Body Count - Body Count
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני כמה שניות
- זמן קריאה 3 דקות
ב- 10 למרץ, 1992, "Body Count" הוציאו את אלבום הבכורה שלהם הקרוי "Body Count".
בתחילת שנות התשעים Ice-T כבר ביסס את עצמו כאחד הקולות המשפיעים ביותר בהיפ-הופ של החוף המערבי. אלבומים כמו "Rhyme Pays", "Power" ו- "O.G. Original Gangster" הפכו אותו למספר סיפורים חסר פחד שעסק בפשע, בגזענות ובאלימות משטרתית ללא היסוס. אך הרבה לפני שהפך לחלוץ ראפ, Ice-T הושפע עמוקות מרוק ומהבי מטאל. כשהתבגר בלוס אנג'לס הוא האזין ללהקות כמו "Black Sabbath" ו- "Slayer", והרצון להקים להקת מטאל תמיד היה חלק מהשאיפות המוזיקליות שלו.
שורשיה של להקת "Body Count" למעשה חוזרים לאמצע שנות השמונים, כאשר Ice-T התיידד עם הגיטריסט Ernie C בסצנת המועדונים של לוס אנג'לס. השניים חלקו אהבה עמוקה להבי מטאל ולעיתים קרובות דיברו על הקמת להקה, הרבה לפני שהרעיון הפך למציאות. במהלך הופעות הראפ של Ice-T הם נהגו לעיתים לבצע יחד קטעים כבדים כמעין פרויקט צדדי, ובהדרגה גיבשו הרכב מלא שכלל את Mooseman בבס, Beatmaster V בתופים ו-D-Roc בגיטרת קצב. מה שהתחיל כניסוי משעשע בין חברים התפתח לאט לאט ללהקה פעילה של ממש.
הרעיון הזה הפך בסופו של דבר למציאות כאשר המוזיקאים הקימו רשמית את הלהקה "Body Count". המטרה שלהם לא הייתה ליצור פרויקט ראפ עם גיטרות, אלא להקת מטאל אמיתית שתשלב ריפים של הארדקור עם הפרשנות החברתית החדה והסיפורים של Ice-T.
הקהל פגש לראשונה את הפרויקט באלבום של Ice-T משנת 1991 "O.G. Original Gangster", שם הקטע "Body Count" הציג את הלהקה למאזינים. התגובה הייתה מיידית. המעריצים הסתקרנו מהשילוב הלא צפוי בין האגרסיביות של הת'ראש מטאל לבין הגישה והאנרגיה של ההיפ-הופ.
כאשר הלהקה נכנסה לאולפן להקליט את אלבום הבכורה שלה, היא הצליחה לייצר צליל שנשמע גולמי, רועש ומתריס כאחד. ריפי הגיטרה החדים של Ernie C שולטים במיקס, בעוד Ice-T נע בין פרייזינג של ראפ לצעקות הארדקור, וכך נוצר סגנון שכמעט ולא נשמע כמותו באותה תקופה.
אחד הרגעים המתפוצצים הראשונים באלבום מגיע עם "Body Count's in the House", הצהרה זועמת על-כך שהלהקה הגיעה. ריפים מהירים בסגנון ת'ראש ותיפוף עוצמתי מניעים את השיר, בעוד Ice-T משחרר ביצוע ווקאלי אגרסיבי שמגדיר מיד את הטון של האלבום כולו.
קטע בולט נוסף הוא "Bowels of the Devil", אחד הרגעים הכבדים ביותר באלבום. השיר עוסק בטראומה הפסיכולוגית שחווים חיילים החוזרים מהמלחמה, ומשלב ריפים אפלים עם סיפור טעון ועוצמתי.
עם "There Goes the Neighborhood" הלהקה מתמודדת ישירות עם המבקרים שטענו כי לראפר שחור אין מקום בעולם ההבי מטאל. השיר הופך את הביקורת הזו לציניות ולהתרסה, וחוגג את סירובה של הלהקה להיכנע לגבולות מוזיקליים תוך שהוא מציג את אחד הריפים הזכירים ביותר באלבום.
רגע מטריד משהו הראוי לציון מופיע ב- "Evil Dick", קטע נרטיבי אפל הבנוי סביב ריף גרובי כבד ואיטי יותר. Ice-T מספר כאן את סיפורה של דמות טורפת בסגנון שמזכיר מונולוג מתוך סרט אימה. ואז, בדקה 2:42, אחרי ספוקן-וורד קצר, הכל הופך לכאוטי. הגיטרה משתוללת, הקצב מוכפל, והדמות "המאיימת" מבצעת (לכאורה) אקט מיני פרוע לקול אנחות וגניחות שמלוות אותנו עד ל(כמעט) קליימקס המטורף.
אך השיר שהגדיר יותר מכל את מורשת האלבום הוא "Cop Killer". השיר נכתב כמחאה נגד אלימות משטרתית ועורר סערה עצומה ברחבי ארצות הברית. איגודי שוטרים ופוליטיקאים גינו את השיר והאשימו את הלהקה בעידוד אלימות נגד אנשי חוק. הלחץ הציבורי הוביל בסופו של דבר לכך ש- Ice-T הסיר את השיר מההוצאות המאוחרות של האלבום, אף שהוא עצמו הגן עליו כיצירה של מחאה פוליטית ופרשנות חברתית.
עטיפת האלבום הפכה במהירות לאחת התמונות המזוהות ביותר עם הלהקה. הגולגולת הבולטת שעל מצחה חרוט שם הלהקה משקפת היטב את הרוח הגולמית והמתריסה של המוזיקה ומסייעת לבסס את הזהות הוויזואלית של "Body Count".
למרות הסערה סביב "Cop Killer", האלבום הגיע אל ארבעים המקומות הראשונים במצעד האלבומים של Billboard 200 והפך לאחד המקרים המוקדמים שבהם היפ־הופ והבי מטאל התנגשו זה בזה באופן ישיר.
שנים לפני להקות כמו "Rage Against the Machine", "Korn" ו- "Limp Bizkit" שהפכו את הראפ־מטאל למיינסטרים, "Body Count" כבר פתחה את הדלת לשילוב הזה.
גם היום "Body Count" עדיין נשמע גולמי, מרדני וחסר פחד. זהו אלבום בכורה מכונן שהוכיח כי מוזיקה כבדה יכולה לשאת על כתפיה מסר של מחאה חברתית בדיוק באותה עוצמה כמו ההיפ־הופ.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות