Them Crooked Vultures - Them Crooked Vultures
ב-13 בנובמבר 2009 יצא "Them Crooked Vultures", אלבום הבכורה והאולפן היחיד של להקת "Them Crooked Vultures".
בהיסטוריה של הרוקנרול, המונח סופרגרופ מעורר לא פעם חשדנות מוצדקת. לעיתים קרובות מדי מדובר במפגש פסגה עתיר אגו ויחסי ציבור שמניב תוצאה מנומסת, זהירה ונטולת להט אמיתי, כזו שבה השלם קטן מסך חלקיו המפוארים. אלא שכאשר Josh Homme, סולן, גיטריסט והמוח הקודח מאחורי "Queens of the Stone Age" וחלוצת הסטונר-רוק "Kyuss", חבר אל Dave Grohl, האיש שהניע את המנוע הקצבי של "Nirvana" והפך למנהיג מעצמת האצטדיונים "Foo Fighters", ואל John Paul Jones, הבסיסט, הקלידן והמעבד הגאון של "Led Zeppelin", התוצאה הייתה הפוכה לחלוטין. שלושת המוזיקאים הללו לא התכנסו כדי להתרפק על תהילת העבר או לספק מוצר נוסטלגי צפוי, אלא כדי לברוא מפלצת תלת-ראשית רעבה, מסוכנת ובלתי צפויה, שנשמעה כמו להקת מחתרת צעירה שמנגנת כאילו חייה תלויים בכל תו.
זרעי הפרויקט נזרעו כבר בשנת 2005, כאשר גרוהל אירח את ג'ונס באלבום הכפול "In Your Honor" של "Foo Fighters", ומאוחר יותר חלקו השניים במה בטקס פרסי הגראמי של שנת 2008. גרוהל, שחלם במשך שנים לחזור אל עמדת המתופף במשרה מלאה לצד חברו הוותיק הומי שאיתו הקליט את אלבום המופת "Songs for the Deaf", החליט ליזום מפגש פסגה בדרך המקורית והמוזרה ביותר שאפשר לדמיין. בינואר 2009 חגג גרוהל את יום הולדתו הארבעים במסעדת האבירים הנושאית "Medieval Times" בקליפורניה, והושיב במכוון את הומי ואת ג'ונס זה לצד זה סביב השולחן. בזמן שאבירים משוריינים נלחמו על סוסים ברקע והאורחים אכלו בידיים עוף צלוי עם כתרים מקרטון על ראשם, גילו השניים שפה משותפת מיידית, חוש הומור יבש ותשוקה משותפת למוזיקה שיוצאת מגבולות המוכר והבטוח.
למחרת אותו ערב הזוי התייצבו השלושה באולפן "Pink Duck Studios" של הומי בברבנק שבקליפורניה כדי לנגן יחד לראשונה ללא שום ציפיות או חוזים. הכימיה בחדר הייתה מיידית ומחשמלת, וכבר בדקות הראשונות של האלתור החל להירקם הריף המרכזי במשקל שבע שמיניות שהפך בהמשך לשיר "New Fang". מתוך החלטה מודעת לשמור על חשאיות מוחלטת כדי למנוע דליפות, לחץ תקשורתי או השוואות בלתי פוסקות ללהקות האם שלהם, עבדו השלושה במשך חודשים מתחת לרדאר באולפן של הומי ובאולפני "Chalice" בהוליווד, כשלצידם במלאכת ההקלטה והמיקס המפיק והטכנאי המוערך Alan Moulder והמוזיקאי והחבר הקרוב Alain Johannes, שהפך בהמשך גם לחבר הרביעי של ההרכב בהופעות החיות. בתחילת הדרך שקלו השלושה לקרוא ללהקה "Caligula", על שם הקיסר הרומי המטורף, אך לאחר שגילו שהשם כבר נתפס, שלף הומי את השם "Them Crooked Vultures", שתיאר באופן מושלם את הרוח הטורפנית, העקומה והאפלה של הטריו.
הופעת הבכורה של הלהקה התקיימה ב-9 באוגוסט 2009 באולם "Metro" האינטימי בשיקגו מול קהל המום שגילה על קיומה שעות ספורות לפני פתיחת הדלתות, ומיד לאחריה יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מפתיע בפסטיבלים באירופה ובבריטניה עוד לפני שקהל המעריצים שמע תו אחד מוקלט. המפגש בין שלושה דורות של אצולת רוק יצר באולפן סינרגיה נדירה שבה כל אחד מהמשתתפים דחף את חבריו אל הקצה. הומי הביא את הגרוב המדברי המהפנט, הסולמות האקזוטיים והטקסטים הציניים והחדים כתער, גרוהל סיפק תיפוף חייתי, כבד וחסר רחמים שהזכיר לעולם מדוע הוא נחשב לאחד המתופפים הגדולים בדורו, וג'ונס בן השישים ושלוש התגלה כנשק הסודי האמיתי של האלבום, כשהוא מחליף בשליטה וירטואוזית בין גיטרות בס מרובות מיתרים, קלווינט, פסנתר, מנדולינה חשמלית, כינור מנסר ואפילו אורגן Optigan וינטג'י נדיר מראשית שנות השבעים.
(Photo: Timster)
האלבום נפתח בהצהרת כוונות מוחצת עם "No One Loves Me & Neither Do I", רצועה שנפתחת בשירה כמעט חשופה ובלוזית של הומי על רקע גיטרת סלייד ותופים מדודים, בטרם היא מתפתחת לגרוב Fאנקי מתוחכם ומחוספס שמתכתב עם רוחה של "Trampled Under Foot". אלא שבמחצית השנייה של השיר מתרחש אחד הרגעים המגדירים של האלבום כולו, כאשר תיפוף אימתני של גרוהל מפיל את המאזין אל תוך ריף מונוליטי, איטי ומוחץ שנגרר על הרצפה בכובד של טונות, ומשלב בין הכוח הקדמוני של הרוק הכבד משנות השבעים לבין הסטונר-רוק המודרני.
מיד אחריו מגיע "Mind Eraser, No Chaser", אחד השירים הקליטים והאנרגטיים באלבום, שבו חולקים הומי וגרוהל את תפקידי השירה בדינמיקה מושלמת על רקע ריף גיטרה קופצני וממכר. הסינגל המוביל "New Fang" ממשיך את התנופה עם גרוב סוחף וחסר מנוחה, שבו הבס הזריז של ג'ונס והגיטרה החדה של הומי מנהלים מרדף בלתי פוסק מעל מקצב בו-דידלי מפורק ומוזרק אדרנלין. השיר העניק לשלישייה את פרס הגראמי לביצוע ההארד-רוק הטוב ביותר לשנת 2011, והוכיח עד כמה המוזיקה שלהם מצליחה להיות מורכבת מבחינה קצבית ועדיין מיידית וסוחפת.
המומנטום המהיר נמשך אל תוך "Dead End Friends", שיר הדוק, אפל וחד שנשען על עבודת בס מלודית ודוחפת של ג'ונס ועל הרמוניות קוליות מהפנטות, ומוביל אל אחת הפסגות השאפתניות והמרשימות ביותר ביצירה, "Elephants". במשך קרוב לשבע דקות לוקחת הלהקה את המאזין למסע רכבת הרים שנפתח בריף סוער ומהיר במיוחד בהשראת מנגינות עם מזרח-אירופיות וצועניות, לפני שהוא צונח בפתאומיות אל תוך גרוב איטי, כבד ומתפתל שנשמע כמו מצעד של פילים בלב המדבר, כשג'ונס והומי אורגים יחד שכבות של גיטרות ובס בעלות עוצמה סייסמית.
הצד הבלוזי והפסיכדלי של השלישייה זוכה לביטוי מרהיב ברצועה השישית, "Scumbag Blues". זהו קטע Fאנק-בלוז אפל ומעושן שבו הקלווינט של ג'ונס, שמזכיר ברגעים הטובים ביותר את עבודתו הקלאסית עם "Led Zeppelin" ועם Stevie Wonder, מוביל את השיר לצד בס פועם וסולו גיטרה חומצי של הומי. אחריו מופיע "Bandoliers", אחד השירים המלודיים, המהורהרים והחשופים באלבום, שבו שירת הפלצט הרכה והפגיעה של הומי מרחפת מעל מקצב מתנדנד וגיטרות מייללות שיוצרות אווירה קולנועית של מערבון קודר בשעת דמדומים.
בחלקו השני של האלבום מרשה לעצמה הלהקה להתפרע ולהעמיק עוד יותר אל תוך מחוזות הניסוי והאוונגרד. השיר "Reptiles" משלב ריפים זוויתיים ומקוטעים עם אווירה קלסטרופובית וטורפנית, ומוביל ישירות אל "Interlude with Ludes", קטע ביניים הזוי, איטי ורווי אדים פסיכדליים שנשען על הצליל הנוסטלגי והמעוות של אורגן ה-Optigan של ג'ונס, שבנה את הרצועה סביב לופים של תקליטורים אופטיים ישנים בעוד הומי שר בקול מעורפל ומכושף כמו מתוך חלום בלהות קברטי.
הניסיוניות הזו מתנקזת אל האפוס הארוך והמורכב ביותר באלבום, "Warsaw or the First Breath You Take After You Give Up", יצירה בת קרוב לשמונה דקות שנפתחת במתקפת פאנק-רוק מהירה ואגרסיבית לפני שהיא מתפרקת לג'אם פסיכדלי, קודר ומהפנט שבו שלושת הנגנים מותחים את גבולות האלתור הקבוצתי שלהם בשליטה טלפתית. אחריו מחזירים "Caligulove" הקברטי והמעוות והשיר "Gunman", עם מקצב הדיסקו-רוק המדברי והדוחף שלו, את האנרגיה הקצבית אל קדמת הבמה, בטרם נחתם האלבום עם היצירה המופתית "Spinning in Daffodils". רצועת הסיום בת שבע וחצי הדקות נפתחת בנגינת פסנתר אניגמטית ואפלה של ג'ונס, ומתפתחת בהדרגה לשיר רוק אפי, מהפנט ומלא הוד שמשאיר את המאזין חסר נשימה.
עם צאתו זכה האלבום לשבחי המבקרים ברחבי העולם, העפיל למקום השנים עשר במצעד הבילבורד האמריקאי ולמקום הרביעי במצעד אלבומי הרוק, והגיע למעמד של אלבום זהב בבריטניה, באוסטרליה ובניו זילנד ואלבום פלטינה בקנדה. מעבר למספרים, "Them Crooked Vultures" נותר עד היום כאחת הדוגמאות הנדירות והמבריקות ביותר בהיסטוריה של הרוק לסופרגרופ שהצליח להתעלות על הציפיות הדמיוניות שנתלו בו. למרות איחודים חד-פעמיים מרגשים, כמו זה שהתקיים במופע המחווה למתופף המנוח Taylor Hawkins בשנת 2022, נותר האלבום בגדר הברקה חד-פעמית ובלתי משוחזרת, מונוליט של רוקנרול טהור, מסוכן וחסר פשרות שלכד שלושה ענקים ברגע של חופש יצירתי מוחלט.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות