ב- 17 לאפריל 1990 שחררו "Nick Cave and the Bad Seeds" את אלבום האולפן השישי שלהם "The Good Son".
העשור החדש של שנות התשעים הביא איתו שינוי מהותי בסגנון המוזיקלי, בתוכן הלירי, בכלי הנגינה ואפילו בהפקה של ההרכב. השירים הפכו פחות דכאוניים, פחות מחאתיים, פחות דחוסים וכאוטיים. למה השתמשנו במילה "פחות"? כי Nick Cave אף פעם לא נטש לחלוטין את העצב, המחאה והדיכאון.
זה אלבום מדהים שואף לשלמות אשר נושא יחסי "אב ובנו" עובר בין שיריו כחוט השני, כפי שמסגירה בין היתר הכותרת שלו - "The Good Son", היונקת מסיפור "קין והבל" מהתנ"ך.
מה הוביל לשינו המשמעותי הזה? הישארו איתנו ותגלו.
סיפורו של האלבום מתחיל בדיכאון, האפרוריות והקרירות של מערב ברלין, שם הוקלט אלבומה הקודם של הלהקה "Tender Prey" אשר שוחרר בשנת 1988. Nick Cave נמצא אז בשפל המדרגה, במקום הכי רע בו היה נתון עד אותה עת. הדיכאון, העצבות והייאוש חלחלו היטב מתוך נפשו הפצועה של קייב אל תוך אות אלבום וזה היה ניכר היטב מהאווירה שריחפה מעליו. קייב היה מכור כבד, עמוק מאוד בתוך ההתמכרות להירואין. אבל הוא הצליח להבין שהוא הולך ומתדרדר לתהום שחורה ועמוקה ושאם הוא לא יעשה משהו עם עצמו ומהר, הוא עתיד להתאדות מן העולם. הוא הצליח לאסוף את עצמו ובכוחותיו האחרונים הכניס את עצמו לגמילה. הוא סיפר שהוא לא יצא מחדרו במשך שנה שלמה. את התקופה הזאת הוא ניצל לצפייה בסרטי וידאו, אבל גם לשיפור נגינת הפסנתר שלו.
באותה שנה גורלית Nick Cave כתב שני שירים על הפסנתר: הראשון, "The Train Song" שלמרות יופיו הבלתי רגיל והעובדה שכותרו מזכירה חלק גדול משירי האלבום ("The Ship Song", "The Weeping Song", "The Hammer Song" ו- "The Witness Song"), לא נכלל בו ושוחרר כסינגל ובהמשך כבי-סייד לשיר "The Ship Song". כאן המקום לציין, שהדמיון בכותרת חמשת השירים הללו נבע מהעובדה שזה השם שניתן להם במהלך העבודה עליהם וכותרת זו נותרה כמות שהיא. השני, היה "Sorrow's Child", אשר גם היה הראשון מבין שירי האלבום שעסק בקונספט של "אב ובן".
לאחר תהליך הגמילה המוצלח של קייב יצאה הלהקה בשנת 1989 לסיבוב הופעות בדרום אמריקה. Nick Cave סיפר שרגע הנחיתה בברזיל היה רגע מכונן, הוא יצא אל השמש הברזילאית ופשוט הרגיש שמשקל פסיכולוגי אדיר הושל ממנו. האווירה שם היתה כמעט הפוכה לאווירה האפרורית והמלנכולית של ברלין. אבל השינוי האווירה והלוקיישיין התגמדו לעומת השינוי העצום אשר תביא איתה האהבה על Nick Cave. דרך שני עיתונאים ברזילאיים שביקשו לראיין אותו הוא הכיר את העיתונאית Viviane Carneiro, הוא התאהב בה מיד, והאהבה הביאה מזור לנפשו הפצועה, לפחות לתקופה מסויימת. שניים תכננו לעבור ללונדון אבל העובדה שויויאן נכנסה להיריון שינתה את התוכניות והשניים נותרו לגור בסאו פאולו, שם גם נולד בנם. זו היתה תקופה מאושרת עבור קייב, אשר המשיך להתמקצע בנגינה על פסנתר עליו כתב את מרבית שירי האלבום. חברי הלהקה יעידו לאחר מכן שהבר השפיע מאוד על האופי ועל מבנה השירים, שכן זו היתה הפעם הראשונה בה קייב מלחין את שיריו על פסנתר.
נקי מסמים, מאושר ועטוף באווירה אופטימית הזמין Nick Cave את חבריו באוקטובר 1989 לסאו פאולו לשם הקלטת האלבום. האווירה השונה הזאת נגעה גם ביתר חברי הלהקה והשפיעה רבות על התוצר הסופי.
השפעה נוספת על הסאונד והסגנון היתה קשורה בהרחבת קשת כלי הנגינה עליהם נגנו חברי הלהקה, כגון צלילי הפסנתר ואורגן ההאמונד עליהם ניגן Nick Cave, וכן ה- Vibraphone עליו ניגן המולטי-אינסטרומנטאליסט Mick Harvey אשר מלווה את Nick Cave יד ביד עוד מימי "The Boys Next Door". הארווי אחראי גם על העיבודים לכלי המיתר עליהם מנגנים שמונה נגנים ברזילאים אורחים, אשר ללא ספק הוסיפו לאווירה הכללית של האלבום ותרמו לדרמטיות שרק העצימה את נושאי הכתיבה הקשים.
כפי שכבר ציינו לעיל, קייב מעולם לא נטש את הדכדוך והדיכאון שעדיין בולטים מהליריקה ומהלחנים שיש באלבום הזה. יחד עם זאת, הפעם הם נעטפו באווירה מעט יותר אופטימית וברומנטיקה, והשילוב הזה הנגיש את Nick Cave להמונים, כאשר הבשורה החדשה מגיעה עד לישראל הרחוקה, אשר קיבלה אותו בזרועות פתוחות, לא מעט בזכות הקליפ שליווה את "The Ship Song" הסינגל הראשון מהאלבום ושודר בתוכנית עד פופ עם יואב קוטנר ואברי גלעד.
הקליפ מציג את קייב מנגן על פסנתר כנף ומסביבו הילדות לבושות בלבן צחור, ממש באותה תצורה ולוקיישן שבהם צולמה גם עטיפת האלבום. שיר אהבה מרגש וחודר בעל משמעויות נסתרות, שהעוצמות שלו רק הלכו והתגברו בגירסת ההופעה אותה ניתן לשמוע בין היתר באלבום "Live Seeds" ששוחרר בשנת 1993.
האלבום כולל כמה משהשירים היפים ביותר ברפרטואר העשיר של קייב.
שיר הפתיחה "Foi Na Cruz" שפירושו המילולי "זה קרה על הצלב". השיר מבוסס על מזמור עממי ברזילאי פרוטסטנטי באותו השם. ביצוע עמי של השיר הופיע בפסקול הסרט Pixote: a Lei do Mais Fraco ("פישוטה") המביא תיאור דוקומנטרי מצמרר על המציאות הקשה בפאבלות של סאו פאולו והיחסים בין בני נוער עבריינים לשוטרים מושחתים וארגוני פשע. בתפקיד הראשי של הסרט משחק הילד פרננדו ראמוס דה סילבה אשר היה בן 10 בלבד במהלך צילומי הסרט. ראמוס תושב הפאבלה בסאו פאולו נהרג תשע שנים לאחר מכן כשהוא בן 19 בלבד על ידי המשטרה הברזילאית. קייב שהושפע רבות מהמקרה הטראגי הקדיש לראמוס את האלבום Tender Prey כולו כמו גם את השיר עימו בחר לפתוח את האלבום. מעניין לציין כי בשיר מתארחים שני הזמרים הברזילאים Clóvis Trindade ו- Rubinho בקולות רקע.
שיר הנושא "The Good Son" נפתח בסוג של שירת גוספל א-קאפלית המושרת על ידי כלל חברי הלהקה ומושפעת משיר עממי אפרו-אמריקאי שנקרא "Another Man Done Gone" אשר הוקלט לראשונה בשנת 1957 על-ידי הזמרת האפרו-אמריקאית Odetta. שיר מרגש ומצמרר המבוסס על סיפור "קין והבל" וככל הנראה הושפע מיחסיו של קייב עם אביו. במקרה הספציפי סיפור קין והבל מגיע מזוית הראיה של הבן שפשוט מיחל ליחס ולאהבה מאביו.
אנחנו ממשיכים עם הקונספט של יחסי "אב ובנו" עם "Sorrow's Child", שיר שפשוט מפרק אותנו לגורמים בכל שמיעה. זה כאמור השיר הראשון שנכתב לאלבום וכנראה גם זה שביא את כל התימה שעוטפת את האלבום. נגינת הפסנתר המרגשת של קייב, המילים שמוגשות בקולו העמוק, הלחן המלודי וליווי כלי המיתר, פשוט לא מאפשרים למאזין להישאר אדיש.
הקטע הרביעי "The Weeping Song" הוא אחד מהמוכרים שבאלבום ואולי זה שמדגיש באופן הטוב ביותר את הקונספט שמאחורי האלבום והתימה של "יחסי אב ובנו". זה דואט מדהים בין הגיטריסט Blixa Bargeld ששר כאן את תפקיד "האב" לבין Nick Cave ששר את תפקיד "הבן", עם קלים בלתי נשכח שמציג את השניים שותים לשוכרה על סירה המטלטלת מצד אל צד.
השיר "The Hammer Song" הוא כנראה הקרוב ביותר באלבום הזה מבחינת הסגנון לניק קייב הישן. ה"פטיש" עליו מדבר Nick Cave בשיר הוא כנראה המציאות הקשה שטפחה על פניו, אולי בשל יחיו הקשים עם הוריו ואולי בשל העובדה שאיכזב אותם. אפשרות נוספת שיכולה להסביר את "הפטיש" שנפל על ראשו של קייב יכולה להתקשר למותו של אביו של קייב בתאונת דרכים בהיותו בן 19 בלבד. כך או כך, גם השיר הזה ממשך את הקו של יחסי "אב ובנו" שעובר בין שירי האלבום, בן היתר עם המילים: "My father raged and raged And my mother wept".
השיר "Lament" כשמו כן הוא. מילים ולחן שמבטאים קינה על אדם אהוב שהלך מהעולם.
הרצועה "The Witness Song" מקרבת אותנו שוב אל הגוספל שהשפיע רבות על Nick Cave באותם ימים. כידוע ניק קייב התעסק בנושאים רוחניים ותנכיים לא מעט במהלך הקריירה שלו והגוספל הכנסייתי בשיר הזה לא ממש מפתיע נוכח המשיכה של קייב לאותם נושאים.
האלבום מסתיים עם "Lucy", השיר היחיד באלבום שנכתב בשיתוף עם Blixa Bargeld והקלידן Roland Wolf אשר היה חלק "מהזרעים הרים" עד האלבום הקודם וגם מנגן כאן על פסנתר. השיר מסתיים בנגינת המפוחית היפה של Nick Cave וכאן כבר נזכרנו באלבום "The Joshua Tree" של "u2" אשר גם כלל השפעות גוספל, גם נגינת מפוחית וגם את העבודה של Flood שהפיק גם את האלבום הזה.
האלבום "The Good Son" הוא ללא ספק יצירת מופת ואחד מאלבומיו הטובים של קייב בכל הרפרטואר העשיר שלו. מדובר ביצירה השואפת לשלמות אשר העטיפה שלה נראית אולי בתחילה שקטה, מלודית ורכה, אך מתחתיה מסתתרת עוצמה קטלנית ובלתי מתפשרת של אחד מהיוצרים הכי מיוחדים ומעניינים שקיימים בדורנו.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט