Sleep Token - This Place Will Become Your Tomb
- FaceOff - עימות חזיתי
- 24 בספט׳
- זמן קריאה 4 דקות
לפעמים להקה לא רק ממשיכה את אלבום הבכורה שלה – היא מתפתחת למשהו עמוק יותר, מדויק באופן מפחיד, ואנושי יותר. ב-24 בספטמבר 2021, הוציאה להקת Sleep Token את "This Place Will Become Your Tomb".
האלבום "This Place Will Become Your Tomb" הוא אחד מהרגעים האלה. זה הצליל של ישות שבעבר הייתה אנונימית, יוצאת מתוך הצללים – לא כדי לחשוף את פניה, אלא כדי לחשוף את נשמתה. הלהקה כבר עוררה גלים עם אלבום הבכורה שלה "Sundowning", יצירה קונספטואלית איטית ומבעבעת שהציגה לעולם את קולו המצמרר של Vessel ואת הנוכחות הפולחנית של הלהקה. אבל בשנתיים שחלפו מאז, העולם שלהם השתנה – והם השתנו יחד איתו.
לאחר יציאת "Sundowning", זכתה הלהקה לעלייה חדה בפופולריות בסצנות האנדרגרונד של המטאל האלטרנטיבי והפרוגרסיבי בבריטניה. הם חתמו בלייבל Spinefarm Records, מה שהעניק למוזיקה שלהם תפוצה רחבה יותר ברחבי העולם. ואז הגיעה העצירה העולמית של 2020. מגפת הקורונה פרצה בדיוק כשמומנטום הצמיחה שלהם התחיל לתפוס תאוצה. תוכניות להופעות וקידום האלבום נעצרו. אך במקום לשקוע בשקט, הלהקה שחררה את "The Room Below", גרסת לוויין ל-"Sundowning" שכללה עיבודים מופשטים, קטעים מונחי פסנתר, וגרסאות כיסוי מפתיעות לשירים כמו "When the Party's Over" של בילי אייליש ו-"I Wanna Dance with Somebody" של ויטני יוסטון.
המהלכים האלה לא רק שמרו את הקהל מחובר רגשית, אלא גם רמזו על הכיוון החדש של הלהקה – אווירתי יותר, מופנם יותר, ובעיקר מוכן לחשוף רבדים פנימיים עמוקים יותר.
כאשר הם חזרו להופיע במסגרת פיילוט של פסטיבל Download בשנת 2021, היה ברור שהם חוזרים עם חזון חד ומגובש יותר. באותו יום ממש שוחרר הסינגל "Alkaline", הראשון מתוך האלבום הזה, ומיד היה ברור – זו לא עוד התקדמות. זו הייתה לידה מחדש. "This Place Will Become Your Tomb" נחשף רשמית – וההמראה החלה.
לפני שנצלול לשירים עצמם, אנחנו מרגישים צורך לשתף משהו, כמו גילוי נאות כזה...
אז אם ניקח אתכם רגע לעתיד – גם אנחנו לא ידענו על קיומה של הלהקה עד שהסינגל "Chokehold" יצא לאוויר העולם והתפוצץ כמו מגפה עולמית. וגם אנחנו, כמו במופע של אורי גלר בשיאו, הופנטנו באופן מפחיד אפילו. עם הזמן יצאו סינגלים נוספים ואז יצא האלבום כולו (שנקדיש לו סקירה נפרדת), מה שגרם לנו – כמנהגנו – לחקור על הלהקה. ולהפתעתנו, גילינו שהיא הוקמה שבע שנים קודם לכן, הרבה לפני החשיפה הגדולה. כשהאזנו לשני האלבומים הראשונים, מהאזנה ראשונה ל-"This Place Will Become Your Tomb", האלבום הזה פשוט חישמל אותנו. משהו תפס אותנו ולא שחרר. במבט לאחור, האלבום "Take Me Back to Eden" היפנט אותנו לחלוטין, אבל כשהמטוטלת נעצרה – כבר לא היינו מהופנטים. משהו בדרמתיות העמוקה של השירים ובמבנה הארוך והסיפורי שלהם מנע מאיתנו לחזור אליהם (אחרי כמובן תקופת האזנה אינטנסיבית בהתחלה). אבל עם האלבום הזה – החשמל פשוט לא שחרר. תופעות הלוואי של החישמול הזה גרמו לנו לחזור אליו שוב ושוב ושוב. יש משהו בשירים – בשילוב בין הדרמה והמבנה (שהפכו עם הזמן למזוהים כל כך עם הלהקה) לבין דינמיקה רגשית תופסת ומטלטלת – שגרם לנו להתאהב בו כל כך. מצאנו את עצמנו חוזרים לאלבום הזה שוב ושוב ושוב, מרוגשים בכל פעם מחדש – גם לנוכח ההילה של אלבום הפריצה שבא אחריו.
האלבום הזה הופק גם הוא על ידי George Lever באולפני G1 בסומרסט, והוא לוקח את כל מה שהאלבום הקודם הציג ומעצים אותו: הניגודים חדים יותר, הטקסטורות עשירות יותר, והסיפור עמוק ומורכב הרבה יותר (אבל לא יותר מדי).
כבר מהפעימה הראשונה של "Atlantic", אתה נשאב פנימה. יש בו מתח שקט, אווירה שמבעבעת מתחת לפני השטח – כמו רגיעה רועדת לפני סערה – וזהו בדיוק הטון שילווה את כל מה שיבוא בהמשך. הלהקה תמיד שיחקה על גבול הדואליות – רך ואלים, קדוש ושבור – והאלבום הזה מאמץ את הדואליות הזו יותר מאי פעם. זהו סגנון שיחזור גם באלבומים הבאים.
השיר "Alkaline" פורץ מיד אחר כך כמו גל רעם חשמלי. עם תת-טונים תעשייתיים, דיסטורשן עבה וגרוב שפועם כמו גאות מתקרבת – זהו המנון עוצמתי של דיסוננס רגשי. ובכל זאת, מתחת לאגרסיה מסתתרת כמיהה ברורה. הקול של Vessel מרחף מעל הכאוס – מנותק, נואש, כמעט אלוהי.
השיר "Hypnosis" הוא ירידה מדויקת לשמה, אל תוך חזרתיות ומהפנטות. סינתיסייזרים נשזרים פנימה והחוצה מתוך ריף מעגלי, כמעט טראנסי, בעוד התופים פועמים בקצב מדיטטיבי קבוע. יש משהו מטריד ועם זאת יפהפה במבנה שלו – כמו לטבוע לאט בתוך המחשבות של עצמך.
ואז מגיע "Mine", אחד הרגעים הכי שקטים ובו זמנית הכי שוברי לב באלבום. עם ביט דליל בסגנון לואו-פיי והפקה מינימליסטית, הפוקוס עובר כולו אל הפאלסט של Vessel. הביצוע שלו פגיע, חשוף, ומרסק. זה לא שיר אהבה – זה הצליל של אדם שמנסה להיאחז באהבה שכבר איננה.
השיר "Telomeres" מתחיל מתוך דממה כמעט מוחלטת ומתפתח בהדרגה לפיצוץ קולנועי. הוא נפתח בצלילי פסנתר דקים ולחישות רחוקות, ואז בונה את עצמו לקירות של גיטרות מרצדות ותופים רועמים. זה לא סתם שיר – זה מסע. כל שינוי דינמי בו מרגיש כמו נשימה שנעצרת ואז משתחררת – באבל או בהשתאות.
ואז יש את "Fall for Me" – אולי השיר הכי שנוי במחלוקת באלבום. נטול תופים לחלוטין, מבוסס כולו על שכבות קוליות וטקסטורות רכות, הוא מרגיש כמו עצירה להרהור. היו שראו בו צעד מיותר, אך בתוך הקשת הרגשית של האלבום הוא מרגיש כמו לוויה שקטה – לכל מה שלא נאמר.
מבחינה לירית, האלבום עוסק בשחיקה רגשית, בטראומה ובמסירות טוטאלית. אך בשונה מ-"Sundowning", שבו הנושאים הללו עטופים במטאפורות וחזרתיות כמעט טקסית, "This Place Will Become Your Tomb" הרבה יותר ישיר, הרבה יותר חודר. המילים כאן לא רק מציירות תמונה – הן מציבות מולך מראה.
עם יציאתו, האלבום התקבל בהתלהבות רבה. מגזין Distorted Sound העניק לו ציון מושלם של 10/10, וכינה אותו יצירת מופת של סיפור רגשי. מגזין Metal Hammer כלל אותו בין האלבומים הטובים ביותר לשנת 2021, והוא הפך לאלבום הראשון של Sleep Token שנכנס למצעד האלבומים הבריטי – כשהוא מגיע למקום ה-39.
הוא נכנס גם למצעד הסקוטי וגרף תשומת לב ברחבי אירופה. אך יותר מהכול, הוא נגע עמוק בלבבות של המאזינים.
עבור רבים, הוא לא היה רק אלבום – הוא היה חוויה. חוויה שעזרה לאנשים להתאבל, להחלים, ולהרגיש שמישהו מבין אותם. זהו לא אלבום להאזנה קלה. הוא כובד עטוף במשי. הוא דורש ריכוז, שואל שאלות שאולי לא תרצו לענות עליהן – ומשאיר אתכם משתנים. עבור חלק, הוא יהיה מקלט. עבור אחרים – חשבון נפש. אבל אצל כולם הוא ישאיר משהו. חותם. נוכחות.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות