Syd Barrett - The Madcap Laughs

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 3.1.1970

"כאשר דלת אחת נסגרת, דלת אחרת נפתחת"

זה התרחיש שהוביל את Syd Barrett מחוץ ללהקת "פינק פלויד" וסלל את דרכו לאלבום הבכורה שלו "The Madcap Laughs" שיצא ב- 03.01.1970.

באמצע שנת 1967 חברי "Pink Floyd" ראו לנגד עיניהם כיצד חברם להרכב Syd Barrett הופך ממוזיקאי יצירתי לצל של עצמו. בארט שהיה עד אז המנוע של ההרכב, כתב 8 מ- 11 שירי "The Piper at the Gates of Dawn" - אלבום הבכורה של "פינק פלויד", היה אחראי לסאונד הפסיכדלי והניסיוני של ההרכב, והוביל גם את הצד הוויזואלי של הלהקה.

בארט שהיה בוגר בית הספר לאומנות בקיימברידג' עיצב את חזונו המוזיקלי במהלך שהותו שם, ובנוסף גילה את "החוויה הפסיכדלית" לפי תורתו של המשורר והפסיכולוג האמריקאי טימותי לירי.

לירי דגל בשימוש ב LSD לתיקון העולם, הוא טען שהסם מנתק את האגו מהאיד, ומהסופר אגו, בכך האדם חוזר למצב פסיכולוגי כשל ילד קטן טהור כוונות ואוהב חיים.

חזיונו של לירי יצר בעיקר כמויות של אנשים מכורים לסם שהפך אותם לעדר של זומבים חסרי רגש ומודעות, מעבר למקרים שבהם החליט בארט במהלך הופעה להפסיק את נגינתו ללא סיבה, זכור המקרה ההזוי בו התחנן בארט בפני חבריו להרכב שלא יקלפו אותו, משום שחשב שהוא בננה.

לקראת סוף 1967 צירפו חברי "פינק פלויד" גיטריסט שני כגיבוי לבארט, היה זה David Gilmour. ב- 26 בינואר נפל הפור, חברי ההרכב היו בנסיעה מלונדון להופעה באוניברסיטת סאותהמפטון כשעלתה השאלה שנאסוף את סיד? ומיד עלתה התשובה בואו לא נטרח, וכך מצא את עצמו Syd Barrett מחוץ ל"פינק פלויד".

בארט שנפגע מהתנהגותם של חברי להקתו, נהג בתחילה לבקר באולפן ולראות בעיניים כלות את חבריו מקליטים, עד שהחליט ליצור בעצמו. הוא נכנס לאולפן יחד עם Peter Jenner, ו- Andrew King שניים ממנהלי "פינק פלויד" שעזבו עימו, ג'אנר הוביל את בארט לאולפני EMI (אולפני "אבי רואד" בהמשך) בצפון מערב לונדון, על מנת להקליט כמה שירי סולו, מהר מאוד התברר לג'אנר שהעבודה עם בארט קשה מאוד בשל מצבו הנפשי הקשה.

לאחר חודשיים של ההקלטות, און אנד אוף, הפסיק בארט את ההקלטות בפתאומיות, נפרד מחברתו ויצא לטיול ברחבי בריטניה שהסתיים בטיפול במרפאה פסיכיאטרית בקיימברידג'.

רק לאחר חצי שנה, בתחילת 1969, החל בארט להשתקם מעט, והחליט לחזור ולהקליט, או אז התברר לו שג'נר לא מעוניין להמשיך לעבוד איתו, ועל עמדת המפיק הופקד Malcolm Jones ראש לייבל הפרוג רוק של EMI.

כמו John Lennon, בארט הפך תמונות סוריאליסטיות וספרים שאהב מילדותו לשירים, המשיך את הקלטות אלבום הבכורה שלו "The Madcap Laughs" באפריל 1969 (לאחר הפסקה של תשעה חודשים).

בארט צירף חברים רבים שבאו לעזרה בהקלטות, כמו שני חבריו ל"פינק פלויד" - David Gilmour שמנגן על גיטרה 12 מיתרים, בס ואפילו תופים בשיר אחד, ו- Roger Waters שהפיק חלק מהשירים, שלושת חברי "סופט מאשין" - Robert Wyatt, Mike Ratledge ו- Hugh Hopper, מתופף להקת "ג'וקרז וויילד" (הלהקה הראשונה של David Gilmour) Willie Wilson שמנגן כאן בכלל על בס, ומתופף "האמבל פיי" Jerry Shirley.

רוב השירים נבנו בתחילה עם בארט ששר וניגן על גיטרה אקוסטית, ונגני האולפן הוסיפו עליה את נגינתם, אך גם בצורה הפשוטה הזאת חלו קשיים כשהתברר שנגינתו של בארט לא צפויה, לעיתים הוא דילג על פעימות או הוסיף אותן אקראית דבר שהקשה על נגני האולפן להבין את מבנה השירים.

למרות הקשיים מדובר באלבום שהפך לאבן דרך במוזיקה, אלבום שמורכב משירי פולק אקוסטי, ושירי רוק פסיכדלי, ומנים רבים ציינו אותו כאלבום מעורר ההשראה שלהם, ורבים משירי האלבום חודשו בהמשך. השיר "Octopus" היה היחיד שיצא כסינגל ונכנס לטופ 40 הבריטי.

את עטיפת האלבום צילם מיקי רוק, כאשר עבורה צבע בארט את רצפת חדר השינה שלו באחוזת וות'רבי בצבעי כתום וסגול.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!