הוא אחד האומנים הכי משפיעים ברוק הפסיכדלי, הוא היה הרוח החיה מאחורי "פינק פלויד" בימיה הראשונים, כתב את מרבית שיריה ואף העניק לה את שמה, היום נספר לכם עובדות מעניינות על Syd Barrett:
(Photo: Aubrey Powell)
1. הוא נולד בשם Roger Keith "Syd" Barrett עיר קיימברידג' שבאנגליה ב- 6 לינואר 1946.
2. כבר מגיל צעיר החל לגלות עניין במוזיקה. אביו שהיה פתולוג ואמו, שהייתה עקרת בית תמכו בו בעניין זה.
3. כשהיה בן 11 החל ללמוד בבית ספר לבנים בקיימברידג', שם פגש לראשונה את David Gilmour ואת Roger Waters שלמדו בבית ספר אחר באותו מתחם.
4. כחודש לפני שמלאו לסיד 16, הלך אביו לעולמו ממחלת הסרטן. זה היה מאורע שהשפיע עליו מאוד וחיבר בינו לבין Roger Waters, גם הוא יתום מאב.
5. אגב, לשניהם קראו Roger אך בארט אימץ לעצמו את שמו של מתופף מקומי שהעריץ, שענה לשם סיד.
6. בשנת 1962 הוא החל ללמוד בקולג' האומנויות והטכנולוגיה בקיימברידג', שם העמיק את חברותו עם David Gilmour. הם נהגו לנגן יחד בהפסקות.
7. בארט הרבה באותה תקופה לצייר. ציוריו היו מוזרים ויוצאי הדופן והעידו על אישיותו הססגונית והבלתי שגרתית, שתתבטא מאוחר יותר גם במוזיקה הפסיכדלית.
8. באוגוסט 1965 בארט וגילמור העבירו את זמנם כנגני רחוב בספרד ובצרפת. הם נהגו לנגן שירים של "הביטלס".
(Photo: Gems)
9. המזל לא שיחק להם. לא היה להם מספיק כסף אפילו לקנות אוכל. במקרה אחד הם אפילו נעצרו ובמקרה אחר גילמור התאשפז בבית חולים בשל תת תזונה.
10. בשלב מאוחר יותר גילמור ובארט טיילו בצרפת ולנו באוהלים מחוץ לפריז.
11. לקראת סוף שנת 1965 הגיע בארט ללונדון והצטרף לחברו ווטרס, שהקים שנתיים לפני כן להקה בשם "סיגמה 6", יחד עם חבריו מהקולג' לאדריכלות, Nick Mason (מתופף), Rick Wright (קלידן), Clive Metcalfe (גיטרה בס) ו- Juliette Gale (שירה).
12. כבר עם הצטרפותו של בארט ללהקה הוא יצר מהפיכה שגרמה לשינוי בהרכב ושינוי בסגנון המוזיקלי שהיה אז שילוב של מוזיקה שחורה ורית'ם אנד בלוז.
13. בארט היה זה שהציע ללהקה לשנות את שמה ל"פינק פלויד", על שמם של נגני הבלוז Pink Anderson ו- Floyd Council.
14. בשנת 1967 הוחתמה "פינק פלויד" על חוזה הקלטות עם חברת EMI. היא שיחררה 2 סינגלים, "Arnold Layne" ו- "See Emily Play", אותם כתב בארט לבדו.
15. במרץ וביוני 1967, נכנסה הלהקה לאולפן לשם הקלטת אלבום הבכורה שלה - "The Piper at the Gates of Dawn", אשר שוחרר באוגוסט 1967.
16. בארט כתב לבדו שמונה מתוך 11 שירי האלבום האדיר הזה והיה שותף לכתיבת שניים נוספים.
17. מעבר לשליטה המוזיקלית בארט הוביל גם את הצד הויזואלי של הלהקה. הוא היה כריזמטי, ססגוני וצבעוני ונהג להסתובב עם לק שחור ואיפור כבד.
18. הוא היה זה שאחראי לסאונד הפסיכדלי והניסיוני של "פינק פלויד", אשר בהופעות הלהקה אף לוו באפקטים ויזואליים פסיכדלים מרהיבים.
19. כגיטריסט הוא הפיק מהגיטרה צלילים מוזרים וייחודיים, בין היתר, תוך שימוש במצית באמצעותו ניגן על הכלי שלו.
20. לקראת סוף שנת 1967, במקביל להצלחת הלהקה השימוש של בארט בסמים ובמיוחד LSD הלך וגבר. השילוב של מצבו הנפשי המעורער והסמים שיבש עוד יותר את תפקודו והתנהגותו הפכה מוזרה ולא צפויה. הוא היה נעלם פתאום מהבמה באמצע הופעה, לפעמים ניגן אקורד אחד בלבד במשך כל ההופעה ובאחת הפעמים פשוט נעלם למספר ימים.
21. אחד הסיפורים שמעידים על מצבו הקשה באותה תקופה היה המקרה בו הוא ביקש מחברי הלהקה שלא "יקלפו אותו". בארט פשוט היה בטוח שהוא בננה.
22. בחזרה האחרונה של הלהקה בארט ניגן שיר בשם "Have You Got It Yet?" שהלהקה מספרת שלא הצליחה לנגן בשל המבנה המוזר והמטורף שלו.
23. מצבו הקשה של בארט אילץ את Nick Mason לפנות ל- David Gilmour ולהציע לו להצטרף ל"פינק פלויד".
24. גיטריסט נוסף שנשקל כמחליפו של בארט היה Jeff Beck אך Nick Mason ציין שנים מאוחר יותר כי לאף אחד מחברי הלהקה לא היה האומץ לפנות אליו ולבקשו להצטרף.
25. גילמור הצטרף ללהקה בתחילה כנגן גיטרה נוסף ובהמשך כמחליף זמני לסיד בארט. ההופעה הראשונה של גילמור עם "פינק פלויד", יחד עם סיד בארט, נערכה ב- 12 בינואר 1968. תוכלו לקרוא עוד על כך כאן.
26. הלהקה המשיכה להופיע בהרכב הנ"ל עם סיד בארט ודייויד גילמור למשך מספר נוסף של הופעות. עם זאת, בעקבות החרפת מצבו הנפשי של בארט, הפך גילמור לחבר קבוע בלהקה במקומו והלהקה חזרה למנות ארבעה חברים.
(Photo: (Instagram / @ pinkfloyd)
27. ההופעה האחרונה של ההרכב יחד עם בארט כחמישייה נערכה ב- "Hastings" בתאריך ה- 20 לינואר 1968.
28. ב- 26 לינואר 1968, בדרכה של הלהקה להופעה ב- "Southampton University" ארבעת החברים פשוט החליטו לא לאסוף את בארט בדרכם. זו היתה הופעתו הראשונה של ההרכב כרביעייה ללא סיד בארט.
29. הכוונה המקורית של הלהקה הייתה שבדומה ל- Brian Wilson מלהקת ה- "Beach Boys" בארט ימשיך בלהקה ככותב שירים אך לא יופיע על הבמה, אך גם רעיון זה נזנח תוך זמן קצר עקב חוסר התפקוד של סיד.
30. הודעה רשמית על עזיבתו של סיד את הלהקה תצא רק ב- 6 לאפריל 1968.
31. בארט תמיד רצה לחזור ל"פינק פלויד". הוא היה מחכה מחוץ לאולפני ההקלטות, מקווה שהוא יוזמן פנימה, אך חבריו כבר התקדמו הלאה והתפתחו מבחינה מוזיקלית, בעוד שבארט הלך ודעך כשהוא הופך לצל של עצמו.
32. אחד המקרים המפורסמים בו בארט הפתיע את חבריו באולפן היה במהלך הקלטות האלבום "Wish You Were Here". ב- 9 ביוני 1975 נכנס בארט לאולפני אבי רוד בלונדון. הוא היה שמן, גלוח ראש וגבות וחברי הלהקה אפילו לא זיהו אותו.
(Photo: Nick Mason's autobiography, "Inside Out" 2005)
33. כידוע האלבום כולו הוא סוג של מחווה לבארט. היצירה "Shine on You Crazy Diamond" מהווה מעין קינה ל- Syd Barrett, וראשי התיבות שלה מאייתים את השם "Syd" באופן הבא: Shine On You Crazy Diamond.
34. גם השיר "Wish You Were Here" נכתב על Syd Barrett ומילותיו מדברות בעד עצמן. בדומה, השיר "Welcome to the Machine" הוא מחאה כנגד "מכונת הכסף" של חברות התקליטים שהפעילה לחץ על הלהקה ואשר ווטרס תלה בה את האשמה בהידרדרות במצבו של בארט.
35. אלו לא היו השירים היחידים שנכתבו על בארט או בהשפעתו. כך לדוגמא, השיר "Brain Damage" מהאלבום "The Dark Side Of The Moon" וכן הדמות הראשית של כוכב הרוק המסומם "פינק" מהאלבום החומה" "The Wall", במיוחד השורה "Wild, Staring Eyes" מהשיר "Nobody Home".
36. כל הניסיונות של בארט לשוב למוזיקה כשלו. הוא הפך לתמהוני ומתבודד. הקלטות שערך לא הבשילו לאלבומים ולהקה שהקים ("Stars") בשנת 1972 הייתה כל-כך גרועה שהיא לא שרדה.
37. ניסיון שלו להקליט אלבום שלישי בשנת 1974 לא צלח והוא החליט לפרוש מהעיסוק במוזיקה. הוא מכר את זכויותיו על אלבומי הסולו שלו ועבר להתגורר במלון דירות בלונדון.
38.בשנת 1978 עבר בארט להתגורר בבית אימו ומאז הוא כמעט ולא נראה בציבור, כמעט 30 שנה.
39. הוא אובחן כסכיזופרן, בעל הפרעה דו קוטבית ומצבו הרפואי הלך והתדרדר. רוחו נשברה, הוא סבל מאולקוס, מסוכרת וגם מסרטן הלבלב.
40. בארט מצא את מותו ב- 7 ליולי 2006 והוא בן 60 בלבד. הלווייתו הייתה מצומצמת ואף אחד מחברי "פינק פלויד" לא נכח בה.
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט