור במלואם רק שנים מאוחר יותר. הנגינה של Simon Phillips ממלאת כאן תפקיד מרכזי ומעניקה לשיר המהיר דיוק שמרגיש טכני ולא רק אנרגטי.

האלבום "Sin After Sin" הוא הרגע בהיסטוריה של "Judas Priest" שבו חיפוש הכיוון הסתיים והפך לזהות. הוא עדיין טומן בחובו שרידים מהתקופה המוקדמת ו"החקרנית" יותר של הלהקה, אך הוא כבר מצביע בבירור על הדיוק, המהירות והסגנון שיגדירו את ההבי מטאל.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר