Mercury Rev - Deserter's Songs

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 29.9.1998

כל משבר עובר, השאלה היא איך מתמודדים איתו כשהוא בעיצומו. במקרה של "Mercury Rev" להקת הרוק הפסיכדלי מבפאלו, המשבר התבטא במריבות ובפרידה מסולן הלהקה David Baker, בנוסף, הבסיסט Dave Fridmann החליט לפרוש מההופעות ולהתמקד בקריירה שלו כמפיק.

העזיבה של בייקר לאחר האלבום "Boces" השפיעה על הסאונד של הלהקה ששינתה את הכיוון שלה ממחוזות "Sonic Youth" לכיוון של דרים פופ חולמני ומכשף' כשעל עמדת הזמר משתלט Jonathan Donahue שהקול השבור והדק שלו נשמע כמתמזג במין הרמוניה מופלאה עם הסאונד המכושף ש"מרקורי רב" חתרו אליו לאט ובביטחון באלבומם הרביעי "Deserter's Songs" שיצא ב- 29.09.1998.

התהליך הזה לא קרה בין לילה, אלא כמה שנים שבמהלכם חברי הלהקה Jonathan Donahue, ו- Sean "Grasshopper" Mackowiak התמכרו לסמים. בנוסף, דונהיו חווה משבר בזוגיות, וההרכב הספיק להוציא אלבום שלישי "See You on the Other Side" שכשל בחנויות והוביל את הלהקה למחשבות על פירוק.

דונהיו, וגראסהופר נפגשו בילדותם במחנה ילדים, שניהם גדלו באמריקה של סוף הסיקסטיז תחילת הסבנטיז, בכל יום ראשון בערב הם היו מתיישבים מול הטלויזיה על מנת לצפות בשעת וולט דיסני השבועית שלהם שהיתה נפתחת תמיד במשפט "When You Wish Upon a Star" וזו היתה ההשפעה המוזיקלית הראשונה שלהם, היא תשפיע בהמשך גם על "מרקורי רב", הרכב שהוקם בשנת 1989.

הכל החל כאשר דונהיו גיטריסט להקת "The Flaming Lips" באותו הזמן, חילטר בהלחנת פסקולים עבור סרטי סטודנטים שהכין חבר ילדותו גראסהופר. בעידוד המנטור שלהם טוני קונראד מלחין מינימליסט, ואומן מולטימדיה הם מקימים יחד להקה שאליה מצטרף הסולן David Baker, החלילנית Suzanne Thorpe, המתופף Jimy Chambers, והבסיסט Dave Fridmann.

לאחר מעט יותר משנה דונהיו עזב את "The Flaming Lips", והתמקד בלהקתו החדשה, שבתחילת דרכה התמקדה בסאונד פסיכדלי ומבולגן, המורכב מההשפעות של דונהיו וגראסהופר במהלך בגרותם, Iggy Pop, "Velvet Underground", Terry Jacks, "The Chameleons", וגם להקת הפרוטו-פאנק הניו יורקית "Suicide".

הניסיונות של תחילת הדרך מובילים כאמור לחילוקי דעות ומריבות, התמכרויות, ומחשבות על פרידה. אבל רגע לפני שהם מפרקים הכל, ובהשראת אלבום לילדים, ופסקולי דיסני המשתמשים בתזמורים קלאסיים, דונהיו מושך את "מרקורי רב" לכיוון אורגני ושקט יותר.

סגנון הבנוי על עיקרון הנגישות, מעין שילוב של שירי דיסני, שירים של המלחין והמוזיקאי קול פורטר, וקטעי סרטים גותיים ואפלים של הבמאי טים ברטון.

דונהיו וגראסהופר מתבודדים כחצי שנה בהרי הקאטסקיל, שם הם יוצרים קשר עם שני חברי להקת "The Band" לשעבר שגרים באזור, Levon Helm ו- Garth Hudson, ובפרק זמן של חצי שנה הם כותבים ומקליטים את הניסיון האחרון שלהם כלהקה ומה שיתברר בהמשך כאלבום הפריצה שלהם "Deserter''s Songs".

זהו אלבום שנבנה מכאב, והחוויות המשותפות והקשות שעברו דונהיו, ומקוביאק (גראסהופר) בתקופה שקדמה לו. אלבום שמתמקד בבעיות הסמים של השניים, אלבום קונספט על פרידה או התרחקות שהגדיר את הרעיון שבכל סוף עצוב, יש תקוה ושמחה לקראת הדברים החדשים שיבואו בעתיד.

בעוד שבאלבומים הקודמים שלהם כללו שכבות של דיסטורשן, וגיטרות על ההקלטות הבסיסיות, הפעם נעשה שימוש בכלי נגינה קלאסיים, כלי מיתר, צופרים, וכלי נשיפה מעץ במקום גיטרות, בנוסף דייב פרידמן שחזר להרכב, הפעם כמפיק, העביר את האלבום למאסטר על גבי סרט מגנטי 35 מ"מ, תהליך ייחודי שהעניק סאונד מוזר בכוונה תחילה, תוך שיפור הנטייה הקולנועית של המוזיקה.

כל השירים באלבום נכתבו באותה חצי שנה בהרי הקטסקיל, למעט הסינגל המוביל והמכשף "Goddess on a Hiway" שנכתב ע"י דונהיו אי שם בשנת 1989 כשהיה חבר עדיין ב- "פליימינג ליפס". השיר נשכח עד שהוא נמצא במקרה בקלטת ישנה במהלך ההקלטות לאלבום. דונהיו לא רצה לעבוד על השיר הישן, אך שוכנע לבסוף ע"י גראסהופר. השיר מרמז על אפוקליפסה בלתי נמנעת דרך אסון אקולוגי.

ב- "Opus 40" שנקרא ע"ש פסל סביבתי עצום מימדים בן 57 דונם בהרי הקטסקיל, מסופר על ספק אישה ספק ילדה שמגרדת את פרקי ידיה בגשם השוטף, ומתמוטטת אל קרקעית האוקיינוס, זהותה של אותה האישה שמורה היטב אצל כותב השיר ג'ונתן דונהיו שלא מנדב פרטים עליה. Levon Helm מנגן כאן על תופים.

ב- "Holes" שפותח את האלבום דונהיו לוקח אותנו למסע של זרם התודעה והפרנויה האישית שלו המגובה באמצעות סינתים פסיכדליים, קצב איטי ושירה עגומה.

והנה הם באים הצלילים של הפסנתר החשמלי והמכשף מבית וורליצר, כאשר דונהיו שר ומספר על "The Funny Bird", ציפור מצחיקה שלעולם לא נוחתת.

ב- "Tonite it Shows" דונהיו מפנטז על הצלת אישה שסובלת מבריאות נפשית לקויה, ובשיר "Hudson Line" בו מתארח Garth Hudson בסקסופונים, אנחנו מקבלים את הצד האופטימי יותר, כשדונהיו שר על החוויה המשחררת בנסיעה על הרכבת בקו ההדסון צפונה מניו יורק לכיוון הרי הקטסקיל.

אין ספק! "Deserter's songs" נולד במהותו מתוך אובדן, כאב, וחרטה, אך מביא איתו את גם את הרגע שבו "מרקורי רב" באמצעות גאולה ונחמה מוצאת את המקום שלה, ואת ביתה.

את הבשורה שלו מהאלבום, היטיב דייב פרידמן לנצל במקביל בהפקת האלבום המצוין "The Soft Bulletin" התשיעי של להקת "The Flaming Lips", שם השתמש בטכניקות הפקה דומות.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר