Savatage - Edge of Thorns
- FaceOff - עימות חזיתי
- 2 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
ב- 2 לאפריל, 1993, "Savatage" הוציאו את אלבומם השביעי "Edge of Thorns".
יש אלבומים שמגדירים את הסאונד וה- DNA של להקה, ויש כאלה שמגדירים את הזהות שלה מחדש. "Edge of Thorns" שייך בבירור לקטגוריה השנייה, בעיקר בשל העובדה שהוא הגיע ברגע קריטי של מעבר שעיצב את כל מה שבא אחריו.
זהו האלבום האחרון של "Savatage" עם הגיטריסט Criss Oliva, שהלך לעולמו שישה חודשים בלבד לאחר יציאת האלבום, כשמותו מטיל צל כבד על יכולת היצירה של הלהקה. זה גם האלבום הראשון של הלהקה עם הסולן Zachary Stevens, לאחר ש- Jon Oliva עזב את תפקיד הסולן, אך נשאר מעורב מאחורי הקלעים כקלידן, כותב, מפיק ואפילו נגן תופים בחלק מהשירים.
השינוי בסאונד ובסגנון באלבום הזה מורגש מיד. בעוד שהאלבומים הקודמים של הלהקה נשענו, במידה רבה, על אנרגיית פאוור מטאל אגרסיבית ולעיתים כאוטית, "Edge of Thorns" מהדק את הכתיבה מבלי לאבד מהעוצמה. הסאונד רזה יותר, מבוקר יותר, וממוקד יותר במלודיה ובמבנה מאשר בכוח גולמי. אפילו צליל התופים משקף את השינוי הזה, כאשר Steve “Doc” Wacholz משתמש בתופים אלקטרוניים שמעניקים לאלבום טקסטורה שונה בעדינות בהשוואה להוצאות קודמות.
שיר הנושא, "Edge of Thorns", עומד במרכזו של האלבום וממחיש את השינוי שהלהקה עברה. הוא מאזֵן בין מלודיה לבין עוצמה, בין נגינת הפסנתר הקלאסית לריפים החורכים של הגיטרות. הוא נבנה בהדרגה במקום להתפרץ. גם הופעת הבכורה של Zachary Stevens כסולן, מהווה מרכיב מרכזי של השינוי. זקרי מוכיח שהוא זמר גדול בזכות ולא בחסד. הוא לא מנסה לשחזר את הצעקות מוטרפות או הדרמה התיאטרלית של Jon Oliva, אלא מביא גוון שמעצב מחדש את הצליל של הלהקה, מבלי לפגוע בעוצמה שלה. התוצאה היא קטע שמרגיש גם כהמשך וגם כאתחול מחדש, בו זמנית.
בהמשך, שירים כמו "He Carves His Stone" ו- "Lights Out" מניעים קדימה את הצד הכבד יותר של האלבום, עם ריפים חדים ומדויקים. השירים מהודקים יותר ופחות מתפזרים בהשוואה לחומרים מוקדמים, מה שמראה על להקה שמחדדת את "ההתקפה" שלה במקום להרחיב אותה.
ואז מגיע "All That I Bleed", אחד השירים הישירים והרגשיים ביותר ש- "Savatage" הקליטו אי פעם, וגם אחת היצירות האחרונות שנכתבו יחד על-ידי האחים Jon Oliva ו- Criss Oliva, שממחישה את שיתוף הפעולה המדהים ביניהם. ואכן, השיר נשמע כאילו הוא מחולק לשניים. החל מהפתיחה ועד לכניסה המתפרצת שמגיעה בדקה 2:20, הוא נשען על נגינת הפסנתר של Jon Oliva. משם ואילך הנוכחות של Criss Oliva הופכת למרכזית עם עבודת גיטרה מאופקת אך מלאת הבעה, שמחזקת את הליבה הרגשית של הקטע.
מה שהופך את "Edge of Thorns" לאלבום שמחזיק לאורך זמן, הוא הדרך הטבעית שבה הוא מגשר בין תקופות. מצד אחד הוא נושא את ה- DNA מהעבר של הלהקה, ובו בזמן הוא מצביע בבירור לכיוון מאופק יותר, כזה שיעצב את היצירה המאוחרת שלהם. אין כאן תחושה של להקה שמתקשה לעבור שינוי, אלא של להקה שמזקקת את עצמה עם בהירות ומטרה.
האלבום "Edge of Thorns" הוא נקודת מפנה בהיסטוריה של "Savatage", שבה שינויי הרכב, שינוי סגנוני והנסיבות עצמן התכנסו למשהו חדש, כזה שסוגר פרק אחד ובשקט מכוון את הדרך לפרק הבא.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות