The Stone Roses - Second Coming

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה -5.12.94

כאשר "הסטון רוזס" הוציאו במאי 1989 את אלבום הבכורה המכונן שלהם, הם הפכו לקול הדומיננטי של הגרוב המנצ'סטרי, מדצ'סטר היתה סצינה מוזיקלית שנתנה מוזיקה שכולה גוד טיים, ו"הסטון רוזס" היו הפנים הראשיות, והמזמינות של הסצינה הזאת, אבל כמו כל אופנה חולפת, גם מכנסי הבאגי חלפו עברו מהעולם.

כמעט בין לילה "הסטון רוזס" מצאו את עצמם במלכוד תחת חוזה רע בלייבל 'סילברסטון" שבו היו חתומים, "הרוזס" פנו לבית המשפט, ומצאו את עצמם בתסבוכת משפטית, בלי יכולת להקליט או לשחרר אף שיר.

התיק נמשך עד מאי 91', אז הצליחו "הרוזס" סוף סוף להשתחרר "מסילברסטון", וחתמו בחברת "גפן", אבל "סילברטון" ערערו על פסק הדין, ושיתקו את הלהקה לשנה נוספת. כמעט באותו הזמן שהם היו לכודים בהתדיינות משפטית, החלום של מנצ'סטר הפך לסיוט.

פעם, זוכר בראון, הייתה "הרגשה של כוח קהילתי... לצאת ממועדון בסוף הלילה בהרגשה שאתה הולך לשנות את העולם, אבל אז נכנסו רובים, והרואין התחיל להיכנס, וזה הוציא הרבה מאווירת האהבה".

סמים פירושם כסף. כסף פירושו מלחמת כנופיות לשליטה בשוק. "הרוזס" למעשה ראו מנהיג כנופיה נורה בהופעת רגאיי במהלך 1990. אבל הייתה זו סדרה של תקריות אלימות במועדון "הסיינדה" שבמנצ'סטר, ששברה את גב הגמל. "הסטון רוזס" ניתקו את עצמם מתרבות המועדונים.

הבסיסט של "הרוזס" Mani, עבר לכפר קטן בדרום ויילס. 14 אנשים שהוא הכיר מתו מהרואין בשנה אחת. "ילדים שהכרתי מגיל שבע. ראיתי אנשים שמעולם לא חשבתי שיקחו סם, גומרים את החיים שלהם, וזה כאב, זו הסיבה שעברתי ממנצ'סטר".

על רקע הסצנה ממנצ'סטר שנגמרה, והמאבקים המשפטיים, "הסטון רוזס" התקשו לחזור למסלול המוזיקלי שלהם, הם בילו חלק ניכר מהשנים 1992-93 בנסיעות באירופה ובאופן מסוים נהנו מהפירות של עסקת "גפן", שהכניסה להם 20 מיליון דולר בתמורה להקלטת חמישה אלבומים.

בקיץ 93' הם החלו סוף סוף לעבוד על אלבומם השני "Second Coming" שיצא ב- 05.12.1994. אלבום שחתך בבת אחת מהאופטימיות המסטולית של "הסטון רוזס" מודל 89', ללהקה שחוותה מחד מוות, אבל גם לידה. למתופף Reni היו שני בנים, לגיטריסט John Squire נולדה בת, ול- Ian Brown בן, ואפילו הבסיסט Mani היה אמור להיות אבא טרי בהמשך השנה.

מבושלים, ובוגרים יותר, הסטון רוזס גרסת 94 היו ממוקדים בנושאים חשובים יותר כמו מקורות האנושות, פשעים שבוצעו על ידי האימפריה הבריטית, והדרך שבה עבדים נמלטים בדרום אמריקה, הצטרפו לעתים קרובות לשבטים אינדיאנים.

הפעם סקוויר כתב את כל השירים מלבד שלושה. הסולואים הפירוטכניים והריפים הנפלאים שלו שולטים. הוא מתאר את האלבום כתרגיל ב"אקלקטיות הומוארוטית ניאו-קלאסית", חקירה של ההיבטים הגבריים ביותר של הרוק, מהירות ורעש, מכונות ופיצוצים.

ב- "Second Coming", "הרוזס" הפנו עורף לסאונד הרוק הפסיכודאנסי שלהם, כשסקווייר לוקח את המושכות, כותב את מרבית השירים ומייצר סולואים פירוטכניים בכיוון הבלוז של שנות ה-70 סטייל "לד זפלין", ו"האחים אולמן".

 זה היה האלבום שבו הגיטריסט אימץ את הסאונד של גיטרת הלס פול. התוצאה היא אלבום הרבה יותר אפל, עם הנגינה הבטוחה של הגיטריסט והצלילים השמנים והבולטים שאפשר לשמוע בלא מעט שירים כמו: "Driving South", "Love Spreads".

בספתח שכולל 11 דקות ו 19 שניות של "Breaking Into Heaven", רמז עבה ל- "Stairway to Heaven"? סקוויר יצר שכבות של סאונד מגיטרת הלס פול שלו כדי לייצר הרמוניות, אשר לאחר מכן עברו מניפולציות.

אחרי התחלה מעודדת, שכללה ארבעה שירים בארבעת השבועות הראשונים, (ביניהם "Ten Story Love Song" הנפלא) יחד עם המפיק John Leckie ("רדיוהד") העבודה דשדשה ונתקעה, והלהקה נכנסה לסחרור של שנה וחצי בהם היא התמכרה לבילויים חדשים כמו חץ וקשת, חדר סנוקר, בריכה מקורה, סאונה וג'קוזי", כל זה בבית משותף שהושאל להם על ידי מיליונר מקומי. "זה היה גן עדן לכל דבר ועניין" טען Mani.

הגן עדן של האחד הוא גיהנום עבור השני, במקרה הזה עבור ג'ון לקי, כל התקופה ההיא הייתה אסון, ובסוף הוא פרש והוחלף לתקופה קצרה על ידי המהנדס Paul Schroeder, שנכנס לתפקיד המפיק עד שגם הוא עזב, בפברואר 1994, אז מינתה הלהקה את מהנדס הבית של "רוקפילד" Simon Dawson כמפיק. הרעיון של דוסון היה פשוט, הוא העדיף הקלטה חיה.

עבודתו של ג'ון לקי לא ירדה לטמיון, ואלמנטים ממנה כמו המבוא הארוך ל- "Breaking Into Heaven" נשמרו, וכך גם רצועות התופים של "Ten Storey Love Song" ו- "How Do You Sleep".

אולי זה היה בגלל הקול של Ian Brown. השירה של בראון היא אחת מנקודות המפתח באלבום, שסוחטת המון רגש, מהמילים של ג'ון סקוויר. אף פעם לא קל לשיר מילים של מישהו אחר, אמר בראון.

אם מתעלמים מהמיתוס שיצר אלבום הבכורה, "הסטון רוזס" יצרו אלבום שני נהדר שלעתים קרובות מתעלמים ממנו כי הוא לא התאים לעולם כאלבום המשך מלהקה שהשפיעה בכזאת עצימות. אלבום אחד שמשנה חיים ושמגדיר דור הופך למכשול בלתי עביר, "הסטון רוזס" בילו שנים בהקלטת האלבום השני. בשיאם הם נראו כאילו הם בדרך המהירה להפוך ללהקת אצטדיונים עם הצלחה בסדר גודל אמריקאי, במבט לאחור, "Second Coming" אולי לא ייצר מלא המנונים, אבל מביא עימו סאונד חדש ישן של להקה שהעיזה פעמיים להדהים את העולם.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר!!