Manic Street Preachers - This Is My Truth Tell Me Yours
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 14.09.1998
"הוא היה כוכב רוק מדהים, ומוזיקאי פנומנלי, ואני מתגעגע אליו כחבר וכמוזיקאי עם עתיד מזהיר שירד לטמיון"
ביום בהיר, ב-1 בפברואר 1995, ריצ'י ג'יימס אדוארדס, גיטריסט הקצב של להקת "Manic Street Preachers", יצא מהמלון שבו שהה, לקח את המכונית ומאז נעלמו עקבותיו. בשנת 2008 הוא הוכרז כמת, אף שגופתו לא נמצאה מעולם.
חברו הטוב ועמיתו ללהקה ניקי וייר התקשה להשלים עם האובדן, והאלבום הבא של הלהקה, "Everything Must Go", הוקדש לריצ'י, כשחלק משירי האלבום נכתבו על ידו.
במהלך העבודה על האלבום תחושות האובדן והצורך של הלהקה להתגבר עליו היו עדיין טריות, אך הזמן, כמו שאומרים, מרפא את הפצעים ואת הכאב, ולאלבום הבא שלהם התייצבו ג'יימס דין ברדפילד, ניקי וייר ושון מור כשהם ממוקדי מטרה.
הזמן עשה את שלו גם בפן המוזיקלי. הגראנג' והרוק הסטנדרטי של גיטרה-בס-תופים החלו לקבל לתוכם עזרים אלקטרוניים. "Radiohead" היו מהראשונים ליצור רוק אלקטרוני, ו"Manic Street Preachers" לא קפאו על השמרים, וצירפו את המלוטרון והפסנתר האלקטרוני וורליצר לרשימת כלי הנגינה של אלבומם החמישי, "This Is My Truth Tell Me Yours", שיצא ב-14 בספטמבר 1998.
זה אלבום שהפך את להקת הרוק הוולשית החביבה להרכב שמושמע בכל בית שני בישראל, בזכות הכתיבה החריפה והכנה עד כאב של ניקי וייר, שלראשונה כתב את כל שירי האלבום, ויכולת ההלחנה הגבוהה של ג'יימס דין ברדפילד ובן דודו, המתופף שון מור.
למרות היותו של האלבום מאוד מלודי וקליל כביכול, המילים מוכיחות שניקי וייר עדיין לא התגבר על אובדנו של חברו הטוב ללהקה. וייר חושף את כל אשר על ליבו כשהוא לא מהסס להעביר ביקורת. ווינסטון צ'רצ'יל, חיילי הצבא הוולשי ואפילו שוטרי משטרת יורקשייר, כולם חוטפים, ותסמכו על ניקי וחברי "המניקס" שאם מישהו נכנס לרדאר המצפוני-ביקורתי שלהם כנראה שיש לכך סיבה טובה.
השיר "The Everlasting" פותח את האלבום. את כותרתו השאיל ניקי מאחיו, המשורר פטריק ג'ונס, ובו נכתב על אדם שהולך ומזדקן ולאט לאט שוכח את המטרה שהוא שם לעצמו לנגד עיניו כשהיה צעיר.
השיר הבא, שהיה גם לסינגל הראשון מהאלבום, תפס כמה ציפורים במכה אחת. ביד אחת הוא מתריע מפשיזם ומשנאה, כאשר מקור ההשראה הוא מלחמת האזרחים בספרד והאידיאליזם של המתנדבים הוולשים שהצטרפו לבריגדות הבינלאומיות כדי להילחם לצד הרפובליקה ונגד כוחותיו של פרנקו. שם השיר "If You Tolerate This Your Children Will Be Next" לקוח מכרזת תעמולה רפובליקנית, ואני אוסיף שיש משפט תנ"כי ידוע שמתבסס על אותו הרעיון: "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה".
השיר "You Stole the Sun from My Heart" רומז על סלידתו של ניקי מסיבוב ההופעות, בשל החיים בבתי מלון והגעגועים הביתה. לראשונה בהיסטוריה, שיר של "המניקס" מתבסס ברובו על לופ של מכונת תופים אלקטרונית.
השיר "Ready for Drowning" עוסק בעיירה הוולשית הקטנה קאפל סלין, שבמהלך שנות ה-60 הוטבעה כדי להקים מאגר מים שסיפק מים לעיר הגדולה ליברפול. שיר שמייצר ביקורת ברורה על מקבלי ההחלטות ששוב נתנו לחזק את מה שהוא צריך על חשבון החלשים והקטנים.
אך שום סיפור כמעט לא ישתווה לסיפורו של השיר "Tsunami". לכאורה מילה ביפנית שמשמעותה גל גדול, אך השיר אינו עוסק בתופעת הצונאמי כי אם בסיפורן הטראגי של התאומות השקטות, The Silent Twins, ג'ון וג'ניפר גיבונס, תאומות זהות שמוצאן מברבדוס שסבלו מהתעללות בבית ספרן בוויילס בשל צבע עורן, עד שהחלו לשתוק ולתקשר ביניהן בשפה לא ברורה שרק הן הבינו. במהרה הן הפכו למראה של אחת מול השנייה ולסופרות, אך בהמשך הסתבכו בעבירות פליליות, וב-1982 נשלחו לבית החולים הפסיכיאטרי ברודמור, שבו שהו שנים רבות.
הסוף הטראגי הגיע כאשר, לפי ג'ון, השתיים האמינו שאחת מהן חייבת למות כדי שהשנייה תוכל להשתחרר מהשקט שכפו על עצמן כלפי הסביבה. ג'ניפר מתה ב-1993, בגיל 29, מדלקת חריפה בשריר הלב.
ואפרופו העולם הסודי שהיה בין שתי האחיות גיבונס, השיר "My Little Empire" ממשיך את הקו הזה ממבט של ההשלכות והנפילה לדיכאון שעלולות להיווצר כתוצאה מהבידוד.
גם השיר "I'm Not Working" מדבר מתוך גרונו ומוחו של ניקי וייר, שהתקשה להתאושש פסיכולוגית מהיעלמותו של חברו, נתון שבא לידי ביטוי בחוסר היכולת לעבוד.
גם השיר "You're Tender and You're Tired" מחטט בפצעים ובעצבות של ניקי, כמו גם במצוקה ובאובדנות של ריצ'י ג'יימס אדוארדס.
בשיר "Born a Girl" מודה ומתוודה ניקי שהוא היה מרגיש טוב יותר אם היה נולד כאישה, שהרי מדובר באמן שהיה מרבה להופיע על הבמה כשהוא מאופר בכבדות ולעיתים לבש בגדי נשים. ג'יימס דין ברדפילד הודה בהמשך שלא התחבר למילים והתקשה לבצע אותו.
בשיר "Be Natural" וייר מזכיר לכל בעלי התחפושות בעולם שטבעי ונכון להיות מי שאתה, גם אם מי שאתה לא מחליק בגרון למישהו אחר.
בשיר "Black Dog on My Shoulder" וייר חוזר לדיכאונות שלו, כאשר הכלב השחור על כתפו והיובש בפיו, כתוצאה משימוש נרחב בתרופות נוגדות דיכאון, מרמזים על מצבו הקשה.
האלבום מתקרב לסיום עם "Nobody Loved You", שבו נזכר וייר בחברות עם ריצ'י ג'יימס אדוארדס. השיר מייצג את השחרור הרגשי והמוזיקלי, ואולי זהו חלק מתהליך הפרידה הנפשי שוייר כה זקוק לו על מנת לא לעמוד בצילו של חברו.
השיר שנועל את האלבום, "S.Y.M.M.", הוא המרגש ביותר מבחינתי האישית. הייתי בן 14 כאשר קבוצת ליברפול העפילה לחצי גמר הגביע מול נוטינגהאם פורסט של המאמן בריאן קלאף. האצטדיון הנבחר היה אצטדיונה של קבוצת שפילד וונסדיי, "הילסבורו". ביום המשחק פתחה המשטרה שער יציאה בשל הלחץ שנוצר בחוץ, וכמות גדולה של אנשים נכנסה בבת אחת ליציע העמידה לאפינגס ליין, שהיה מגודר מקדימה.
כתוצאה מהצפיפות שנוצרה החלו האוהדים שהיו ממוקמים מקדימה להימחץ לתוך הגדרות. השוטרים הגיבו באיטיות ובאדישות, והתוצאה המחרידה הייתה אסון שגבה בסופו של דבר את חייהם של 97 אוהדים.
וייר ו- "Manic Street Preachers", שהופיעו שנה לפני האלבום באצטדיון אנפילד כחלק מהקונצרט לזכר הנספים, הושפעו מהסיפור וכתבו שיר שכולו ביקורת על התנהלות המשטרה בפרשה. אני מזכיר שמדובר בשנת 1998, שנה שבה הפרשה הגיעה לסוג של מבוי סתום, ואולי, רק אולי, גם השיר של וייר עזר מעט להניע את תחנות הצדק לכיוון הזיכוי המלא שקיבלו האוהדים והמועדון בהמשך.
את שם האלבום "This Is My Truth Tell Me Yours" לקחו "המניקס" מנאום של הפוליטיקאי הוולשי ממפלגת הלייבור אנרין ביוואן.
האלבום הפך למצליח ביותר של המניקס כשהוא כובש את המקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי, ובהמשך זוכה בפרס הבריט בקטגוריית "האלבום הבריטי הטוב ביותר".
להאזנה: Spotify, Apple Music
תגובות