Van Morrison - Astral Weeks

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 29.11.68

בפעם הראשונה חשבתי שהוא ממציא את המילים ואת השיר תוך כדי תנועה, בפעם השניה גיליתי עוד רובד והתחלתי לשמוע מלודיה, בפעם השלישית כבר הבנתי שיש כאן תבשיל יוצא דופן, ובכלל Van Morrison הראה לי עומק במוזיקה שמעולם לא הכרתי.

ל- Kevin Roland סולן ה- "Dexys Midnight Runners" אין ספק בגאוניותו של "Astral Weeks", אלבומו השני של Van Morrison שיצא ב- 30.11.1968.

ג'ורג' איוואן מוריסון נולד בצפון אירלנד באוגוסט 1945 וגדל כנוצרי פרוטסטנטי במזרח בלפאסט. "בגיל שנה כבר קראו לי בחיבה 'ואן' וזה נדבק אלי", הוא אמר. אמא שלו היתה זמרת חובבת. ואבא שלו היה עובד מספנה שאסף כתחביב תקליטי ג'אז ובלוז "ירשתי את הטעם של אבא שלי ואת הכשרון המוזיקלי של אמא שלי" אוסף התקליטים של אביו חשף אותו לז'אנרים מוזיקליים ואומנים שונים כמו מאדי ווטרס, מהליה ג'קסון, צ'ארלי פרקר, וודי גאת'רי, האנק וויליאמס, וג'ימי רוג'רס.

בגיל 3 החליף תקליטים על הפטיפון הישן. "הערצתי את ריי צ'ארלס, לדבלי, וסולומון ברק", אמר בראיון ל"רולינג סטון" ב-2005, "האנשים האלה נתנו לי את ההשראה והכוח להמשיך הלאה, גם בתקופות הכי קשות. בלי המוזיקה שלהם לא הייתי עושה את מה שעשיתי ב-40 השנים האחרונות". ל- Van Morrison יש קריירה מוזיקלית פורה במיוחד, אלבום הסולו הראשון שלו יצא בשנת 1967, ועד 2025 הוא הוציא לא פחות מ- 47 אלבומים.

שנים ארוכות עבד Van Morrison כמנקה חלונות ושוטף חדרי מדרגות, גם אחרי שהוציא את תקליטיו הראשונים שהפכו לנכס צאן ברזל, אך בזמן אמת הם לא היו לו כמקור לפרנסה. "את התקליט הראשון שלי אני שונא שנאת מוות", אמר באחד הראיונות, "האלבום יצא באיכות רעה, והם שיחררו אותו ללא הסכמתי".

אביו של מוריסון קנה לו את הגיטרה האקוסטית הראשונה שלו כשהיה בן 11, והוא למד לנגן אקורדים בסיסיים מספר השירים "The Carter Family Style", בעריכת אלן לומקס.

בגיל 15 עזב מוריסון עזב את בית הוריו בשאיפה לפתח קריירה מוזיקלית. הוא ניגן בכמה להקות סקיפל ורוקנרול, ובשנת 1964 ייסד את להקת הרוק "Them" יחד עם Eric Wrixon (חבר ומייסד "Thin Lizzy" בהמשך). ללהקה היו מספר להיטים, אך מוריסון עזב את הלהקה בשנת 1966 לאחר סיבוב הופעות בארה"ב, מאחר שלא היה שבע רצון מהשימוש הגובר בנגני אולפן.

מוריסון כמעט והשתכנע לפרוש מקריירת המוזיקה, עד אשר Bert Berns - המפיק של להקתו לשעבר "Them", שכנע אותו להקליט אלבום סולו עבור חברת התקליטים "באנג רקורדס"

מההקלטות לאלבום יצא הלהיט "Brown Eyed Girl" רק שמוריסון שהיה חתום על חוזה רע במיוחד, לא ראה ממנו רווח מינימלי.

בסופו של דבר ברנס הוציא את אלבום הסולו הראשון של Van Morrison ללא רשותו ובלי הגימורים הנדרשים, והטונים בין הזמר למפיק עלו לגבהים חדשים.

לאחר מותו של ברנס מהתקף לב, בסוף 1967, הסתבך Van Morrison עם אלמנתו של ברנס שטענה שהוא אשם במות בעלה. הואיל והיה כפוף חוזית ל"באנג רקורדס" ואן מוריסון הוחרם ע"י אולפני ההקלטות ורוב המועדונים נמנעו מלהזמינו להופיע מחשש להסתבכות עם אלמנתו של ברט ברנס, שהיה ידוע לשמצה בקשריו עם העולם התחתון.

בסופו של דבר, האחים וורנר קנו את החוזה של מוריסון מבאנג רקורדס בעסקה ששוויה 20,000 דולר במזומן, שהתרחשה במחסן נטוש בשדרה התשיעית של מנהטן. סעיף דרקוני נוסף, חייב את Van Morrison להגיש 36 שירים מקוריים בתוך שנה לחברת ההוצאה לאור של ברנס. הוא הקליט אותם בסשן אחד על גיטרה לא מכוונת, עם מילים על נושאים שכללו גזזת וכריכים. אילין ברנס חשבה שהשירים הם "שטויות" ולא השתמשה בהם.

את האלבום השני שלו, "Astral Weeks" , הוא כבר עשה בדיוק כפי שרצה. כמו אופרת-רוק קטנה, שיש בה הגיון פנימי וסיפור מתפתח. אלבום שיש לו שפה מיוחדת משלו.

המוזיקה של האלבום משלבת סגנונות פולק, בלוז, ג'אז וסגנונות קלאסיים, מה שמסמן יציאה רדיקלית מהסאונד של להיטי הפופ הקודמים של מוריסון.

לואיס מרנשטיין המפיק של "Astral Weeks" הביא את Van Morrison לניו יורק שם הוקלט האלבום בתוך שלושה ימים. עם חבורה של מוזיקאי ג'אז מנוסים וטובים יצר Van Morrison כימיה שהיתה מושתת על הבנה כמעט עיוורת בין אחד לשני, ואן מוריסון נתן להם את החופש לנגן, לאלתר, והתעוזה, והחיבור החזק כל-כך בין הנגנים לזמר הפכו לסימן ההיכר של "Astral Weeks".

השירים באלבום מתחברים זה לזה כשיר אחד ארוך, ויוצרים סיפור בלתי מוחשי של עולמות בלתי ניתנים להשגה. באלבום יש שירים מדיטטיביים המשלבים נושאים של נוסטלגיה, דרמה ומיסטיקה והוא חובק צורה של סמליות (שתהפוך בסופו של דבר למרכיב עיקרי בשירי מוריסון), המשווה אהבה ארצית וגן עדן, קרוב ככל שיצור חי יכול להתקרב אליו.

האלבום נפתח בשיר בנושא "Astral Weeks", המתואר בעיני Van Morrison כשיר שבו אפשר לראות את האור בקצה המנהרה. הוא מזכיר במהלך השיר את המוזיקאי האדי לדבטר המכונה Leadbelly - אחד מההשראות הגדולות ביותר שלו.

בהמשך שר Van Morrison שירי אהבה לבת הזוג, ולילדים, כשהוא מסתכל על הדברים מהצד ולא מייחס אותם אישית אליו ("Beside You", "Sweet Thing").

ב- "Cyprus Avenue" נזכר Van Morrison בשדרת קפריסין, רחוב שהוא שאף לגור בו בילדותו בבלפסט, מקום שיש בו הרבה עושר. "זה לא היה רחוק מהמקום שבו חונכתי וזו הייתה סצנה שונה מאוד. בשבילי זה היה מקום מאוד מיסטי, הייתה שדרה שלמה עטורת עצים ומצאתי בה מקום שבו יכולתי לחשוב".

בהמשך שר Van Morrison על חוויית הנשיקה הראשונה של המתבגרים ("The Way Young Lovers Do"),הוא מעלה הגיגים מיתיים מדמיונו הפורה ב- "Madame George", דמות שמורכבת לדבריו משישה או שבעה אנשים שונים, במקור נקרא השיר "Madame Joy". אפילו Van Morrison עצמו לא יכול היה להתחייב על זהותן של הדמויות בשיר, והוא משער שלדודתו ג'וי יש קשר כלשהו לשיר.

את עטיפת האלבום צילם ג'ואל ברודסקי, הידוע בעיקר בזכות תמונת "Young Lion" שלו, בה צילם את Jim Morrison. העיגול והמרובע בתמונת השער מתאר את "הסמל המיסטי של חיבור הניגודים של קדושת הנישואים בין שמיים וארץ".

המבקרים אהבו את האלבום, אבל הקהל הרחב נותר אדיש מול יצירת המופת. "לאנשים שסביבי הייתי אמן מצליח, אבל מנהל הבנק שלי חשב אחרת", אמר. "הייתי חייב להמשיך ולהבריק חלונות".

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר