Peter Gabriel - Peter Gabriel III (Melt)
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני 23 דקות
- זמן קריאה 4 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 30.05.1980
במאי 1975 במהלך סיבוב הופעות Peter Gabriel מודיע, אני עוזב את ג'נסיס! רעידת אדמה של ממש למעריצים שראו את סופה של הלהקה האהובה עליהם מתקרב.
אך כמו באגדות, Phil Collins נוטש את עמדת המתופף ומוצא את עצמו בעמדת הסולן למרות שלא רצה בכך, יעברו עוד כחמש שנים עד שקולינס יוכל להודות לגבריאל פעמיים.
פעם אחת על כך שנטש את "ג'נסיס", ונתן לקולינס את ההזדמנות לקחת את המושכות, ופעם שניה על ההזמנה של Phil Collins להקלטות אלבומו השלישי של Peter Gabriel המכונה "Melt" ע"פ המעריצים, שיצא ב- 30.05.1980.
קולינס שהקליט באלבום את תפקיד התופים, ניגן בשיר הפותח של האלבום "Intruder" ללא מצילתיים, טכנאי ההקלטות יו פדג'האם שבדיוק עבד עם קונסולת SSL שבה היו גייטים, וקומפרסורים מובנים בכל ערוץ, פתח את הטוקבק של המקרופון שהיה בטעות הפוך מה שיצר דחיסה כבדה, Phil Collins ניגן על התופים תוך כדי דיבור, ובום, פדג'האם לא האמין למה שהוא שמע.
ה- "Gated Reverb" הומצא, מדובר באפקט שמשמש בעיקר להעצמת צליל התופים.
קולינס שהתאהב בצליל הזה יקח אותו כעבור כמה חודשים לשיר "In the Air Tonight" שפותח את אלבום הבכורה שלו "Face Value".
אם בשני אלבומי הסולו הראשונים שלו, גבריאל נתן את המושכות על הסאונד בידיו של רוברט פריפ אקס קינג קרימזון, הגיע האלבום השלישי, וגבריאל פיתח עניין במוזיקה אפריקאית ובמכונות תופים והצליח לייצר סאונד אפל, ומסתורי מחד, וקצבי ושבטי מאידך. בעזרת מוזיקאים כמו פול וולר, קייט בוש, וכמובן Phil Collins.
מעבר לפיל קולינס שנתן את הטאץ' שלו. על עמדת ההפקה השתלטו שני בחורים צעירים סטיב ליליוייט שהגיע עם רזומה מכובד שכלל הפקה ל"אולטרווקס", "XTC", ג'וני ת'אנדרס, ו"סוזי והבנשיז". ויחד איתו טכנאי ההקלטות יו פדג'האם.
פיטר גבריאל הוא חידה עטופה בתוך חידה. הוא גאון מוזיקלי, אבל הוא גם אקסצנטרי ביותר. זה מוביל לפעמים למוזרות, וקסם טהור.
מבחינה כתיבה, גבריאל פיתח את גישת "הקצב תחילה" בעת כתיבת והדגמה של שירים לאלבום במערכת של 8 רצועות.
נגן הסינתיסייזר, לארי פאסט, הציג בפניו את "מערכת התופים הניתנת לתכנות" של pAiA, שהציע יכולת תכנות מלאה, המאפשרת לגבריאל לתכנת את מקצבי התופים שלו כדי לבנות סביבו שירים במהלך תהליך הכתיבה.
מאוחר יותר הוא קנה גם מכונת תופים של רולנד CR-78 לשימוש באלבום. הוא הרגיש שה-CR-78 נשמע טוב יותר אך ניתן לתכנות פחות ממכונת התופים pAiA.
פיטר גבריאל שכר את חברו ללהקה לשעבר מתופף "ג'נסיס" Phil Collins למפגשי ההקלטה יחד עם מתופף אחר, ג'רי מארוטה.
הוא נתן להם דרישה אחת ספציפית. "אמנים שקיבלו חופש מוחלט מתים מוות נורא", הוא הסביר למארק בלייק. "אז, כשאתה אומר להם מה הם לא יכולים לעשות, הם הופכים יצירתיים ואומרים, 'אה, כן אני יכול', וזו הסיבה שאסרתי על מצלתיים. פיל קיבל את הבקשה בקוליות. מארוטה התנגד בהתחלה. לקח לו להפנים כמו שלנהג ישראלי לוקח זמן להפנים את כללי הנהיגה בבריטניה.
באלבום הזה, גבריאל חוקר את המצב האנושי ומה גורם לאנשים לפעול בצורה קיצונית. התמודד עם נושאים כמו מתנקש שעוקב אחר קורבנו ("Family Snapchat") קונפורמיות ("Lead A Normal Life"), ושנאת זרים.
בחברת "אטלנטיק" בה היה חתום גבריאל, התנערו ממנו לאחר ששמעו את החומרים לאלבום, וטענו שנאלבום יכשל, הם סירבו להפיץ אותו בארה"ב.
למרות הסאונד המהפכני האלבום נחל אף הצלחה מסחרית, ושיר ראשון שהצליח במצעדים כאשר "Games Without Frontiers" הפך לטופ 10 בבריטניה. השיר עוסק בתעלולים הילדותיים של מבוגרים, הנפוצים במיוחד בזמן שמדינותיהם מתחרות באולימפיאדה.
גבריאל כתב את זה לפני שארצות הברית החרימה את אולימפיאדת מוסקבה ב-1980, אירוע שחיזק את הנושא של מבוגרים שמתנהגים כמו ילדים במשחקים מטופשים.
קייט בוש שרה קולות רקע. זו השירה שלה בצרפתית "jeux sans fronteires". בוש היתה תוספת של הרגע האחרון לשיר. את ההשראה לשיר קיבל גבריאל מתערוכת משחק אירופית באותו השם משנות ה-70, שבה המתחרים התחפשו בתלבושות מוזרות כדי להתחרות על פרסים. גרסה של התוכנית יצאה באנגליה בשם "It's a Knockout".
ב- "I Don't Remember" בו Robert Fripp מתארח בגיטרה, גבריאל כותב על אדם עם אמנזיה שנשאל המון שאלות. לגבריאל היה עניין בפסיכיאטריה וחקר את הנושא באלבום הזה.
בראיון ל- Sounds ב-1980, הוא כינה את עצמו "ספק של פסיכיאטריות קלישאתיות חובבות", והוסיף, "הדרך היחידה שבה אני יכול לגרום לזה לעבוד היא להשוות את הניסיון שלי עם התיאוריות".
ב- "Through the Wire" אפשר לומר שפיטר גבריאל הוא סוג של חוזה עתידות המתעמק בנושאים של בידוד, הרהור עצמי והמאבקים העומדים בפנינו במציאת חיבור בעידן דיגיטלי.
המילים מציירות תמונה חיה של אדם לכוד מאחורי מסך, מושיט יד נואשות לאינטראקציה אנושית אמיתית. ככל שהשיר מתקדם, גבריאל מתעמק באתגרים של מציאת קשרים אותנטיים בעולם דיגיטלי. הוא כמיהה לאינטראקציה אנושית אמיתית, רצון להשתחרר ממגבלות הטכנולוגיה ולמצוא אינטימיות בצורתה הטהורה. האופי הפרדוקסלי של הקיום המודרני שלנו, שבו למרות היותנו מחוברים כל הזמן, אנו עדיין יכולים להרגיש מבודדים ומרוחקים מאחרים. תחינתו של גבריאל לחיבור מהדהדת עמוקות בקרב המאזינים, ומדגישה את הצורך האנושי האוניברסלי במערכות יחסים משמעותיות. פול וולר מלווה כאן בגיטרה.
האלבום נחתם עם "Biko" שעוסק בסטיב ביקו סטודנט דרום אפריקאי כהה עור שהפגין נגד האפרטהייד, ובשנת 1977 נהרג על ידי שוטרים בזמן שהיה במעצר מסיבות פוליטיות.
כאשר גבריאל שר "yihla moja", הוא שר בקסוסה, שהיא שפה המדוברת בדרום אפריקה, בעיקר על ידי הפעיל נלסון מנדלה.
הקלטת השיר השפיעה עמוקות על גבריאל, והובילה למחויבותו למוזיקת עולם ולמטרות פוליטיות שונות. הוא כינה את השיר "כרטיס ביקור המודיע שאני מתעניין ומוכן להסתבך".
ל"ביקו" הייתה השפעה גם על מוזיקאים אחרים. סטיב ואן זנדט שמע אותו באולם קולנוע בלוס אנג'לס ב-1980 והתחיל לתהות מה הוא יכול לעשות כדי לעזור למטרה, מה שהוביל אותו לארגן את "סאן סיטי".
בונו מ- "U2" ביקש מגבריאל להצטרף לסיבוב ההופעות של "Amnesty International Conspiracy Of Hope" ב- 1986, שהציג שש הופעות וגייס 2.6 מיליון דולר.
ההתחלה והסוף של השיר התבססו על מוזיקת הלוויה דרום אפריקאית מסורתית. זה היה המיזם הגדול הראשון של גבריאל במוזיקת עולם, שאותה הוא יאמץ שנים רבות. בשנת 1982 הוא הקים את פסטיבל "WOMAD (World Of Music And Dance)" כדי להציג את הצלילים הללו.
אחרי ההצלחה הזאת התעוררו ב"אטלנטיק" ופנו לגבריאל שסירב להמשיך את ההתקשרות עימם ובצדק, ונתן למרקורי רקורדס להפיץ את האלבום באמריקה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות