Manic Street Preachers - Everything Must Go
- FaceOff - עימות חזיתי

- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 3 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 20.05.1996

ב- 1 לפברואר 1995 בשעה 07:00 בבוקר עזב הגיטריסט Richie Edwards את חדרו בבית המלון ביזווטר רואד בלונדון, הוא השאיר בחדר מזוודה סגורה וארוזה, ונסע לדירתו בקרדיף, ויילס.
אדוארדס שמשך בשבועיים שקדמו סכום של 2800 ליש"ט מחשבון הבנק שלו, המשיך ונסע למשרד הדרכונים בניופורט ובהמשך הסיע אותו נהג המונית אנתוני האת'רהול לסיבוב באזור בו אדוארדס גדל. ב- 14 לפברואר קיבל אדוארדס כרטיס חניה עבור מכוניתו.
כעבור שלושה ימים נמצאה מכוניתו של אדוארדס בגשר סוורן שליד העיר האנגלית בריסטול, מקום שהיה מזוהה כמקום שבאים אליו להתאבד, אדוארדס מעולם לא נמצא, ויש מקורות שאומרים שהוא פשוט החליט להשאיר את הקריירה שלו מאחוריו וחי לא פחות ולא יותר בקיבוץ בישראל, אך בשנת 2008 הוא הוכרז רשמית כמת.
אדוארדס נעלם ביום בו הוא היה אמור לטוס עם סולן להקת "המניק סטריט פריצ'רז" James Dean Bradfield לארה"ב לקידום אלבומה השלישי של הלהקה "The Holy Bible" ששוחרר באוגוסט 1994.
"המניקס" שברגע אחד איבדו את כותב השירים והאיש שהיה המנהיג האמיתי של הלהקה החליטו שלמרות הקושי הרב הם ממשיכים בלעדיו, וכעבור 15 חודשים, ב- 20.05.1996, יצא אלבום האולפן הרביעי שלהם "Everything Must Go".
"תמיד שמרנו לריצ'י מקום על הבמה" סיפר בהמשך James Dean Bradfield בראיון, לא רק רוחו של ריצ'י היוותה השראה לשלושת חברי הלהקה הנותרים להמשיך, היו אלה גם שיריו שחלקם מעטרים את האלבום שסימנו את הדרך לג'ימס דין ברדפילד, ניקי וייר (גיטרה בס, קולות רקע), ושון מור (תופים, חצוצרה, קולות רקע).
"המניק סטריט פריצ'רז" הוקמו בבית הספר המקיף אוקדייל בבלקווד, וויילס, שם למדו כל חברי הלהקה. מתופף הלהקה ניק מור הוא בן דודו של הסולן James Dean Bradfield והיה גר בבית משפחתו מאז התגרשו הוריו. הלהקה החלה לנגן כלהקת Pאנק בהשראת להקת "הקלאש" שהיתה נערצת ע"י ברדפילד.
מיילס וודוורד הבסיסט המקורי של הלהקה עזב אותה בשנת 1988, אז הצטרף ריצ'י אדוארדס שהיה בתחילת הדרך Roadie של הלהקה. הוא תרם רבות לכתיבת השירים ולסגנון הנגינה.
אדוארדס, לדברי אחותו רייצ'ל, נולד למשפחה מאושרת עם חינוך מאוד שמח, ובגיל תיכון היה אח תומך שנהג להרגיע את החרדות של אחותו מהלימודים, ממש 180 מעלות ממה שקרה איתו בהמשך.
לאחר אי.פי בשם "Suicide Alley" שיצא בשנת 1988, ואי.פי נוסף בשנת 1990, חתמה הלהקה על חוזה הקלטות בלייבל האינדי "Heavenly Records" והחלה להוציא שירים נוספים, בראיון עם העיתונאי סטיב לאמק מ- "NME", חרט אדוארדס את הביטוי "4Real" על זרועו ע"י סכין גילוח כדי להראות את מידת הרצינות של הלהקה, הוא נלקח לבית חולים שם זכה ל- 17 תפרים.
כתוצאה מהרעש התקשורתי שחוללו החלה הלהקה להפוך לחביבת התקשורת הבריטית, נתון שעזר להם לבנות קהל מסור.
לאחר שני אלבומי בכורה שכללו סאונד רוק מודרני, הגיע האלבום השלישי "The Holy Bible" עם סאונד גותי/אינדסטריאלי, הנפש המעורערת של כותב השירים הראשי ריצ'י אדוארדס נשפכה על פני האלבום כולו שעסק בחופש ביטוי, שואה, הרעבה עצמית, ילדות, פשיזם, התאבדות, ועוד.
כאמור בפברואר 1995 "המניק סטריט פריצ'רז" היו על פרשת דרכים, להתפרק או להמשיך, לאחר מחשבה של כמה חודשים הם החליטו להמשיך והצוצאה היא "Everything Must Go" אלבום שחמישה משיריו נכתבו ע"י ריצ'י אדוארדס בעצמו, בשלב זה האמינו חברי הלהקה שהוא עוד יצוץ מתישהו שכן גופתו לא אותרה.
למרות העלמותו של אדוארדס "Everything Must Go" הוא האלבום האופטימי ביותר שהוציאו "המניקס" עד לנקודת הזמן ההיא, ניקי וייר הוא זה שכתב את שאר שירי האלבום כשהוא רומז במילות השירים על הציפיה שאדוארדס יתן אות חיים בהמשך.
לעומת הסגנון הגותי והפחות ידידותי של האלבום הקודם, "המניקס" הוסיפו סינתי וכלי מיתר שהפכו את חלק משיריהם להמנוני רוק במיוחד הסינגל הפותח, "A Design For Life", אולי השיר הכי זכור של המניקס בכל הקריירה (יחד עם "Motorcycle Emptiness") שנראה כמו שיר מחווה למורשתו של אדוארדס.
הנושאים באלבום כוללים את חייו של הצלם קווין קרטר בשיר על שמו "Kevin Carter", התעללות בבעלי חיים ("Small Black Flowers That Grow in the Sky"), וגם הסגידה של בריטניה לתרבות האמריקאית בשיר הפותח "Elvis Impersonator Blacpool Pier", וגם שיר מחווה לצייר ווילם דה קונינג שסבל ממחלת האלצהיימר ("Interiors (Song for Willem de Kooning)").
השיר הנועל באלבום "No Surface All Feeling" מתייחס למצבו הנפשי המעורער של אדוארדס שגם מנגן בשיר.
שמו של האלבום "Everything Must Go" נולד בהשראת אי.פי הבכורה של להקת "ג'וי דיוויז'ן" "An Ideal for Living".
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל




תגובות