ב- 29 לאוגוסט 1994 שוחרר "Definitely Maybe", אלבום הבכורה של להקת "Oasis".
מעבר לעובדה שמדובר באחד מאלבומי הבכורה הגדולים של שנות התשעים (וללא ספק היו לא מעט כאלה), יש לאלבום הזה חשיבות היסטורית רבה, שכן הוא מבין האלבומים שהובילו את גל ההתעוררות המחודשת של הלהקות האנגליות, אשר קרנם דעכה החל מהמחצית השניה של שנות השמונים.
יש לזכור שהחל מסוף שנות ה-80 ובמיוחד מתחילת שנות ה- 90 האלטרנטיב והגראנג' מושלים בכיפה ומובילים את המהפכה המוזיקלית שמנקזת את מוזיקת השוליים אל תוך המיינסטרים. התהליך הזה מתרכז בעיקר באמריקה הצפונית, אשר היוותה באותה תקופה כר פורה שהצמיח רצף של אלבומי מופת של להקות שרק זמן קצר לפני כן נחשבו להקות שוליים.
ההיסטוריה של המוזיקה בעידן המודרני מלמדת שמטוטלת השליטה בשוק המוזיקה נעה במהלך השנים בין שני צידי האוקיינוס כאשר בכל פעם השליטה עוברת מצד אחד לצד אחר. הבלוז שיצא מאמריקה והשפיע על להקות הרוק הבריטית בשנות ה- 60, הפלישה הבריטית לארה"ב שהצמיחה להקות רוק אמריקאיות חדשות, "הביץ' בויז" שהזינו ודחפו את הביטלס ולהיפך, הפרוטו-פאנק האמריקאי שהשפיע על מהפיכת הפאנק בבריטניה, ההבי מטאל שנולד באנגליה והת'ראש מטאל שקם בעברו השני של האוקיינוס. מי שיבחן את מידת ההשפעה והשליטה במהלך השנים יגלה כי במהלך שלושת העשורים משנות השישים ואילך היא היתה די מאוזנת, אפילו עם יתרון קל לשוק האנגלי, כך לפחות לדעתנו. ואולם, החל מסוף שנות השמונים קורה דבר אחר. השליטה הבריטית הולכת ומאבדת גובה בעוד האחיזה הצפון אמריקאית בשוק המוזיקה הולכת ומתגברת, כאשר בראשית שנות התשעים היא הופכת לכמעט מוחלטת.
כאן לעניות דעתו נכנס האלבום נושא סיקורנו לתמונה והופך לאחד ממובילי ההתעוררות המחודשת של הלהקות הבריטיות. מיד עם יציאתו מזנק האלבום הישר למקום הראשון בבריטניה והופך לאחד מאלבומי הבכורה הנמכרים ביותר בממלכה המאוחדת. הוא מקפיץ את "אואזיס" היישר אל פסגת מוזיקת הרוק הבריטית בעודו מהווה את הטריגר שיצית ממלכה שלמה בהיסטריה שלא נראתה כמותה מאז ימי "הביטלס".
אבל יותר מכך, לא רק שהאלבום הזה מהווה את תחילתה של המהפכה בבריטניה, אלא שהוא מוכר למעלה מ- 8 מיליון עותקים ברחבי העולם ומצליח לחדור גם לשוק האמריקאי, בעודו מסמן את ראשיתה של ההצלחה המסחררת של "אואזיס" גם בצידו השני של האוקיינוס. רק לצורך ההשוואה, אלבום הבכורה של "Suede" שיצא כשנה קודם לכן ונחשב לאחד מאלבומי הבריטפופ הראשונים מכר כ- 100,000 עותקים בלבד באנגליה.
אם נהיה כנים, Noel Gallagher, Liam Gallagher וחבריהם לא המציאו את זרם הבריטפופ שכבש את בריטניה ואת העולם בשנות ה- 90, אבל הם בהחלט הצליחו היכן שאחרים נכשלו. המהפכה שהחלה במנצ'סטר של סוף שנות ה- 80 עם "The Stone Roses" וה- "Inspiral Carpets" שנואל גלאגר הפך בגיל 21 לטכנאי ופועל הבמה שלה, הלכה והתפשטה ברחבי הממלכה עם אלבומי בכורה של להקות כמו "Blur", "Manic Street Preachers" ו- "Suede", אשר למרות הצלחתן היחסית הן לא פרצו בגדול כפי שעשתה אואזיס עם אלבום הבכורה שלה.
כאן המקום לציין, שהחדירה הבריטית הזו שהובילה "אואזיס" אל תוך השוק האמריקאי בשנות ה- 90, הביאה איתה גם שינוי באווירה ובסגנון. בעוד שהאלטרנטיב ובמיוחד הגראנג' היו ז'אנרים שביטאו בעיקר תחושות של זעם, תסכול, עצב, פחד ודיכאון, הרי שהמוזיקה שהביאה עימה "אואזיס" היתה הרבה יותר אופטימית הן מבחינת הדינמיקה והקצב והן מבחינת נושאי הכתיבה.
השינוי הזה מומחש אפילו מכותרות השירים עצמם. שיר הפתיחה "Rock 'n' Roll Star" שהפך לנבואה שהגשימה את עצמה, הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום "Supersonic" שנואל סיפר שהזמן שלקח לו לכתוב אותו הוא הזמן שלוקח להקשיב לו, "Shakermaker" שהיה הסינגל השני והצליח אפילו יותר מקודמו או "Live Forever" שהושפע מהשיר "Shine a Light" של הרולינג סטונס, כל אלה ואחרים לא מותירים מקום לספק, רוח רעננה וחדשה החלה מנשבת בשוק המוזיקה של שנות ה- 90, והיא לא בהכרח מונעת מעצב, כעס או דיכאון.
האלבום המחוספס והישיר הזה יצר שורה ארוכה של להיטים שהזניקו את "אואזיס" לצמרת המוזיקה העולמית. הוא מככב בלא מעט רשימות ודירוגים שונים, ביניהם סקר של קוראי NME משנת 2006, שם הוא נבחר כאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים, אפילו לפני "Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band" של "הביטלס" שזכה במקום השני.
אבל אם נניח לרגע את הדירוגים ואת נתוני המכירות בצד, הרי שיותר מכל, האלבום הזה ייזכר כאלבום שעורר מהפיכה, אלבום שהצליח להגדיר תקופה ולבטא את תחושותיו של דור שלם של צעירים בבריטניה של שנות ה- 90.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט