האלבום האחרון של "Soundgarden" שוחרר ב-13 בנובמבר 2012 !!
זהו אלבום "הלידה מחדש" של הלהקה ובשום פנים ואופן אל תקראו לו אלבום קמבאק !! כי זה גורל...
"But it's fate
I only ever really wanted a break
I’ve been away for too long
Though I never really wanted to stay
I’ve been away for too long
I've been away for too long
I've been away for too long"
אנחנו זוכרים שכששמענו בשנת 2012 שסאונדגרדן חוזרים להופיע ואולי אפילו יוציאו אלבום חדש יחד, היינו בהלם טוטאלי !!! הרי כבר כמעט ולא נשאר כלום מהגראנג' באותה תקופה. "STP" נעלמו מאז 2010, "Pearl Jam" היו רחוקים שנות אור מהמהפיכה שהיו שותפים לה בראשית שנות ה- 90, "Alice In Chains" איבדו את הקול אי שם בשנת 1995 ונירוונה... אין צורך להסביר. אז כשהלהקה היחידה שנותרה בהרכב המקורי שלה מספרת שאולי היא תוציא אלבום, חשנו מיד ברעידות וחולשה כללית שתקפה את גופנו. אפילו ליבנו נמס בקרבנו.
איזו התרגשות זו הייתה, הלהקה שאנחנו כל-כך אוהבים, עם הסאונד הכל-כך ייחודי, כבד ומחוספס, עם הטקסטים המדהימים ועם אחד הווקאליסטים המוכשרים בעולם, חוזרת לפעילות, מופיעה ויוצרת. השתוקקנו לגלות מה מכינים לנו החברים מסיאטל לאחר 16 שנים בהן לא עבדו יחד. קראנו כל פיסת מידע, חיפשנו במרשתת עדויות, רמזים וחלקי צלילים, רק כדי לדעת מה מחכה לנו. ואז ב- 27 לספטמבר 2012 יצא הסינגל הראשון מהאלבום "Been Away Too Long" (שמצוטט פה למעלה), והוא כאילו בא להסביר לנו למה אנחנו פה, עכשיו, מקשיבים לאלבום של "Soundgarden". תקראו לזה גורל, תקראו לזה געגוע, תקראו לזה חזרה מהאופל, תחייה מחודשת, זה לא משנה, כי האלבום הזה הוא אמיתי, מחוספס, כבד ומלודי ממש כמו פעם. הוא נשמע כאילו הוקלט בשנות התשעים, נקבר בקפסולת זמן והופיע מחדש למעלה משני עשורים לאחר מכן.
כל הקסם הנוסטלגי הזה התחיל כשחברי הלהקה נפגשו בשנת 2009 על מנת לדון בהוצאה מחודשת של חלק מהחומרים שלהם ועל מרצ' חדש. ואז, בשנת 2010 Chris Cornell הפתיע את כולם בטוויטר כשכתב:
“The 12-year break is over and school is back in session. Sign up now. Knights of the Soundtable ride again!”
בשנת 2010 חברי הלהקה קיבלו החלטה שהם לומדים מחדש את השירים הישנים שלהם, עורכים כמה הופעות בשביל הכיף וזהו. אך תוך כדי ההקלטות לשיר חדש בשם "Black Rain" שיצא בשנת 2010 כחלק מהאוסף שנקרא "Telephantasm", הם הרגישו שהחשמל שוב זורם בעורקיהם ומחבר אותם יחד. ההקלטות לשיר הפכו לג'אם סשן מתגלגל של חומרים חדשים ואילתורים משותפים של כל חברי הלהקה, ואז זה כבר היה ברור לכולם. הם חייבים להוציא אלבום חדש!
באביב 2011 נכנסו ארבעת המופלאים לאולפן "Studio X" המפורסם שבסיאטל, מלווים בחברם הוותיק, המפיק Adam Kasper, ומתחילים לעבוד על אלבום חדש. למרות שהעבודה על האלבום היתה מורכבת וכמעט נעצרה באמצע בגלל סיבוב ההופעות "Songbook" של כריס, בנובמבר 2012 יצא האלבום השישי של הלהקה, אחרי 16 שנים של דממה.
כן, כבר הזכרנו את זה ואנחנו נזכיר שוב... 16 שנים!!!
לצערנו זהו גם האלבום האחרון של הלהקה לפני פירוקה הסופי, עם מותו של כריס בשנת 2017.
(Photo: Justin Borucki)
אם נחזור קצת אחורה בזמן... בשנת 1996 שוחרר "Down On The Upside", האלבום האחרון של הלהקה לפני ההפסקה הארוכה בת 16 השנים. הוא היה אלבום נועז, שונה ומגוון, שתרם רבות לחוסר ההסכמה המוזיקלי ולכיוונים השונים שכל אחד מחברי הלהקה רצה למשוך אליהם. כשחושבים על זה "King Animal" הוא יותר המשך של האלבום "Superunknown" מאשר של "Down On The Upside" שבא אחריו...
האלבום נפתח עם השיר "Been Away Too Long" כשכריס צורח כשהוא כאילו עצבני על עצמו אבל זה מרגיש שגם קצת עלינו, הוא כועס על כך שהוא לא היה פה כל-כך הרבה זמן, עד שאף אחד לא מכיר אותו כבר. אוי וכמה התגעגענו לגיטרה ולצליל של קים, כמה התגעגענו לאופן בו הקול של כריס נשמע מעל חטיבת הקצב של סאונדגארדן. כבר כאן מרגישים שהלהקה האהובה חזרה, חזקה ובועטת, ממש כפי שהיתה 16 שנים קודם לכן. כריס סיפר שהרעיון המרכזי לשיר הגיע אליו בלילה נטול שינה, כאשר את המילים הוא כתב רק בשלב מאוחר יותר של הקלטת האלבום. הוא ציין שהן לאו דווקא מדברות ספציפית רק על החזרה של הלהקה, אלא גם על כל העניין של לחזור למקום שלא היית בו הרבה זמן.
האלבום ממשיך להכות בנו חזק עם "Non-State Actor" ומיד אחריו מגיע "By Crooked Steps", אחד השירים החזקים באלבום עם הסינקופות והאוף ביט המטריף, כש Matt Cameron ובן משמשים כחטיבת הקצב המושלמת של הלהקה, ומאפשרים לקים ולכריס לנסר לנו את המוח עם הריף הכבד והשבור.
השיר המדהים הזה שכריס כינה כ"קצת מוזר" יושב על מקצב א-סימטרי של 5/4 והא שוחרר כסינגל השני מתוך האלבום. מעניין לציין שהוידאו קליפ שלו בוים על-ידי לא אחר מאשר "Dave Grohl", חבר של כבוד בסצינת הגראנג' של סיאטל בעצמו. והנה הוא מדבר על העבודה עם סאונגארדן על הקליפ.
בגדול האלבום הזה בהחלט עונה על הציפיות שהיו לנו מאלבום קאמבק של אחת מהלהקות האהובות עלינו, ושומר על רמה אחידה וגבוהה כמעט לכל אורכו. "A Thousand Days Before" הפתיע אותנו עם המקצב המזרחי, Blood On The" "Valley Floor החזיר אותנו בזמן לאלבום הראשון עם הריף הכבד והקודר, "Bones Of Birds" המלודי והמדהים ריסק אותנו לחלוטין ואז קולו של כריס עטף אותנו, חיבק ועף איתנו למעלה לשמים. את השיר הזה כריס כתב בהשראת ילדיו. הוא הסביר שכשכתב את השיר הוא חשב על כך שהוא לא רוצה שילדיו יאבדו את התמימות שלהם ויגלו את פרצופו האמתיתי של העולם.
י"Taree" הולחן עוד בשנת 1997 על-ידי בן שפרד והוא אפילו הקליט ממנו דמו לאלבום הסולו שלו "Deep Owl", אבל אז הוא החליט שהשיר הזה זקוק לטיפול של סאונדגארדן. כריס כתב את המילים במהלך ההקלטות של האלבום והן מהוות, כך לטענתו, מכתב אהבה שלו לצפון מערב ארה"ב, המקום בו חי וגדל.
י"Black Saturday" היה אחד השירים הראשונים שכריס כתב לאלבום. השיר נכתב במהלך החזרות שלו לסיבוב של "Songbook". הוא טען שהבס והמלודיה הזכירו לו את פול מקרטני והביטלס. לגבי מילות השיר הוא ציין שהן מתכתבות עם השיר "Fell On Black Days". זו מעין פניה לחברים ומכרים שלך לעצור ולהזהיר אותך כשהם רואים שאתה הולך ומתדרדר לכיוון אותם "ימים השחורים".
מעניין שגם השיר "Halfway There" לפי דברי קורנל מגיע מאותה המשפחה של "Fell On Black Days", מבחינה לירית. הוא סיפר שמדובר ב"חלום ושברו" בלהתרגל לעובדה שאתה לא ממש מקבל את כל מה שציפית לו. משום מה השיר המרגש הזה מרגיש לנו שייך יותר לקריירת הסולו של קורנל מאשר לסאונגארדן, אבל אין לנו שום בעיה עם זה.
כאן אנחנו חייבים לומר (וזה אוליי ישמע לכם קצת מעצבן), אבל למרות שמדובר באלבום טוב שעונה על הציפיות שלנו בהרבה מובנים, עדיין חסר לנו "להיט", שיר קליט, שייתפס לנו חזק, שירגיש לנו ממכר, שיגרום לנו לרצות לחזור ולהקשיב לו בריפיט, ממש כמו מהשירים האייקוניים של הלהקה משנות התשעים.
ובנימה קצת אישית, מאוד קשה לעמוד בציפיות של מעריצים אחרי 16 שנים של שתיקה. מצד אחד אנחנו רוצים לחזור אחורה בזמן, לעשות "פריז" על הרגשות והתחושות שהיו לנו בזמנו ולשמוע את הלהקה שאנחנו כל-כך אוהבים בדיוק כמו שאנחנו זוכרים אותה. מצד שני גם אנחנו התבגרנו, השתננו, שינינו את מצבנו המשפחתי, ואנחנו מצפים ובצדק שהלהקה שהכרנו ואהבנו תהיה יותר מעודכנת, יותר חדשנית, וזה כנראה הדיסוננס של האלבום הזה. מצד אחד הוא מעורר בנו רגשות ששכחנו אי שם בשנות התשעים, וזה טוב, וזה נוסטלגי וזה מהנה, ומצד שני ברגע שאתה מוריד את האוזניות זה פתאום נשמע לך קצת מנותק ולא קשור לתקופה והרצון שלך לחזור ולהקשיב לאותו אלבום שמספק פחות או יותר את אותה סחורה קצת דועכת. אז כן, נספר לכם שממש התרגשנו והתמוגגנו לשמוע את כריס עם קים, מאט ובן ממש כמו פעם, אבל היה בנו גם חלק שציפה להפתעה, לחידוש למשהו מרענן שיגרום לנו לשים שירים מהאלבום הזה בפלייליסט העדכני, כי בכל זאת התקדמנו קצת ב- 16 השנים שחלפו...
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט