אביב גפן - עכשיו מעונן
ב-9 ביולי 1993 יצא "עכשיו מעונן", אלבומו השני של Aviv Geffen ולהקת "התעויוט".
אם אתם באזור הגילאים שלנו, יש סיכוי טוב שגם אתם צעקתם פעם "אנחנו דור מזוין" עד שנגמר לכם האוויר. שלוש המילים האלה יצאו מתוך שיר על בית שמתפרק והפכו לקריאה של קהל שלם. אבל מי שזוכר מהאלבום רק את הצעקה מפספס את מה שהחזיק אותנו ליד הרמקולים גם אחריה. את שירי האהבה, את העלבון, את הפחד להישאר לבד ואת המנגינות שידענו בעל פה עוד לפני שהבנו עד כמה הן עצובות.
שנה קודם לכן, כשהיה בן 18, הוציא אביב גפן את "זה רק אור הירח", בהפקתו של Moshe Levy ובתמיכתו של חיים שמש מ"הד ארצי". היו שם "מיליארד טועים", "אור הירח", "שנינו שווים" ו-"אמש", אבל ההצלחה לא הגיעה מיד. ההופעות וההשתתפות ב"עניין של זמן" עזרו לו להגיע אל בני הנוער, והקהל שנאסף סביבו הלך וגדל. רק בעקבות הפריצה של האלבום השני קיבל גם אלבום הבכורה את המקום שהגיע לו.
זה קרה בתקופה שבה הרוק הישראלי היה חי, רועש וקרוב מאוד לקהל שלו. מועדון "רוקסן" היה מקום מפגש ללהקות ולמעריצים, והמרחק בין מי שעמד על הבמה למי שנדחק מולה היה קצר. בתוך הסביבה הזאת גפן בנה דמות שאי אפשר היה להתעלם ממנה. האיפור, הבגדים והחשיפה האישית עוררו התנגדות, אבל בעיני הנערים שהגיעו להופעות שלו הם היו גם רשות להיות שונים, מבולבלים ופגיעים.
הרקע המשפחתי נמצא ממש בתוך השירים. הפרידה של הוריו והמעבר לתל אביב נכנסו לשיר הנושא, ובמקביל התערבבו בחומרים שלו פרידה מקארין אופיר ואהבה חדשה לאילנה ברקוביץ'. במקום להרחיק את הסיפור האישי בעזרת דמויות בדויות, גפן שר אותו קרוב ככל האפשר לעצמו. לפעמים הקרבה הזאת כמעט מביכה, לפעמים היא אכזרית, אבל היא מסבירה מדוע כל כך הרבה מאזינים הרגישו שהוא אומר בשבילם דברים שלא העזו לומר בבית.
לצד הרצון לפרוץ גבולות הייתה גם למידה ממוזיקאים מנוסים. Shalom Hanoch היה עבורו מנטור חשוב, אדם שהקשיב לשירים וליווה את התפתחותו כיוצר. ובאולפן, משה לוי עזר לתת לכל הרגשות האלה צורה מוזיקלית. זה חלק מהקסם של "עכשיו מעונן". גם כשהמילים הכי בוטות, יש מתחתיהן לחן שאפשר לשיר, ועיבוד שיודע מתי לדחוף קדימה ומתי להשאיר את הקול חשוף.
גפן כתב והלחין את כל 14 השירים. האלבום הוקלט באולפני "דיבי" ו"המון", בהפקה המוזיקלית של משה לוי ובעיבודים של לוי, גפן ו"התעויוט". הראל בן עמי בגיטרה, שלומי צדקי בבס ועודד שחר בתופים נתנו לשירים גוף של להקה. לצדם לוי ניגן במגוון כלים, ובהם קלידים, גיטרות, פסנתר, אורגן וסאז. עופר מאירי תרם ייעוץ ותכנות ל-"שיר הסמרטוטים" ול-"הכל מתפורר". מאחורי התדמית הפרועה עמדה עבודה של מוזיקאים שידעו לטפל בשיר.
שיר הנושא "עכשיו מעונן" פותח את האלבום בלי הקדמות מיותרות. הבית, המקום שאמור להיות בטוח, הופך בו למקור של בלבול ופחד. הגיטרות וחטיבת הקצב מחזיקות את המתח, והחזרה על שם השיר נשמעת כאילו הוא מנסה להסביר שוב ושוב משהו שאיש אינו מוכן לשמוע. ואז מגיעה הצעקה. המעבר מהסיפור המשפחתי אל "אנחנו" של דור שלם הוא הרגע שבו המצוקה הפרטית הופכת לחוויה משותפת.
גפן סיפר שהצעקה נולדה באופן ספונטני באולפן. חיים שמש הציע להחליף את המילה הבוטה בצפצוף בגרסה לרדיו, והוא התנגד. קשה לדמיין את השיר בלעדיה, אבל כדאי לזכור מדוע היא עובדת. קדמו לה בתים שמסבירים את הכאב, ולכן כשהיא מגיעה היא נשמעת כמו התפרצות שאי אפשר עוד לעצור, ולא כמו ניסיון סתמי להרגיז.
מיד אחריו מגיע "על הכנרת בזריחה", ואיתו מרחב אחר. שק השינה, המים ודימויי הירח נותנים לאהבה מקום לברוח אליו, גם כשהסיפור מסביב רחוק מלהיות רגוע. הסאז של משה לוי מוסיף לעיבוד צבע מקומי, והפזמון מזמין שירה משותפת. אחרי הבית המחניק של שיר הפתיחה, אפשר כמעט להרגיש כאן את האוויר בחוץ.
את הזוגיות גפן מציג מכמה כיוונים, בלי לנסות ליישב את הסתירות. "אל תדאג" לוקח מילים שנשמעות מרגיעות והופך אותן לעקיצה, עם בתים מלודיים ופזמון שמתפרץ בכעס. מולו, "אילנה" הוא רגע של התמסרות. השיר שנכתב לאילנה ברקוביץ' אינו מסתיר את התלות ואת הצורך בקרבה, והעדינות של העיבוד מאפשרת להם לעמוד במרכז. אותו זמר שמטיח האשמות בשיר אחד מסוגל בשיר הבא לבקש אהבה כמעט בלי הגנה.
ב-"שיר הסמרטוטים" האיזון כבר הופר לגמרי. זה שיר על קשר שבו אחד מוכן להמשיך להתנצל גם כשהוא זה שנפגע. המנגינה הקליטה אינה מרככת את ההשפלה, אלא מקרבת אותנו אליה. יש משהו מכאיב במיוחד ביכולת לשיר יחד את העלבון הזה. משם מגיע "אולי", פחות משתי דקות של חיפוש וגעגוע בגישה אקוסטית מצומצמת. דווקא באלבום שמזוהה כל כך עם התרסה, רגע קטן כזה מזכיר כמה מעט גפן צריך כדי לגעת.
ואז מגיע "בוכה על הקבר". זה אחד השירים שקשה לדבר על האלבום בלעדיהם. גפן שר בו על מותה המדומיין של אמו נורית, שהייתה בחיים ואף השתתפה בקליפ בתוך ארון קבורה. זה פרט שחשוב להבין לפני שמקשיבים. השיר אינו תיעוד של אובדן שהתרחש, אלא עימות עם האפשרות לאבד אדם קרוב ועם מערכת יחסים משפחתית טעונה. הלחן והפסנתר מעניקים לטקסט אופי של קינה, והקול שלו נשמע צעיר ופגיע להחריד. אפשר להתווכח עם הבחירה להמחיש את הפחד בקליפ, אבל קשה להישאר אדישים לשיר עצמו.
המעבר אל "שלכת" מחזיר את האלבום אל המלודיות הרכה שלו. הפסנתר של גפן והקלידים של לוי מאפשרים לעצב לזרום בלי ההתפרצות של שיר הנושא. גם כאן הוא אינו נשמע כמו מי שכבר השלים עם הפרידה. היופי של הלחן מקרב אותנו אל תחושת האובדן, והוא אחד הרגעים שמבהירים עד כמה היכולת המלודית הייתה מרכזית בהצלחה של האלבום.
ב-"אוהב אותה", המוכר גם בשם "אוהב אותה - שונא אותה", התנודות הרגשיות כבר נמצאות בשם עצמו. האהבה והכעס מתקיימים יחד, וגיטרת הסלייד של לוי מוסיפה לעיבוד גוון אחר. אחריו "רוצה לשכב איתך" מביא ישירות צעירה וחסרת סבלנות. אין כאן ניסיון לייפות את התשוקה או לעטוף אותה בשפה גבוהה. הרצף הזה שומר על האלבום קרוב לעולם של מי שעוד לומד מה לעשות עם הרגשות שלו.
עם "הכל מתפורר" חוזרים אל אחד המקומות החשופים ביותר בתקליט. גפן מתאר דיכאון, חרדה ותחושה שהוא כבר אינו מזהה את עצמו. התכנות של עופר מאירי מצטרף לכלים ונותן לשיר גוון שונה, אבל המרכז נשאר הווידוי. זה גם המקום שבו אפשר להבין את המחלוקת סביב הכתיבה שלו. יש מאזינים שעבורם החשיפה הזאת הייתה קשה מדי, ולעומתם אחרים מצאו בה הכרה במצוקה שלהם.
לקראת הסיום, "הילדים" מחזיר את המבט אל היחסים בין צעירים למבוגרים ואל הצורך שיקשיבו להם. "שוב פעם" מצמצם שוב את המרחק עם פנדר רודס וקולות רקע, לפני ש-"אני שונא" חותם את האלבום ברשימת התרסות. גפן מפנה בו כעס גם כלפי סמלים ורעיונות שקיבלו מעמד כמעט מקודש. יש בזה משהו מוגזם ומכוון, ולעתים גם ילדותי. אבל הנכונות להשאיר את המילים האלה בתוך התקליט משלימה את הדיוקן של יוצר בן עשרים שאינו רוצה לרסן את עצמו.
לא כל משפט ב"עכשיו מעונן" עומד באותה מידה במבחן הזמן. חלק מההכללות נשמעות היום פשטניות, והדרמה לעתים גוברת על הדיוק. ובכל זאת, המנגינות והפער בין ההתרסה לפגיעות שומרים על האלבום חי. גפן מסוגל להישמע מתריס מאוד, ואז להוריד את ההגנות בשיר הבא. אצלנו, דווקא המעברים האלה הם מה שהופך את ההאזנה לחוויה שלמה.
עם צאתו, האלבום הפך את גפן לכוכב בקנה מידה מקומי. הוא הגיע במהירות למעמד אלבום זהב עם יותר מ-20,000 עותקים, ובהמשך לפלטינה כפולה עם יותר מ-80,000 עותקים. במצעד השנתי של רשת ג' לתשנ"ג הגיע "בוכה על הקבר" למקום השישי, "עכשיו מעונן" למקום התשיעי ו-"שיר הסמרטוטים" למקום ה-20. גפן זכה בתואר זמר השנה. הקהל שכונה "ילדי אור הירח" כבר היה כוח שאי אפשר להתעלם ממנו.
האלבום הוקדש לחברו ניר שפינר, שנהרג בתאונת דרכים, וההקדשה מוסיפה הקשר לעיסוק החוזר באובדן ובפחד. השנים גם נתנו לשירים חיים נוספים. שיר הנושא עובד לאנגלית בשם "Cloudy Now" ונכלל באלבום הבכורה "Blackfield" של ההרכב "Blackfield", וב-2018 יצא "עכשיו מעונן" לראשונה על גבי תקליט ויניל.
בסופו של דבר, "עכשיו מעונן" נתן לנו הרבה יותר ממשפט לצעוק בהופעה. הוא חיבר את סערת הנעורים לשירים שאפשר לחזור אליהם גם אחרי שהסערה נרגעה. זה האלבום שבו אביב גפן הפך מהבטחה שמסקרנת ומרגיזה ליוצר שהקהל שלו הרגיש שהוא זקוק לו.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות