ב- 12 לאוקטובר 1989 הוציא Yngwie Malmsteen לאור את אלבום "Trial by Fire: Live in Leningrad".
האלבום שהוקלט במהלך מספר הופעות בסנט פטרסבורג (לשעבר לנינגרד) בפברואר 1989, מסכם את תקופת השיא של Yngwie Malmsteen, הכוללת את ארבעת אלבומי הסולו הראשונים שלו ששוחררו בין השנים 1984-1988.
הגיטריסט הווירטואוז מגיע לסיבוב ההופעות הזה בשיאו, לאחר שחרורו של האלבום המצליח ביותר בקריירה שלו "Odyssey". גם ההרכב שמלווה אותו בסיבוב הזה הוא אחד הפייבוריטים, הכולל בין השאר את הזמר Joe Lynn Turner והאחים Jens Johansson (קלידים) ו- Anders Johansson (תופים).
לא יאומן שפחות משנתיים קודם לכן היה Yngwie Malmsteen בשפל אישי ויצירתי ועם עתיד לוט בערפל. בשנת 1987 הלכה אמו לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן. בנוסף, עבר אינגווי תאונת דרכים קשה מאוד. הוא הפך למחוסר הכרה וכשהתעורר לאחר שהיה כשבוע בתרדמת הוא גילה שנגרם נזק עצבי לידו הימנית, באופן שהעמיד בסימן שאלה גדול את היכולת שלו לחזור ולנגן.
מי שיאזין או יצפה (ההופעה שוחררה גם בוידאו) בביצועיו של Yngwie Malmsteen על הבמה במהלך ההופעה, פשוט לא יאמין שמדובר בגיטריסט שזמן לא רב קודם לכן התנדנד בין חיים ומוות עם נזק חמור בידו הימנית. העובדה הזאת מעצימה את ההישג האדיר של אינגווי ומוסיפה להערכה שלו כאחד מה"שרדרים" הניאו-קלאסיים הגדולים בכל הזמנים.
אינגווי מצליח להגיע בהופעה הזאת לרמת נגינה פנומנאלית ורמת דיוק מטורפת. לרגעים אתה אפילו לא מאמין שאתה בעצם לא מאזין לגרסת אולפן אלא לגרסת לייב של שיר מסוים. יותר מכך, יש לא מעט קטעים במהלך ההופעה בהם אינגווי מתעלה אפילו על גרסאות האולפן בביצועים אנרגטיים ומלאי תשוקה. זה לא חדש שמלמסטין הוא מסוג הגיטריסטים שפשוט פורחים על הבמה, אבל מה שמדהים הוא שאותו "חשמל באוויר" מצליח לעבור היטב בהאזנה לאלבום, אפילו ללא צורך בצפייה בגרסת הוידאו. אנחנו לא יודעים להסביר למה, אבל נדמה שניתן להרגיש את מלמסטין שורף את הבמה, רק מהאזנה לצורת הנגינה שלו ולתגובות הקהל.
מי שמכיר היטב את ארבעת אלבומי האולפן הראשונים של אנגויי, יודע שיש שם לא מעט העלאות של ערוצים ושכבות של גיטרה. מלמסטין מצליח למלא את החלל הזה בעזרת ההרמוניות שמנגן הקלידן Jens Johansson כפי שבין היתר ניתן לשמוע בבירור בדקה 2:20 של הביצוע לקטע האינסטרומנטאלי "Black Star", הלקוח מאלבום הבכורה "Rising Force".
מכירים את הקטע הזה בהופעות כשהלהקה מציגה עיבוד מחודש לשיר מסוים ואתם ממש מצפים לשמוע משהו שיהיה הכי קרוב לגרסת האולפן? אז מלמסטין מצליח לשמור באלבום הזה על ה- DNA של גרסאות האולפן, ועם זאת עדיין לשמור לעצמו הרבה מקום לאלתור. ניתן לשמוע זאת בין היתר במהלך הסולו של השיר "You Don't Remember, I'll Never Forget". אינגווי מצליח לשלב כאן גם את המלודיה של השיר "L'amour est bleu", שבוצע לראשונה באירוויזיון משנת 1967 על-ידי הזמרת ויקי לאנדרוס שייצגה את לוקסמבורג, וגם קטע מהסולו של אביו הרוחני Ritchie Blackmore, בשיר "Strange Kind Of Woman", כפי שנוגן בגרסת ההופעה "Made In Japan". זה קורה גם בפתיח לקטע האינסטרומנטאלי "Far Beyond the Sun" אליו מצמיד אינגווי את "Adagio" של המלחין האיטלקי Tomaso Albinoni וכן בפתיחה לשיר האדיר "Dreaming (Tell Me)", שם אינגווי מצליח לשלב קטע מה"פוגה בסול מינור" של באך. התוספת הזאת כנראה כל-כך אהובה על מלמסטין עד כי הוא בחר להקליט אותה לאלבום האולפן ה- 15 שלו "Unleash the Fury", שם היא תקרא "Fuguetta".
אנחנו מחזיקים בדעה ש- Yngwie Malmsteen צריך להתמקד בנגינה בגיטרה. אנחנו לא כל-כך אוהבים את העובדה שלאחרונה הוא נוטל את תפקיד הזמר המוביל בלהקה, הן באלבומי האולפן והן בהופעות. עם זאת, אנחנו חייבים להודות שכישורי השירה שלו באלבום הזה לא רעים. יש חלקים לא מעטים שהוא מלווה את Joe Lynn Turner בקול שני, אבל לרגעים הוא גם נוטל את ההובלה כמו בצעקות בשיר הפתיחה "Liar" או בביצוע לשיר "Spanish Castle Magic" של Jimi Hendrix אשר חותם את האלבום.
ואם כבר הזכרנו את Joe Lynn Turner, אז אנחנו חייבים לציין לטובה את היכולות המדהימות שלו ואת העובדה שהוא נכנס יפה מאוד לנעליו של Mark Boals בביצוע שלושה שירים מתוך האלבום "Trilogy" (ארבעה אם סופרים את "Fury" שנכלל רק בגרסת הוידאו). זה לא תמיד פשוט לבצע שירים של זמר אחר ולין טרנר יודע זאת אולי יותר טוב מכולם. כזכור, הניסיון שלו להיכנס לנעליו של Ian Gillan בסיבוב ההופעות שנועד לקידום האלבום "Slaves and Masters" של "Deep Purple" לא עלה יפה. עם זאת, למרות שלטרנר יש מנעד קולי טבעי נמוך יותר מזה של Mark Boals, הוא מתמודד עם הצרחות הרבה יותר טוב ממנו ולעיתים אפילו נדמה הוא מצליח לבצע היטב את השירים שלו אפילו יותר טוב מהמקור. על השירים מהאלבום "Odyssey" אין בכלל על מה לדבר. Joe Lynn Turner נמצא "במגרש הביתי שלו". אלו שירים שהוא היה שותף ליצירתם והם מתלבשים עליו כמו כפפה והביטחון הזה מאפשר לו להשתחרר קצת ולהכניס קצת יותר חספוס ועוצמה ביחס לגרסאות האולפן.
לעניות דעתנו, אלבום ההופעה "Trial by Fire: Live in Leningrad" מסמן נקודת מפנה בקריירה של Yngwie Malmsteen. זה לא שהוא לא ישחרר אלבומי אולפן מצוינים לאחר מכן. זה גם לא שהוא חלילה ירד מרמת הביצוע המדהימה שלו בהופעות, הוא בכל זאת יקליט את "Concerto Suite for Electric Guitar and Orchestra in E flat minor" המטורף. אבל לדעתנו, כשההרכב המצוין, המגובש והמהודק שליווה את Yngwie Malmsteen ירד מהבמה מיד עם סיום סיבוב ההופעות, זה כבר לא חזר להיות אותו דבר. ההרכב הקלאסי של "Rising Force" עם מלמסטין והאחים ג'והנסון התמוסס עוד באותה שנה, כשאנדרס וג'נס עזבו אותו. ג'נס הצטרף ל- Ronnie James Dio, אנדרס יצטרף ל- "Blue Murder" ו- Joe Lynn Turner יצטרף ל- "Deep Purple", לצורך הקלטת האלבום "Slaves and Masters", כשהם מותירים את אינגווי לחפש אחר הרכב חדש לחלוטין שילווה אותו. אז זהו, שזה כבר לא ממש היה "הרכב". משהו הלך שם לאיבוד בדרך. לאחר ההתפוררות של "Rising Force", הדלת המסתובבת של הנגנים סביב המאסטרו, יהיו מוכשרים כאשר יהיו, לא הצליחה למלא את החלל שנותר.
הפעם החלטנו לצרף לכם לינק להופעה המלאה כדי שתוכלו גם לחזות בפלא במו עינכם:
ואם אתם בכל זאת מעדיפים להאזין, תוכלו לעשות זאת כאן: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט