• FaceOff - עימות חזיתי

AC/DC - For Those About to Rock (We Salute You)

ב- 23 לנובמבר 1981 שחררה "AC/DC" את אלבום האולפן השמיני שלה "(For Those About to Rock (We Salute You".



זה האלבום השני של הלהקה עם הסולן Brian Johnson והוא מגיע אחרי אלבום הקאמבק הגדול בכל הזמנים, המאסטרפיס, "Back In Black", הפניקס השחור...


לאחר ההצלחה המטאורית של האלבום "Back In Black" דרך כוכבה של "AC/DC" והיא הפכה להיות אחת מלהקות הרוק המחוזרות והמובילות בעולם.


בדצמבר 1980 שוחרר הסרט "Let There Be Rock" עם קטעי הופעה מסיבוב ההופעות שליווה את האלבום Highway" to Hell" וראיונות מתקופת Bon Scott. חברת "אטלנטיק" אשר סירבה בעבר להוציא את האלבום "Dirty Deeds Done Dirt Cheap" משנת 1976 על אדמת ארצות הברית, פתאום היתה שמחה לעשות זאת. חברת "Red Bus Records" שחררה פתאום הקלטות של "Geordie", להקת האם של Brian Johnson תחת השם "Brian Johnson and Geordie", בניסיון לחלוב עד תום את הפרה המניבה, ואפילו להקת הרולינג סטונז הזמינה את "AC/DC" לפתוח את אחת מהופעות האיצטדיונים שלה בצפון אמריקה בתמורה לסכום פנטסטי של מיליון דולר. "AC/DC" סירבה בנימוס ודפדפה קדימה במטרה להתמקד באלבומה הבא.


בחודש יולי 1981 נכנסת הלהקה לאולפני EMI בפריז בכדי להתחיל לעבוד על האלבום. היא ממשיכה את שיתוף הפעולה הפורה עם מפיק העל חלל, Robert John "Mutt" Lange הקוסם, שהחל לעבוד איתה על האלבום "Highway to Hell" והיה אחד הגורמים העיקריים לפריצה המטאורית שלה, אשר רק הלכה והתגברה באלבום הקאמבק הבא "Back In Black". אם לא קראתם עדיין את הסקירה על תהליך יצירת האלבום "Highway to Hell" אתם חייבים לעצור כאן, ללחוץ על הקישור, לקרוא ולחזור אלינו, אנחנו מבטיחים להמתין...


אז אם קראתם את הסקירה את צריכים לדעת שלאנג היה פרפקציוניסט, מפיק מאוד דקדקן. הייתה לו שמיעה אבסולוטית. תוף סנייר לא מתוח, מיתר גיטרה שנמשך יתר על המידה או אפילו נשימה לא נכונה תוקנו באופן מיידי. גם הפעם ההקלטות הושפעו מהפרפקציוניזם של לאנג, רק שהפעם הלהקה היתה כבר עייפה מדרך העבודה הזאת שליוותה אותה בשלושת האלבומים האחרונים. לאנג לקח את זה גם הפעם קצת רחוק מידי. במשך ימים ארוכים הוא ניסה להגיע לצליל התופים האולטימטיבי. הוא חשב שזה הבסיס לכל הסאונד של האלבום וסירב להתקדם עם ההקלטות עד שיגיע לצליל התופים אותו רצה להשיג. טכנאי ההקלטות סיפר שבשלושת ימי ההקלטה הראשונים התמקד לאנג אך ורק על צליל תוף הסנייר, זה הגיע למצב בו האחים יאנג איבדו כבר את הסבלנות. הם היו מרוחים ימים ארוכים על הספה באולפן, משועממים למוות ומחכים שלאנג יסיים כבר את ההתעסקות שלו עם סאונד התופים, כדי שיוכלו להתחיל לנגן. לאחר עשרה ימים הגיע לאנג למסקנה שהוא לא הולך להשיג את הצליל הרצוי באולפן והוא גרם ללהקה לנדוד לאיזה מחסן מחוץ לפריז עם ניידת הקלטה, בכדי להקליט שם את הערוצים הבסיסיים.

כפי שאתם כבר כנראה מבינים, הסיפור הנ"ל ממחיש ומסביר מדוע התוצאה הסופית הייתה אלבום עם עודף הפקה והוא כנראה גם מסביר מדוע הלהקה החליטה להיפרד בסופו של דבר ממאט לאנג, לחזור לשורשים, לצליל הבוסרי והמחוספס שהיה לה בתחילת דרכה ולהפיק את אלבומה הבא, "Flick Of The Switch" בעצמה.


אבל חוסר שביעות הרצון של האחים יאנג מההפקה ומהתנהלותו של לאנג לא פגם חלילה בהצלחה של האלבום הזה. הוא זינק היישר אל המקום הראשון בארה"ב, עם הישג שהלהקה לא הצליחה לשחזר עד שנת 2008 עם הוצאת האלבום "Black Ice".


שיר הנושא "(For Those About to Rock (We Salute You" היה ועדיין נחשב לאחד מהשירים הגדולים של "AC/DC", איתו נהגה הלהקה לסיים את הופעותיה, לצלילי מטחי התותחים הרועמים. את הרעיון לשם השיר קיבל Angus Young מספר שקרא בזמנו על הגלדיאטורים הרומאים ונקרא "For Those About to Die, We Salute You".


אנחנו חייבים לציין כי יאנג לא היה הראשון להשתמש בכותרת הנ"ל במסגרת אלבום, שכן להקת הרוק המתקדם "Colosseum" שחררה בשנת 1969 את אלבום הבכורה המצוין שלה "Those Who Are About to Die Salute You". עוד מעניין לציין, כי הגיטריסט המחונן Gary Moore היה בשנת 1975 חלק מהגלגול השני של אותה להקה, אשר נקרא "Colosseum II".


חוסר השלמות של האלבום הזה אינה נופלת רק על כתפיו של מט לאנג. כנראה שאחרי שני אלבומים פשוט מושלמים נגמר ללהקה הדלק והיא לא הצליחה לייצר מספיק שירים ברמה גבוהה ואחידה שיחזיקו לאורך כל האלבום. כך יוצא, שלצד שירים כמו "C.O.D." ו- "Snowballed" שחולקים את אותו DNA של "AC/DC" הקלאסית, או Let's Get It Up", "Put The Finger On You" ו- "Evil Walks" המצויינים, אנחנו מקבלים קטעים קצת פחות טובים כמו, "Breaking The Rules" שנשמע לנו כמו פילר או "Night Of The Long Knives" שהריף בו נשמע לנו כמו מה שלהקת אירוסמית' מסוגלת ליצר (ואנחנו בהחלט לא עושים כאן השוואה או מתכוונים להעליב).


למרות חוסר האחידות כמתואר לעיל ועל אף שהאלבום תמיד יחסה בצילם של שני קודמיו, עדיין מדובר באלבום טוב מאוד של הלהקה אשר גם הפך לאחד מהנמכרים ביותר שלה (כמובן שבאופן יחסי בלבד ולא בהשוואה לשני קודמיו המטאורים).


להאזנה לאלבום (והפעם עם אטמי אוזניים שלא תתחרשו מרעש התותחים...): Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!