האלבום "California" של "Blink-182" שוחרר ב-1 ליולי 2016 !
גיל 5 הוא תקופה חשובה בהתפתחות של ילדים. בגיל זה הילד חוקר את העולם שסביבו ולומד להביע את רגשותיו. הוא מתחיל להבין באמת שהמחשבות והרגשות הם באמת שלו. מן סוג של התפכחות והבנה של הסביבה ושל אני העצמי. כך גם האלבום נושא סיקורנו...
אז לפני ההתפכחות וההבנה, קדמה לאלבום הצעיר שלנו תקופה ארוכה של קונפליקטים בין חברי הלהקה, בעיקר בין Tom DeLonge הגיטריסט/זמר לשני החברים האחרים Mark Hoppus הבסיסט/זמר ו- Travis Barker המתופף.
במהלך אותה תקופה קיבלנו אלבום (יוזכר בהמשך) כושל ומאולץ שנשמע כמו פירפורים אחרונים של גסיסה ואחריו ניסיונות רבים להחזיק את השלישייה כמו שהיא עם אותו ההרכב ועם אותו הסאונד.
והנה אחרי אותה תקופה, יוצא פה אלבום שמגדיר מחדש את הלהקה, את הסאונד שלה ואת העתיד שלה ושל הפאנק-פופ בכלל.
(Photo: Justin Stephens)
לא נסחפנו בכלל, Blink-182 היא ה'להקה שהובילה את הפאנק-פופ של שנות ה-2000 עם הצלחה מסחררת של שני אלבומים, "Enema Of The State" ו- "Take Off your Pants and Jacket", שאיתם הובילה את מצעדי הרוק וגם את מצעדי המיינסטרים וזכתה בעשרות פרסים. (זו הזדמנות לחזור להאזין להם אם עדיין לא הזדמן לכם).
בשנת 2005 אחרי 6 שנים של הצלחה מסחררת, לקחה הלהקה הפסקה בלתי מוגבלת עקב סיכסוכים פנימיים וחוסר הסכמה לגבי העתיד והיצירה של Blink-182. הזרעים לסיכסוכים עוד נזרעו ב-2002 כשטום החליט שהוא רוצה לנסות משהו אחר ושונה והוא מקים את ההרכב "Box Car Racer". הואיל והוא העדיף שלא לחפש מתופף אחר הוא ביקש מטרוויס לשמש כמתופף ההרכב החדש אבל את עמדת הבסיסט אייש מישהוא אחר ולא מארק. הארוע יצר ריחוק בין השלושה ובעצם היה הטריגר לכל הבעיות. זה המשיך כשטום כבר הופך לבלתי נסבל ולא ניתן לעבוד איתו, עקב אי הסכמה מצידו לכל מה שהשניים האחרים כתבו ורצו לעשות. תוסיפו לזה את מכפיל הסמים כשטום מכור למשככי כאבים ותבינו מה התחולל שם.
אז הסיכסוכים והקונפליקטים התעצמו, הפערים בין חברי הלהקה גדלו, עד שהגיעו למצב שהם אפילו לא הצליחו לתקשר אחד עם השני. תארו לכם מה זה שלישייה (לא רביעייה או חמישייה) שבונה את עצמה ביחד, מגיעה להיקף הצלחה מטורף ופתאום כשאחד מהחברים רוצה ללכת לקניון השניים האחרים מעדיפים ללכת לים !!
ככה בדיוק זה קרה, טום פנה לפרוייקטים שלו בתחום הוידאו ארט והשקיע בלהקה אותה הקים “Angels & Airwaves”, השניים האחרים הקימו גם הם להקה משלהם “+44” ויותר מאוחר טרוויס אף הקים פרוייקט נחמד עם DJ AM, בקיצור השלושה עסוקים כל אחד בענייניו ולא תיקשרו אחד עם השני עד 2008.
בספטמבר 2008 טרוויס ו-DJ AM היו מעורבים בהתרסקות מטוס, המטוס שאיתו יצאו לסיבוב הופעות התרסק במסלול שדה התעופה שבדרום קרוליינה במהלך ההמראה. ההתרסקות גרמה למותם של כל הנוסעים ואנשי הצוות כשטרוויס ו-DJ AM הם השורדים היחידים. בעקבות הארוע הטראגי הגיעו שני חברי הלהקה האחרים לבית החולים בו היה מאושפז טרוויס וליוו אותו לאורך הטיפול. הפגישה המחודשת עוררה אצל השלושה את הרצון לחבור שוב יחד ולעשות את מה שהם אוהבים לעשות, להופיע ולכתוב מוסיקה. על הרצון הזה הם אפילו הכריזו בטקסי פרסי הגראמי בשנת 2009.
אך עד כמה שהדבר נשמע כמו תסריט הוליוודי, הסוף לא טוב...
חברי הלהקה שאיבדו באותה תקופה את המפיק האגדי והקבוע שלהם Jerry Finn שנפטר מהתקף לב, ניסו לכתוב ולהפיק אלבום לבד. בדגש על "ניסו", כי למרות הכוונות הטובות העניין נעשה מסובך ומעיק, כשטום עדיין עסוק בלהקה השנייה שלו, כותב ומקליט בסן דייגו, ואילו השניים האחרים כותבים ומקליטים בלוס אנג'לס.
(Photo: imdb.com)
ב- 2011 יצא האלבום "Neighborhood" שבאמת נשמע כמו שכונה, אבל שכונה חשוכה ומרוחקת, ללא תשתיות, ללא אמצעים, שכונה שגרים בה אנשים חסרי לב, חסרי אמצעים וחסרי ניצוץ. הם שם רק כי הם צריכים שיהיה להם בית ועבודה. הם שם כי הם צריכים לשרוד, אבל הם איבדו כל עניין בהנאה או באושר והם מתרכזים רק בשיגרה.
השלושה לא מצליחים לשמור על האש של פעם, הם לא משדרים בכלל באותו התדר, ועד שיש כבר איזו אינטראקציה אז היא יותר בכיוון של "מלחמה". למרות כל המאמצים השלושה לא מצליחים לשחזר את הניצוץ, את האווירה שהיתה בזמנים הטובים, והעבודה ביחד פשוט זוועה. הקונפליקטים שוב עולים כשטום הוא זה ששוב זורע הרס... הוא לא מצליח להתחייב ללהקה ושם בסדר העדיפויות שלו את הלהקה השנייה שלו, למרות שהוא טוען שמוזיקה לא ממש מעניינת אותו עכשיו. למרות בעיות התקשורת ולמרות חוסר התפקוד המהותי של החברים, מארק וטרוויס מחליטים שהם רוצים להקליט אלבום חדש, אך מגלים (מהמנהל של טום) שטום סופית אינו מעוניין ורוצה לעזוב את הלהקה.
לאחר קרבות קשים עם טום בבתי משפט, הם מסיימים את מסכת הייסורים ויוצאים לדרך חדשה, הם מגייסים את Matt Skiba הגיטריסט והזמר של ההרכב “Alkaline Trio” כחבר רשמי ומתחילים לעבוד על אלבום חדש בשם "California".
(Photo: Columbia Records)
זהו האלבום הראשון שבו הם עובדים עם מפיק אחר מאשר ג'רי (John Feldmann) וזהו כמובן גם האלבום הראשון של הלהקה ללא טום. השלושה נכנסו לסטודיו ולמרות שהם באו עם חבילה של שירים מוכנים שנכתבו במהלך התקופה עם טום, הם החליטו לגנוז אותם ולכתוב שירים חדשים לגמרי. 28 שירים נכתבו ע"י השלושה, כשמאט (הבחור החדש) מהווה חלק בלתי נפרד מהכתיבה והעיבוד של השירים. הם היו נכנסים לסטודיו ללא הכנה מראש ומתחילים לעבוד מאפס בכל יום במשך 18 שעות ברציפות. ג'והן גרם לטום (התמלילן הראשי) לכתוב מילים במהירות, בכל פעם שהם היו בונים את השלד לשיר, הוא היה מבקש מטום לצאת החוצה לשעה/שעתיים ולכתוב באותו רגע את המילים לשיר. כך הם כתבו 28 שירים בתקופה של 3-4 שבועות. ואנחנו חייבים לומר שזה השתלם!!
האלבום "California" מביא את הסאונד הטוב והמוכר של הלהקה אך בצורה יותר בוגרת ויותר מגוונת. למרות שההרמוניקה והשילוב בין מארק למאט הוא מרענן ושונה, מרגישים את החוסר של טום, את הניגודיות והשילוב שהיו לשני הקולות יחד. יחד עם זאת, אין ספק שמאט מביא פה משהו אחר, משהו חדש והוא תמריץ חזק שמביא את הלהקה לאופן שבוא היא נשמעת באלבום הזה.
האלבום נפתח עם השיר "Cynical" שמביא את נקודת המבט הבוגרת של החברים היום, בעלים ואבות עם משפחות ולא בני נוער פרחחים. הוא מכניס אותך ישר לאינטנסיביות ולמהירות של הפאנק-פופ, שאתה נזכר שאתה כל-כך אוהב.
משם עוברים ל- "Bored to Death" עם פתיחת הפריטה הכל-כך מפורסמת ומוכרת של הלהקה, שמתרפקת מעט על העבר ומבקשת ממך לחיות את הרגע ולא למות משעמום.
השיר "She’s Out Of Her Mind" הוא שיר כייפי שבטוח תרצו לשיר בקול גדול אז אל תתביישו, הוא לוקח אתכם לימי הנוער המתאהבים אבל מנקודת מבט של בוגר.
משם הסגנון קצת הולך לכיוון אחר, מלהיב אפילו יותר, ב- "Los Angeles" מרגישים ושומעים טוב מאוד את השינוי שעברה הלהקה, הבגרות והכיוונים החדשים והמלהיבים בטרוף שבהם מתנסה הלהקה.
הקטע "Sober" הוא כבר לגמרי ה"חותמת" שמאשרת שהלהקה לא מתכוונת יותר להתרפק על ימי הזוהר של הפאנק-פופ, אלא היא מבקשת להמציא את עצמה מחדש ולהוביל שוב לדעתנו את הז'אנר הכייפי והמלהיב הזה, אז תשירו איתנו "na na na na na when I’m sober".
עם כל הכבוד לבגרות בואו ניקח דברים בפרופורציה, בכל זאת מדובר בפרחחי פאנק-פופ שכל הדיבורים שלהם בין השירים בהופעות הם על קקי ופיפי, אז "Built This Pool" בא להזכיר לנו שמארק רוצה לראות בחורים ערומים בבריכה (רמיזה לקליפ שבו הם רצו ערומים בשיר "What’s My Age Again"). בואו נחזור קצת לרצינות עם "No Future" ונדבר על יחסים שבינו לבינה, או בינה לביניהם...
האלבום ממשיך למקום קצת יותר קודר עם "Home is Such A Lonely Place" ו-"Kings Of The Weekend", "Teenage Satellites" ו- "Left Alone", ועם הכשרון המדהים של השלושה, אתה עובר מסלול מכשולים של רגשות וחוויות. ללא ספק ככה בדיוק היינו רוצים להאזין למוסיקה שלנו.
משם חוזרים לזמן קצר לקלילות עם "Rabbit Hole" ואז שוב קצת פרספקטיבה בוגרת עם "San Diego". תענוג צרוף של מוסיקה !! חוזרים לעשות טרוף עם "The Only Thing That Matters" וקצת להרים את המסיבה עם כוסות באויר וקונפטי.
ואז מגיע השיר על שמו נקרא האלבום, שיר שונה... אחרי שדיברנו על לוס אנג'לס, סן דייגו אי אפשר בלי
ה- "California". שיר התרפקות, אהבה וגעגועים (למי שטייל שם מומלץ לסיים פה על מנת להימנע מפלאשבקים או התקפת געגועים עזים). האלבום מסתיים בקטע הקצר "Brohemian Rhapsody" שהוא בעצם משפט הסיום של השיר הקודם בו טום לא מבין מה בדיוק הוא מוצא בה.
לא נגזים אם נאמר שזה אלבום מופת ללהקה שעושה לא פחות מקאמבק מושלם אחרי תקופה ארוכה של קונפליקטים ובעיות. השלישייה הזאת פשוט המציאה את עצמה מחדש בלי לנסות לחקות את מה שהיא הייתה פעם. היא מבינה שהיא צריכה להסתכל על הדברים אחרת, וגם לעשות אותם אחרת, והתוצאה יצאה לה פשוט מעולה.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט