אחחחחח, כמה שאנחנו אוהבים את האלבום הזה, אתם לא מבינים...
גם היום, אחרי עשרות שנים של השמעות בלתי פוסקות, לא נס ליחו. לכל שיר באלבום יש את הקסם המיוחד שלו והסאונד.... איזה סאונד, איזו ההפקה מטורפת. כל אלו גורמים לאלבום להישמע רענן כאילו יצא רק אתמול.
האלבום הזה הוא פרי חזונו של אדם אחד, גאון ופרפקציוניסט. האדם הזה הגה, תכנן וביצע כל פרט ופרט באלבום הזה, החל מהקמת האולפן עצמו, דרך בניית הציוד, כתיבת השירים, ההקלטה, ההפקה ועד למיקס האחרון.
לגאון הזה קוראים Tom Scholz והוא אחראי לאלבום המדהים "Boston", אלבום הבכורה של להקת Boston שיצא היום בשנת 1976.
סיפורו של האלבום מתחיל בסוף שנות ה- 60. Tom Scholz היה סטודנט לטכנאות מוזיקה במוסד היוקרתי MIT, אחת מהאוניברסיטאות הטובות ביותר בעולם בתחום המדע והטכנולוגיה. באותם ימים החל שולץ לכתוב את המוזיקה למה שיהפוך כ- 7 שנים לאחר מכן לאחד מאלבומי הבכורה הנמכרים ביותר בעולם, שיימכר ביותר מ- 20 מיליון עותקים.
לאחר סיום לימודיו בהצטיינות החל שולץ לעבוד במחלקת הפיתוח של חברת "Polaroid Corporation". בלילות הוא ניגן בקלידים עבור להקות שונות בפאבים של בוסטון ובזמנו החופשי הוא בנה במרתף ביתו אולפן הקלטות מלא בציוד, רכיבים אלקטרוניים ואפקטים.
שולץ ידע גם לנגן על כלים רבים. הוא החל להתנסות בהקלטה ובצלילים חדשניים, תוך שהוסיף עוד ועוד כלים, ערוצים, אפקטים ושכבות סאונד. שולץ היה פרפקציוניסט ויש שמועות שהוא הקליט קטעים מסוימים שוב ושוב עשרות פעמים עד שהגיע לתוצאה שהשביעה את רצונו.
במקביל לעבודה באולפן הקים שולץ, יחד עם המתופף Jim Masdea והגיטריסט Barry Goudreau, הרכב שנקרא "Mother's Milk". הלהקה החליפה מספר רב של זמרים עד שהזמר Brad Delp הגיע לאודישן ועבר אותו בהצלחה. ההרכב הזה יהיה בהמשך הגרעין של להקת "Boston".
הלהקה המשיכה להופיע ובמקביל נעזר שולץ בחברים כדי להקליט את השירים שכתב. בשנת 1973 כבר היה ללהקה דמו שכלל שישה שירים. שולץ שלח את השירים לכל חברת תקליטים שהוא היה יכול לחשוב עליה. השירים שהיו באותה קלטת דמו היו: "More Than a Feeling", "Peace of Mind", "Rock & Roll Band", "Something About You", "Hitch a Ride ו- "Don't Be Afraid" שבסופו של דבר ייכלל באלבומה השני של הלהקה, "Don't Look Back".
הלהקה קיבלה מכתבי דחייה בזה אחר זה, חלקם אף היו מעליבים. לאחר שנתיים, בשנת 1975, התייאש Delp ועזב. גם שולץ סיים עם סצנת המועדונים וההופעות וננעל באולפן שעות על גבי שעות בניסיון לשפר ולתקן את ההקלטות. הוא הסתייע בחבריו, שנקראו לאולפן מדי פעם בפעם, והקליט חלק מהשירים ומהכלים מחדש.
כשהוא מצויד בהקלטה חדשה ומשביעת רצון החליט שולץ להשתמש קצת בקשרים והעביר את הקלטת לחבר מהעבודה בחברת "Polaroid" שבן דודו עבד בחברת התקליטים "ABC Records". אותו בן דוד הניח את הקלטת על שולחנו של אחד מעובדי החברה אבל היא נשכחה למשך שבועות, עד שאותו עובד נזכר בה והחליט להקשיב לה. הוא התלהב ויצר קשר עם חבר נוסף, שהיה מקושר לחברת "Epic" אשר התקשרה מייד לשולץ והציעה לו חוזה, אך בשני תנאים. תנאי אחד היה ששולץ יציג את החומרים מולם עם להקה בהרכב מלא, בהופעה חיה. התנאי השני היה שהאלבום יוקלט באולפן מקצועי עם טכנאי הקלטות צמוד מטעם חברת התקליטים.
שולץ הנלהב פחד לפספס את ההזדמנות ומיהר להרכיב מחדש את הלהקה יחד עם Delp וגואדרו ובמקביל גייס את הבסיסט Fran Sheehan והמתופף Sib Hashian. הלהקה שכרה מחסן מלהקת אירוסמית' ועברה את האודישן החי מול אנשי החברה. כעת היה על שולץ להתגבר על המשוכה השנייה והגבוהה יותר, שכן מרבית האלבום כבר הוקלט והוא לא התכוון לתת לאף טכנאי להרוס את מה שהשיג במשך 7 שנים של עבודה פרפקציוניסטית.
(Photo: Ron Pownall)
למזלו של שולץ, הוא מצא ב- John Boylan, שהופקד על ההפקה מטעם חברת התקליטים, בן ברית. שולץ שלח את כל חברי הלהקה לאולפן של חברת התקליטים בלוס אנג'לס כפעולת הסחה, בעוד שהוא נשאר במסצ'וסטס והמשיך לעבוד על שיפור ההקלטות במרתף ביתו. לא רק שבוילאן העלים עין ופעולת ההסחה מול חברת התקליטים הצליחה, אלא שהוא אף דאג להטיס לבוסטון את טכנאי ההקלטה שלו, Paul Grupp, כדי שיסייע לשולץ בהקלטת הכלים האקוסטיים, שכן הוא חשב שהעבודה ששולץ עשה איתם לא הייתה טובה מספיק.
לאחר סיום ההקלטות טס שולץ ללוס אנג'לס לצורך ביצוע המיקסים האחרונים. מדהים לחשוב שהתוצאה הסופית של האלבום הזה, עם הסאונד המדהים שלו, כללה את אותן הקלטות מהמרתף של שולץ עם תוספות ושינויים מינוריים בלבד, שהוקלטו באולפנים בלוס אנג'לס. יתר על כן, כל שירי האלבום למעט אחד "Let Me Take You Home Tonight", שמסיים את האלבום ונכתב על-ידי דלפ, הם אותם שירים מקלטת הדמו המקורית עליה החל שולץ לעבוד 7 שנים קודם לכן.
האלבום הזה הוגדר כאחד מהפרויקטים המורכבים ביותר בתולדות המוזיקה, אך יחד עם זאת הוא גם היה אחד הזולים באותה תקופה, בעלות של אלפי דולרים בלבד. כל זאת בזכות היוזמה והביצוע של הגאון טום שולץ, אשר יצר את מרבית האלבום הזה בעשר אצבעותיו.
האלבום הזה מוכיח עד כמה העקשנות, ההתמדה והדבקות במטרה משתלמות בסופו של דבר. זוהי יצירת מופת נצחית שכוללת כמה מהשירים היפים ביותר ברוק.
שיר הפתיחה, "More Than a Feeling", שהיה הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום בספטמבר 1976, הגיע למקום ה- 39 בדירוג שירי הרוק הטובים בכל הזמנים של VH1. השיר נמצא ברשימת 500 השירים הגדולים בכל הזמנים של היכל התהילה של הרוקנרול. עכשיו תחזיקו חזק: השיר היה אחת ההשפעות על קורט קוביין בכתיבת הריף לשיר "Smells Like Teen Spirit" של "Nirvana". קוביין ציין בראיון עימו את הדברים הבאים על אותו ריף מפורסם: "It was such a clichéd riff. It was so close to a Boston riff". שולץ עצמון ציין את השיר "Walk Away Renee" של The Left Banke כהשראה לשיר המופתי הזה והגדיר את השיר כבלדה מרירה-מתוקה. אגב, "מריאן" המוזכרת בשיר היא בת דודתו של שולץ, שהייתה מבוגרת ממנו בכמה שנים, בה היה שולץ מאוהב בצעירותו. שולץ ציין ששנים לאחר מכן, כשגילתה שהזכיר אותה בשיר, היא ממש כעסה עליו.
הרצועה השנייה, "Peace of Mind", ששוחררה כסינגל השלישי מתוך האלבום, מציגה את השילוב המושלם, שחוזר על עצמו באלבום הזה, בין הגיטרות האקוסטיות לצליל הגיטרה חשמלית הייחודי כל כך לבוסטון. השילוב הזה היה קיים בעבר אצל להקות כמו לד זפלין, "The Who" ו- "Yes", אבל בוסטון שכללה אותו והביאה אותו לכדי שלמות. סימן היכר נוסף של הצליל הייחודי כל-כך של בוסטון הוא השירה המדהימה של בראד דלפ, אשר ההרמוניות שלה הושגו בהקלטת שכבות חוזרות ונשנות של קולו. מעניין לציין שתפקידי התופים כאן פותחו על-ידי Jim Masdea, אך הוקלטו מחדש על-ידי Sib Hashian במסגרת השיפורים שערך שולץ בהקלטות. שולץ כתב את השיר על חבריו בחברת "Polaroid Corporation" ועל חוסר הרצון שלו עצמו לטפס בסולם הדרגות לצמרת ההנהלה של החברה. Delp עצמו הגדיר את השיר הזה כדוגמה ליכולת של שולץ לשלב בין ההרמוניות של הביץ' בויז לבין צליל הגיטרות הכבד של לד זפלין. מגזין "Guitar World" בחר את השיר הזה לאחד מבין 50 שירי הרוק הטובים בכל הזמנים.
הקטע השלישי באלבום, "Foreplay/Long Time", הוא אחד הקטעים המורכבים והארוכים מתוכו, על גבול הפרוגרסיב. "Foreplay" הוא הקטע האינסטרומנטאלי משופע הקלידים המבוסס על אורגן Hammond B3 שמופיע כמבוא לשיר. "Long Time" כולל את השירה ויצא כסינגל השני מתוך האלבום והוא עומד בפני עצמו. שולץ ציין שזה השיר הראשון שכתב והקליט אי פעם, עוד בשנת 1969. המגזין "רולינג סטון" הגדיר את השיר כשילוב בין יס ללד זפלין. את שלושת קטעי הסולו בחלקו השני של השיר מנגן Barry Goudreau.
הצד השני של הוויניל נפתח עם "Rock & Roll Band". רבים סברו שהשיר מספר את סיפורה של להקת בוסטון, אך לא כך הדבר. בוסטון כלל לא הייתה להקה עד שלב המיקסים של האלבום. השיר נכתב בעקבות שיחה של שולץ עם המתופף Jim Masdea אשר היה בסצנת הפאבים והמועדונים של בוסטון וסיפר לשולץ על המאבקים של להקות מקומיות להשיג חוזה הקלטות.
השיר "Smokin'" נקרא במקור “Shakin” ובניגוד לסברה הרווחת הוא לא עוסק במריחואנה. השיר מספר על התחושות בעת האזנה למוזיקה. השיר זכה לכמה גרסאות כיסוי, אחת המעניינות שבהן היא זו של להקת הת'ראש מטאל Anthrax.
הקטע ”Hitch a Ride” נקרא במקור "San Francisco Day" ושולץ נהג לנגן אותו בהופעות בווריאציות הראשונות של "Mother’s Milk". השיר נפתח כבלדה אקוסטית שקטה ונעימה והולך ומתפתח עם השתלטות של אורגן האמונד וגיטרות חשמליות. השיר כולל את אחד מקטעי הסולו היפים באלבום שנפרש על פני כמחצית מהשיר.
האלבום מסתיים בשני קטעים שגם נכתבו אחרונים: "Something About You" של שולץ, שנקרא במקור "Life Isn't Easy" והיה הדמו האחרון שכתב שולץ בשנת 1975, ו- "Let Me Take You Home Tonight" שהוא השיר היחיד שכתב Delp ובו הוא גם מנגן בגיטרה אקוסטית.
אלבום הבכורה של בוסטון נחשב לאחד האלבומים הגדולים בתולדות הרוק. הוא נמצא בין היתר ברשימת 200 האלבומים הגדולים של היכל התהילה של הרוקנרול ובספר "1001 אלבומים שאתה חייב להאזין להם לפני מותך".
הפרפקציוניזם של שולץ יסייע לו להוציא תחת ידו אלבומי מופת נוספים, אך גם יהיה בעוכריו ויביא ליצירה דלה יחסית עם מרווחי ענק בין אלבום לאלבום. בתחילת שנות השמונים ייסד שולץ את חברת "Scholz Research & Development, Inc". החברה תשווק בין היתר את מגבר הגיטרה המצליח "Rockman", אשר המציא שולץ.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ותוכנית רוק, ימי ראשון בשעה 11:00
עריכה לשונית: אורי ענבי/Ori Anabi