שנתיים בלבד לאחר האלבום המצליח ביותר והשלישי של הלהקה "Enema of The State" שהטיס אותם לחלל התהילה והפך את סיבוב ההופעות שלהם ממועדונים קטנים ומעופשים לאיצטדיונים עצומים. השלישייה נדחפה חזק ע"י הלייבל שלה להוציא את האלבום הרביעי שלה "Take Off Your Pants and Jacket", שיצא ב-12 ביוני 2001.
בשנת 2000 זה כבר היה ברור שאת חזרת ה-Punk מובילות "Green Day" ו-"Blink-182", שתי הלהקות הללו כבשו את המיינסטרים האמריקאי ומשם פרצו לשאר העולם. הפאנק רוק שוב חזר לפיסגה אחרי הגראנג' ויחד עם עלייתו של הניו-מטאל וההצלחה הייתה מסחררת. בשונה מגרין דיי, בלינק הציגו תדמית מוזיקלית הרבה יותר פרועה, נעורית, מגוחכת, מצחיקה אבל גם מבריקה ונוצצת. מהמילים, דרך המוזיקה ועד לקליפים ולהופעות.
לאחר יציאת האלבום השלישי (המצליח ביותר מסחרית) הלהקה עברה תהליך מזורז של מהפך מלהקת פאנק רוק קטנה ויחסית אנונימית ל"שלישיית מלכים" שמושמעים ללא הפסקה בתחנות הרדיו בעולם, משודרים ללא הפסקה ב-MTV, ישנים במלונות 5 כוכבים וממלאים איצטדיונים עד אפס מקום ברחבי ארה"ב. אחרי 7 שנים של עבודה קשה, קידום המוזיקה שלהם בכל דרך אפשרית והופעות ללא הפסקה, הם סוף סוף זכו להכרה.
לאחר סיום סיבוב ההופעות לטובת קידום האלבום הקודם, הנהלת הלייבל שלהם, MCA, לחצה על השלישייה ודחפה אותם להיכנס שוב לסטודיו להקליט את האלבום הבא. הלייבל רצה לנצל את המומנטום של הצלחת האלבום הקודם על מנת לייצר עוד כסף משלישיית הפאנק-רוק הנוצצת. Tom DeLonge סיפר שנשיא הלייבל הטיל קנסות כבדים על חברי הלהקה על כל יום איחור של יציאת האלבום. מאחר וחברי הלהקה היו המומים מההצלחה שגם הלחיצה אותם עד מאוד, הם עשו מה שהלייבל שלהם אמר כי הם פחדו ללכת לאיבוד ולמרות שהם לא היו מוכנים ודרשו זמן להתארגן על עצמם, הלייבל לא הסכים ושלח אותם לאולפן ההקלטות.
השלישייה נכנסה לחדר החזרות שלה בקליפורניה והחלה לכתוב ולהקליט דמואים לאלבום הבא. הם כתבו יותר מ-12 שירים תוך שלושה שבועות ובסיומם הזמינו את המנהל שלהם Rick DeVoe להאזין לחומרים אותם הם הקליטו. לאחר שהאזין לכל ההקלטות, טען ריק שאין בין כל השירים אפילו שיר אחד שהוא שיר "קיץ" בלינקי שיהיה קליט ולהיט ויתפוס את המאזינים. טום ו- Mark Hoppus זעמו על הביקורת ועל טענותיו של ריק והחליטו להוכיח לו שהם כותבים שיר להיט קייצי, דביק ומדבק תוך 10 דקות. מארק הלך הביתה, לקח את הגיטרה שלו, התיישב על הריצפה וכתב את "The Rock Show" וטום הלך גם הוא הביתה, לקח את הגיטרה שלו (אבל לא התיישב על הריצפה) וכתב את "First Date". השניים הפכו לשני הסינגלים הראשונים שיצאו מהאלבום וזכו להצלחה אדירה.
מיד לאחר סיום הדמואים נכנסה השלישייה לאולפן יחד עם המפיק Jerry Finn והצוות שלו איתם הם הקליטו את האלבום הקודם והחלו את ההקלטות לאלבום "Take Off Your Pants and Jacket". תחילה הוקלטו קטעי התופים של Travis Barker במשך שלושה ימים בלבד ואז עברה הלהקה לאולפני "Signature Sound" להמשך הקלטות הגיטרות והשירה. חברי הלהקה סיפרו שלמרות הלחץ של הלייבל הם לקחו את הכל בצורה קלילה והירבו לצאת לארוחות ערב ארוכות, לצפות בסדרות טלוויזיה יחד ובעיקר להנות מהזמן שלהם בהקלטות. כשלאחר מספר שבועות מנהלי הלייבל טסו לאולפן על מנת לשמוע מה יצרו השלושה לאלבום הבא, חברי הלהקה רצו לצחוק עליהם וניגנו להם שני שירים "מומצאים" בשם "Fuck a Dog" ו- "When You Fucked Hitler". טום סיפר שמנהלי הלייבל יצאו מדעתם וזעמו על חברי הלהקה וההפקה, הם המשיכו ללחוץ על השלישייה ליצור אלבום זהה לקודם.
כאן החלו להיווצר הסדקים הראשונים במערכת היחסים של הלהקה, מארק הסכים עם הלייבל ורצה להמשיך ליצור מוזיקה באותו סגנון של האלבום הקודם רק יותר חזק ויותר גדול וטום לעומת זאת רצה לקחת את המוזיקה לכיוונים היותר מחוספסים וכבדים של הרוק. טום עבד על שיוף יכולות הנגינה שלו יחד עם עבודה על המילים על מנת להראות צד קצת יותר בוגר ומארק לקח את הטקסטים לכיוון יותר קודר. זו הייתה הפעם הראשונה שהשלושה עבדו בניפרד אחד מהשני, כמעט בניתוק, דבר שיצר אווירה של תחרות סמויה של מי מבין השניים ייצור טקסטים יותר חריפים ואינטילגנטיים, כתוצאה מכך לעיתים קרובות נוצרו עימותים לגבי בחירת הטקסט הסופי. לנו זה אולי לא נשמע שונה אך מארק סיפר שהוא התענה מכל מילה שהוא כתב ושר באלבום הזה כי הוא הרגיש שהוא היה צריך להתאים את עצמו לטום וטרוויס.
(Photo: sfgate.com)
למרות שהוא נחשב בידי מבקרים כאלבום קונספט, אין פה נרטיב ספציפי או עלילה שלוקחת אותך למסע מובנה בין השירים. מה שכן יש פה מספר נושאים ששזורים לאורך כל השירים באלבום, מה שמביא לידי ביטוי את השינוי שבלינק מתחילה לעבור (ויגיע לבשלות באלבום החמישי הנושא את שמה של הלהקה) ועוברת מלכתוב על צחוקים, בדיחות נעורים וסקס ללכתוב על משברים, בתים הרוסים, דיכאון וקשיים.
האלבום נפתח עם "Anthem Part Two" שהוא ביקורת נוקבת כלפי המבוגרים שמטיחים את כל האשמות שלהם בילדים שהדבר היחיד שהם עושים זה להתבגר. כבר כאן אנחנו מקבלים שיר שבמקום לדבר על מסיבות בני נוער, מדבר על התיסכולים וההתעללות שהם עוברים כי ההורים שלהם דפוקים "Everything have full to pieces..."
השיר הבא "Online Songs" נכתב ע"י מארק כהמשך לשיר "Josie" מתוך האלבום השני "Dudue Ranch" שיצא ב-1997.
הסינגל השני שיצא מהאלבום "First Date" נכתב ע"י טום בהשראת הדייט הראשון שהיה לו עם אישתו Jennifer Jenkins כשהוא הזמין אותה ל- "SeaWorld" בסן-דייגו. שיר שמסכם את החרדות והשלומאליות של נער מתבגר בפגישה הראשונה.
השיר הבא "Happy Holidays, You Bastard" פשוט נועד לעצבן הורים באשר הם עם מילים בוטות והתפוצצות מוזיקלית.
עוברים לשיר המלנכולי ביותר באלבום "Story of a Lonely Guy" שמספר את סיפורו של נער שבור לב שחווה דחייה מנערה לפני נשף הסיום בתיכון.
"She makes me feel like it's raining outside
And when the storm's gone, I'm all torn up inside
I'm always nervous on days like this, like the prom
I get too scared to move, 'cause I'm a fuckin' boy"
ובמעבר חד מהמלנכוליה אנחנו עוברים לשיר המקפיץ "The Rock Show" שהעיף את האלבום הזה לראש מצעד הבילבורד והוא כולו חגיגה של אהבה למוזיקה, זוגיות וחיים. להיט פאנק רוק מהיר ומהנה שמספר את סיפורם של זוג בני נוער שפוגשים אחד את השני במופע רוק ולמרות אתגרים וקשיים הם נשארים מאוהבים.
ושוב אנחנו עוברים לצד יותר קודר של מארק, "Stay Together for the Kids" אולי השיר הקודר ביותר של בלינק, שמדבר על הגירושים של הוריו ונכתב מנקודת מבט של ילד חסר עונים שמתקשה להבין איך ההורים שלו הגיעו למצב הזה ואיך זה הביא אותו למצב שהוא עצמו נמצא בו. אחד השירים שהשפיעו עלינו רבות...
"So here's your holiday
Hope you enjoy it this time
You gave it all away
It was mine"
אמנם מוזיקלית השיר ישמע לכם מאוד שמח, הוא עדיין ממשיך במקצת את הההרגשה הקודרת, "Roller Coaster" נכתב ע"י מארק בעקבות סיוט שהיה לו כשהוא רק התחיל לצאת עם אישתו הנוכחית Skye. השיר מדבר על החרדות והחוסר מנוחה של בן זוג כשהוא מוצא את הן/בת זוג המושלמת בשבילו אבל לא מפסיק לפחד לאבד אותה.
עכשיו עוברים למשהו קצת יותר שמח כשטום מספר על זיכרונות הקיץ שלו שכללו לא מעט אתגרים וקשיים אבל הרבה הנאה ממסיבות, רכיבה על סקייטבורדינג ובילואים על חוף הים.
לדברי מארק וטום שני השירים הבאים "Everytime I Look for You" ו- "Give Me One Good Reason" לא נכתבו על נושא מסויים או ארוע מסויים אלא באופן כללי על מוסיקת הפאנק רוק ועל החלק שלה בנעורים.
עוד שיר שמקבל את האופי הכבד והקודר והוא אחד השירים החזקים באלבום "Shut Up", הוא תמונת מצב של משפחה הרוסה, טריטוריה מוכרת של חברי הלהקה שמשולבת עם אלמנטים של בידוד, ניכור ועזיבה.
"Get the fuck up", she said, "your life is meaningless
It's going nowhere, you're going nowhere
You're just a fuck up", she said, "I'll live alone instead"
מסיימים את האלבום בנימה אופטימית וחיובית עם מערכת יחסים שהתחילה בידידות והמשיכה למערכת יחסים רומנטית של אהבה "Please Take Me Home".
"Please take me home
Too late, it's gone
I bet you're sad
This is the best time we ever had"
מבחינה מוזיקלית השלישייה הזו בשיאה, ריפים חזקים / חלשים, ברייקים עולים / יורדים, שירה מלודית לצד צרחות וכל הטוב שפאנק רוק יכול להעניק מוזיקלית עם החתימה של בלינק. אבל אנחנו חייבים לציין שמבחינתנו יש כאן מישהו אחד שמתעלה על כולם (אולי אנחנו משוחדים) וזהו טרוויס המתופף. מה שהוא מעניק לשירים זה פונומנאלי ומזכיר לנו מאוד את המתופף של "The Who" הלו הוא Keith Moon. המקלות של טרוויס פותחים במסיבת ריקודים בכל שיר מחדש ומדלגים בין חלקי מערכת התופים שלו כאילו הייתה ריקוד בנשף מתוך "ברידג'רטון". הוא הופך כל מקצב פאנק רוק רגיל איטי או מהיר לשילוב מתוחכם של מקצבים שמשתנים עם מעברים מהירים בתדירות רצחנית. מבחינתנו הוא מתופף אגדי שמעבר לחתימה המוזיקלית של הלהקה הוא גם מעניק סאונד מדהים שלוקח את השירים לרמה אחרת.
האלבום הנ"ל הוא האלבום הראשון והיחיד של ההרכב שהגיע היישר למקום הראשון במצעד הבילבורד, הוא גם מכר למעלה מ-14 מיליון עותקים. הוא גם אלבום הפאנק רוק הראשון שהגיע למקום הראשון במצעד. הוא יצא בשלוש גרסאות שונות של "אווירון אדום" (take off), "מכנסיים צהובים" (your pants) ו-"ג'אקט ירוק" (and jacket). ואם כבר הזכרנו את שם האלבום, אז המקור שלו הוא משחק מילים של ביטוי על אוננות: Take off your pants and jack it.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט
Comments