ב- 18 לאפריל 1994 שחררו "Nick Cave and the Bad Seeds" את אלבום האולפן השמיני שלהם "Let Love In", ללא ספק אחד האלבומים המושלמים בקריירה העשירה של Nick Cave.
זה אלבום ששירים מתוכו זכו לגרסאות כיסוי מאומנים שונים ממגוון הקשת המוזיקלית, החל מ- "Metallica" ו- Iggy Pop, דרך "Arctic Monkeys" ו- PJ Harvey ועד Martin Gore מ- "Depeche Mode" ואפילו Snoop Dogg. אלבום שהמוזיקה שלו עיטרה שלל סרטים וסדרות כמו "The X-Files", "Scream", "Dumb and Dumber" ו- "Peaky Blinders".
אנחנו חייבים להודות שכאשר רכשנו את הדיסק תמהנו על הבחירה שעשה קייב לשמו של האלבום. אחרי אלבומים עם כותרות כמו "The Firstborn Is Dead", "Kicking Against the Pricks" ו- "Your Funeral... My Trial" תהינו האם הבחירה ב- "Let Love In" קשורה לרומנטיקה ולתהליך שעבר קייב במהלך יצירת האלבום "The Good Son" והאם חלילה נקבל מקייב, שהפאנק והגות' זורמים בעורקיו, אלבום שיכלול אוסף של שירי אהבה אופטימיים.
סריקה מהירה של שמות השירים רק הוסיפה לבלבול. האלבום נפתח ונסגר עם שני חלקיו של השיר "Do You Love Me?", כשבאמצע פזורים להם שירים עם כותרות כמו "Loverman", "I Let Love In" או "Nobody's Baby Now". אבל כמי שהיכרו היטב את המוזיקה של Nick Cave לאורך השנים, הבנו שככל הנראה משהו הרבה יותר קריפי ומרושע מסתתר מתחת לכותרות היפות. ואכן כך היה.
אנחנו זוכרים היטב את הרגע בו לחצנו פליי והדיסק החל לנגן את "Do You Love Me?", עם ליין הבס הכבד של Martyn P. Casey מלווה במצילות הלוחשות של Thomas Wydler. האווירה האפלה והמקאברית אפפה את השיר ובשניה שת'ומאס היכה על הסנייר והאורגן הגותי של Nick Cave הצטרף, טעמנו לראשונה מהסאונד המדהים שיש לאלבום הזה להציע, אשר רק השתפר נוכח ההקשות הברורות של קייב על קלידי הפסנתר וצלילי הגיטרות המלוכלכות של Blixa Bargeld ו-Mick Harvey. קשה היה להתעלם מההפקה המדהימה של האלבום, אשר עד היום נשמעת נקיה, צלולה ומעודכנת, ממש כמו שהיתה לפני שלושה עשורים. המתח ההולך ונבנה מתחילת השיר הלך והתעצם כשהוא נעטף בקולו המיוסר והמיואש של קייב ששר לנו, איך לא, על חוסר אמון במערכת יחסים רומנטית.
הקטע השני "Nobody's Baby Now" כבר לוקח אותנו למקום אחר לגמרי. הפסנתר עליו מנגן הפעם Conway Savage במלודיה מושלמת, מוביל את הבלדה המורכבת הזאת למחוזות אחרים. צער וכאב אמיתי מחלחלים בקולו של קייב, כשהפסנתר והתופים מרחפים בעדינות סביב המילים. המלנכוליה זועקת מכל תו בשיר הזה והצלילי ההאמונד הנוגים רק מחזקים את המסקנה הנרמזת מהמילים החכמות של קייב. מושא אהבתו לא תהיה עוד "הבייבי של אף אחד" כי הוא הרג אותה... את השיר הזה כתב Nick Cave במקור לג'וני קאש, אבל החליט לבסוף שהוא רוצה להקליט את השיר בעצמו.
אחרי הבלדה המלנכולית שהתבררה בסופו של דבר כרקוויאם, מגיע "Loverman" העוצמתי. שיר שעובר לסירוגין בין משפטי דיבור מדוקלמים לצעקות מפוצצות ואלימות וחוזר חלילה. שיר שהכותרת שלו לחלוטין לא מסגירה את התוכן שלו. הוא מספר על מערכת יחסים חולנית בה הגיבור, בין היתר, מפרט מה הוא מייצג עבור מושא אהבתו, כשכל אות במילה L-O-V-E-R-M-A-N מתארת את רצונותיו המרושעים של הגיבור, ביניהם "Rape" ו- "Murder". הלחישות במהלך הבתים רק מוסיפים לאווירה הקריפית והמפחידה שמגיעה לשיאה בצלצולי הפעמונים שמסיימים את השיר. השיר הזה זכה לגירסאת כיסוי מעניינות, ביניהם של "מטאליקה" באלבום "Garage Inc" ושל Martin Gore באלבום "Counterfeit²".
הקטע הרביעי "Jangling Jack" ממשיך עם הקו הפרוע של הפזמון מהשיר הקודם ומציג לנו את Nick Cave המוכר מתקופת הפוסט-פאנק שלו, החל מהמוזיקה המהירה והרועשת על גבול הקקפוניה ועד לשירה הזועמת והצרחות.
אחרי "ג'ק המג'נגל" מגיע ההוא עם "היד הימנית האדומה". "Red Right Hand" הוא ללא ספק אחד השירים המיוחדים והמעניינים בקריירה של Nick Cave. קטע מסתורי וסוחף שהתו הראשון שלו הוא צליל פעמון מבשר רעות, שבקלות יכול לשמש כחלק מפסקול של סרט אימה. שיר המשול לקסם מוזר ואפל עם נגיעות ג'אז, שדואג להעמיד אותך "על הקצה" לכל אורכו. צלילי האוסילטור, השייקר והאורגן הדרמטי משמשים כתפאורה מושלמת לקולו מבשר הרעות של קייב, כאשר לסירוגין מכת פעמון או תוף הנשמע כמו רעם מרטיטה לנו את הנשמה. זה לא פלא שהשיר הזה משמש מזה 9 שנים כנעימת הנושא של הסידרה המצוינת "Peaky Blinders" והיווה חלק מפסקול סדרות וסרטים נוספים כמו "The X-Files". שם השיר מגיע משורה מהפואמה "Paradise Lost" של John Milton והוא בכלל נולד מג'אם סשן באולפן לאחר שניק קייב ביקש ממיק הארווי לנגן משהו בסולם קצת שונה.
שיר הנושא "I Let Love In" פותח את החצי השני של האלבום בדרמטיות לצלילי ליין הגיטרה המלנכולי אך קליט ונגיעות הפסנתר המונוטוניות שמלוות אותנו לכל אורך השיר ללא הפסקה. זה עוד שיר טיפוסי של קייב על אהבה אבודה, טבול בסגנון קאנטרי ובלוז. זה ללא ספק אחד השירים העוצמתיים של הלהקה וממש מפתיע שניק קייב בהתחלה לא רצה אותו באלבום. הגיטריסט מיק הארווי סיפר שניק כתב אותו תוך חמש דקות, אבל הוא לא הרגיש כלום לגבי השיר, כאילו זה לא היה חשוב לו כי הוא לא היה צריך להתאמץ כדי לכתוב אותו. חבריו של קייב ללהקה פשוט התעקשו שהשיר ייכלל באלבום.
הקטע "Thirsty Dog" מחזיר אותנו לקצב הפוסט-פאנק המהיר שמזכיר את תחילת הקריירה של קייב, אשר מתחלף במהרה לעצבות האיטית של "Ain't Gonna Rain Anymore". השיר שמציין את שיתוף הפעולה הראשון של קייב עם Warren Ellis שהיה מעריץ של הלהקה במשך שנים ומעטר את השיר בנגינת הכינור הנוגה שלו.
הקו המלנכולי מלווה אותנו עד לסיומו של האלבום עם "Lay Me Low", עם צליל ההאמונד והקול המבכה והמייבב של קייב, ועם "Do You Love Me? (Part 2)" שהינו הנגטיב המוחלט של אחיו התאום שפותח את האלבום. קטע מצמרר, איטי, אווירתי ומופשט שיחד עם קטע הפתיחה עוטפים את האלבום ומעניקים לו הילה של יצירה שלמה ומושלמת.
האלבום "Let Love In" היווה ללא ספק נקודת מפנה עבור "Nick Cave and the Bad Seeds". הוא הצליח להפוך את המוזיקה שלהם לנגישה יותר, תוך שמירה על ה- DNA והסגנון הבסיסי של ההרכב. עם האלבום הזה השלים Nick Cave את מה שהחל שני אלבומים קודם לכן עם "The Good Son" וביסס את הרומן שלו עם המיינסטרים. היום, אחרי 40 שנות פעילות וכעשרים אלבומי אולפן ניתן לומר בוודאות כי "Let Love In" היה ונותר אחד מנקודות השיר בקריירה המופלאה של Nick Cave.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט