Yngwie Malmsteen - Marching Out

ב- 19 לאוגוסט , 1985, Yngwie Malmsteen הוציא את אלבומו השני - “Marching Out”.

כפי שמרמז שם האלבום ("Yngwie Malmsteen's Rising Force"), באלבום הזה, Yngwie החליט לעבור ממצב של אלבום סולו וירטואוזי עם להקת מלווה, למשהו שהרגיש כמו אלבום שלם של להקה בתפקוד מלא.

שנה בלבד לאחר הביצועים האינסטרומנטליים של "Rising Force", שהדהימו את עולם המטאל, מיהר Yngwie לרכב על גל ההצלחה והקליט אלבום המשך. אבל הפעם, האווירה כבר הייתה שונה לחלוטין. Jeff Scott Soto, ששר רק שני שירים באלבום הראשון, הפך לקול מרכזי - פשוטו כמשמעו ומטאפורית. הוא כתב יחד עם אינגווי ארבעה שירים ושר בשמונה מקטעי האלבום שכלל רק שני קטעים אינסטרומנטליים, מה שנתן לאלבום זהות הרבה יותר שיתופית של להקה מלאה ומתפקדת. לצידו עמדו Jens Johansson על הקלידים, אחיו Anders Johansson על התופים, והבסיסט Marcel Jacob, שכניסתו ללהקה תסמן את תחילתו של קשר יצירתי ארוך טווח עם סוטו (שניהם הקימו את "Talisman", ופרויקטים צדדיים כמו "Human Clay" ו-"Humanimal").

ובכל זאת, למרות שבניגוד לקודמו, האלבום הזה נראה יותר כמו פרויקט של להקה, עדיין זו תמיד תהיה האימפריה של אינגווי. "Marching Out" הוקלט באולפני צ'ירוקי בלוס אנג'לס ובאולפני סקייליין בטופנגה, קליפורניה, כאשר אינגווי עצמו מטפל בכל ענייני ההפקה.

האלבום מתחיל עם "Prelude", קטע אינסטרומנטלי קצר שמכין את הבמה לפני הפיצוץ של "I'll See the Light, Tonight" - אחד משיריו האייקוניים ביותר של אינגווי, שנוכח באופן כמעט קבוע בהופעות החיות שלו. הריף הפותח שלו, התופים הרועמים של אנדרס והצרחה החודרת של סוטו משתלבים לכדי אמירה דרמטית. הכימיה בין סוטו למלמסטין אינה ניתנת להכחשה, כתיבתם המשותפת מייצרת שיר שמאזן בין עבודת גיטרה וירטואוזית לשירה עוצמתית. וכבר בדקה 1:15. אינגווי מפגין את כישוריו הפנומנליים עם סולו גיטרה שמגלם את המהות של האלבום - שילוב בין קלאסי ומטאל. הוא מתחיל כניאו-קלאסי ומהר מאוד מתפתח למטא-שרדר מטורף.

אחריו מגיע "Don’t Let It End" שעומד בניגוד לשיר הפתיחה. הוא מתחיל באינטרו אקוסטי עדינן ושירת פלצטו של סוטו, לפני שהוא מתנפח ומתפתח לקטע הארד רוק אטמוספרי. אינגווי מתעלה באיפוק יחסי, מה שמותיר יותר מקום לסוטו להראות את הדינמיקה הקולית שלו.

ואז מגיע אחד הקטעים הגדולים באלבום "Disciples of Hell". הוא מתחיל בפתיחה קלאסית-אקוסטית של דקה בגיטרה לפני שהוא מתפוצץ בריף אדיר ועובר לטריטוריה אפלה יותר. בעוד שסוטו מאמץ גוון שירה עמוק יותר לפלצטו מהשיר הקודם, מלמסטין מכה בנו בזעם עם סולואים קלאסיים-מטאליים במהירות האור.

טוב, זה אולי ההמנון הזכור ביותר מהאלבום - "I Am a Viking". איזה שיר אפי ונדיר!!!! הוא איטי ואפל בהתאמה לנושא הלירי, המיתוס והפנטזיה, אבל יחד עם זאת מצליח להיות מלודי וקליט להפליא. הגראול המצטיין של סוטו והסולו המושלם של אינגווי מעלים אותו אחת הקלאסיקות של האלבום.

הקטע האינסטרומנטלי "Overture 1383" מוצא את אינגווי משלב את השפעותיו הקלאסיות עם מקצבי רוק כבד, הוא מאזן בין פריטות אקוסטיות וסולואים חשמליים. זוהי תזכורת לכך שמאחורי המהירות והוירטואוזיות מסתתרת אוזנו הפרפקציוניסטית של מלחין קלאסי. "Anguish and Fear" מעלה שוב את הקצב, כאשר מלמסטין ויוהנסון מחליפים ביניהם סולואים לוהטים בדו-קרב גיטרה-קלידים שהופך את השיר לאחד משיאי האלבום.

הקטע שאחריו "On the Run Again", הוא בעצם גרסה מחודשת לשיר "Victim of the City" של "Steeler" - להקתו הקודמת של אינגווי. הוא מכיל את ריפי ה"הבי מטאל" הטהורים ביותר באלבום, ומציג שירת רוק גסה ומחוספסת של סוטו. "Soldier Without Faith" מתרחב לטריטוריה אפית של יותר מ-6 דקות, עם פתיחה אטמוספרית מורחבת של קלידים. "Caught in the Middle" ממשיך עם ריפים כבדים ותיפוף דאבל בייס בקצב פועם שמוביל אותנו לקטע מעבר של חילופי גיטרה-קלידים.

האלבום מסתיים בקטע האינסטרומנטלי הנושא את שם האלבום, "Marching Out", במופע של עוצמה ואיפוק כאחד. הקטע מסתיים בדעיכה עדינה ומלודית, ומשאירה את המאזין כמהה עוד.

מבחינה מסחרית, "Marching Out" זכה להצלחה גדולה יותר מקודמו והגיע למקום ה-52 במצעד בילבורד 200, שם החזיק מעמד במשך 28 שבועות. המבקרים היו חלוקים בדעותיהם - חלקם שיבחו את התוקפנות הגולמית שלו בהשוואה ל- "Rising Force", אחרים לא החמיאו למילים ולנושאי הפנטזיה - אך המעריצים זיהו אותו כתחילת הקריירה האמיתית של אינגווי, כמנהיג של הרכב "Rising Force" שלו.

זה היה גם אלבום האולפן האחרון עם Jeff Scott Soto, אם כי הוא חזר לזמן קצר במהלך סיבוב ההופעות "Trilogy", לפני שתאונת הדרכים הכמעט קטלנית של אינגווי קטעה אותו. למרבה הצער, סוטו לא הופיע שוב כסולן באלבומי אינגווי עד לאלבום "Inspiration" משנת 1996, אך מה שהשניים הללו יצרו כאן יזכר לנצח כאחד משיתופי הפעולה החשובים ביותר בין שירה לגיטרה במטאל הניאו-קלאסי.

בסופו של דבר, "Marching Out" הוא מהווה הצהרה מנצחת של גיטריסט על-חלל, אבל גם אחד מאלבומי המטאל המשפיעים ביותר על ז'אנר הניאו-קלאסי. גם ארבעה עשורים אחרי, הוא נותר כאחת מיצירותיו הנגישות והמהדהדות ביותר בקריירה של אינגווי, תמונת מצב של הרגע בו המוזיקה הקלאסית פגשה את המטאל.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר