Kansas - Leftoverture

ב- 21 לאוקטובר 1976 שוחרר האלבום "Leftoverture", אלבום האולפן הרביעי של להקת "Kansas".

אנחנו כותבים לא מעט על ההשפעות של אומן אחד על משנהו, על ההיזון החוזר שקיים תמיד בין להקות והרכבים ועל המטוטלת שמעבירה את הדומיננטיות בשוק המוזיקה בין אנגליה וארה"ב במהלך השנים. תכלס, כל הקונספט של תוכנית הרדיו שלנו - "עימות חזיתי", של דף הפייסבוק ושל האתר, בנוי על המתח הזה בין ישן לחדש, בין משפיע למושפע, והאלבום הזה מהווה את אחת הדוגמאות הבולטות לכך. אלבום שיושב על "צומת דרכים" של משפיע ומושפע. מצד אחד יונק מהרוק המתקדם הבריטי עם השאלות מלהקות כמו "Genesis", "Gentle Giant", "Emerson Lake & Palmer" ו- "Camel" ומצד שני השפעה על להקות שיצוצו עשור ויותר לאחר מכן כמו "Dream Theater" שאצלם אפשר לשמוע הד לכמה מהריפים המבריקים שיש באלבום הזה.

האלבום הזה הוא כנראה פסגת היצירה של הלהקה. האלבום ששם את "Kansas" על המפה והעביר אותה מהאולמות לאיצטדיונים. יצירת מופת שנעה בין הקסום לאימתני, בין פרוגרסיב לרוק רך ומשם לכבד, וגם בכך ניתן לראות כסוג של "צומת דרכים".

מצד אחד יש בו קטעים פרוגרסיבים טהורים כמו "The Wall" האדיר והמדהים שהוא אחד הקטעים הכי יפים באלבום ומידי פעם גורם לנו לפלאשבקים מהלהקות האהובות עלינו "ג'נסיס" ו"קאמל", "Miracles Out Of Nowhere" שניתן לשמוע בו השפעות מריק ווייקמן ו"ג'נטל ג'אינט", הקטע "Cheyenne Anthem" שחלקים ממנו צלצלו לנו כמו ELP, המיני יצירה "Opus Insert" וכמובן "Magnum Opus" שמהווה יצירת מופת בת שישה חלקים המורכבת מקטעים קצרים שלא השתכללו לכדי שירים, ממש "Leftovers" - "שאריות", כשמו של האלבום.

מצד שני, יש באלבום הזה את שירי הרוק הקצבי כמו "What's on My Mind", "Questions of My Childhood" וכמובן המאסטרפיס "Carry On Wayward Son", אשר נכתב על-ידי הגיטריסט Kerry Livgren, זמן קצר לפני תחילת ההקלטות וכמעט לא נכנס לאלבום.

זה שיר הפריצה של הלהקה להצלחה בינלאומית והשיר שלמעשה הציל את הלהקה, אשר לאחר הכישלון המסחרי של האלבום "Masque" עתידה לא היה ברור. בהקשר זה נזכיר שהלהיט "Dust in the Wind" יגיע רק באלבום המצוין הבא משנת 1977 - "Point of Know Return".

באותה תקופה הזמר והקלידן Steve Walsh היה נתון במחסום כתיבה, מה שאילץ את Kerry Livgren להתאמץ יותר כדי להוציא תחת ידו חומרים לאלבום, ואכן קרי המוכשר היה אחראי כמעט באופן בלעדי על הכתיבה כאן, בסיועו של וולש בשלושה מתוך שמונת הקטעים באלבום.

למרות שהשיר יכול להתפרש כשיר העוסק בדת, קרי ציין כי בעת הכתיבה הוא לא חשב על משמעות דתית, אלא על חיפוש עצמי. קרי הרגיש צורך עז להמשיך בחיפוש העצמי ובשנת 1980 הפך להיות נוצרי אוונגליסטי. הוא ראה את עצמו כאותו "בן הסורר" שמככב בשיר ומחפש אחר תשובה רוחנית. השורה "Surely heaven waits for you" לקראת סוף השיר הפכה להיות "נבואה שהגשימה את עצמה", שכן כאמור קרי ראה את האור כשהפך 4 שנים מאוחר יותר לנוצרי אוונגליסטי.

השיר ממשיך למעשה מאותה נקודה בה הסתיים האלבום הקודם "Masque". המילים האחרונות בשיר "The Pinnacle" היו "I stood where no man goes Above the din I rose", כאשר המילה Din פירושה "רעש", "המולה". בעוד שהשורה הראשונה בבית הראשון של השיר "Carry On Wayward Son" (אחרי הא-קאפלה) מתחיל במילים "Once I rose above the noise and confusion", כלומר בשני המקרים מדובר באדם שעלה מעל הרעש וההמולה.

עוד השוואה מוזיקלית מעניינת אפשר לעשות עם השיר "I’m Gonna Leave You" מתוך "Look into the Future", אלבומה של להקת "Journey" משנת 1976. הקשיבו לריפים זה לצד זה ושפטו בעצמכם עד כמה הם דומים. הדמיון כשלעצמו אינו מעיד על השאלה מכוונת.

לסיכום, זה אלבום מצוין שאין בו רגעים חלשים. קיים כאן איזון מושלם בין הפרוגרסיבי לרוק הבסיסי, בין המורכב לפשוט, בין המלודי לוירטואוזי, שמאפשר לשוחרי הפרוגרסיב ולאוהבי הרוק הקלאסי להיפגש בצומת הדרכים שיוצר האלבום הזה וליהנות ממנו בהרמוניה מושלמת.

החיבור הזה ממשיך להדהד גם ברוק הישראלי. להקת "Aperco", למשל, משלבת רוק קלאסי, אלמנטים של פרוג וספייס רוק, ומזכירה שהשיחה בין המוזיקה של שנות השבעים לבין מוזיקאים צעירים יותר ממשיכה גם הרחק מארצות הברית.

להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר