Bring Me the Horizon - Count Your Blessings
עודכן: לפני 4 שעות
ב- 30 באוקטובר 2006 יצא "Count Your Blessings", אלבום הבכורה של להקת "Bring Me the Horizon".
לפני שהם כבשו אצטדיונים ברחבי תבל, לפני הסינתיסייזרים הנוצצים, פרסי הבריטס, שיתופי הפעולה עם כוכבי פופ והפיכתם לאדריכלי המטאל המודרני של ימינו, חברי "Bring Me the Horizon" היו חמישה נערים חצופים, רזים ופרועים משפילד שביקשו להחריב כל מועדון קטן ודחוס בבריטניה. באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, כאשר רשת מייספייס הייתה זירת הקרב המרכזית של תרבות הנוער, התגבשו הסולן Oli Sykes, צמד הגיטריסטים Lee Malia ו-Curtis Ward, הבסיסט Matt Kean והמתופף Matt Nicholls סביב תשוקה משותפת למוזיקה קיצונית, כאוטית וחסרת גבולות. מתוך השעמום התעשייתי של צפון אנגליה ואחרי מיני אלבום בכורה שהצית היסטריה מחתרתית, הם נכנסו לאולפן כשהם בקושי בני שמונה עשרה ותשע עשרה, חמושים בגיטרות מכוונות נמוך להחריד, תסרוקות אימו מוקפדות וגישה שלפיה טכניקה מלוטשת היא המלצה בלבד לעומת זעם נעורים טהור.
הכניסה לאולפני DEP International המיתולוגיים בברמינגהם, אותם אולפנים שבהם הקליטה בעבר להקת הרגאיי "UB40", יחד עם המפיק Dan Sprigg, התנהלה פחות כמו הפקת אולפן מוקפדת ויותר כמו מסיבת קולג' שיצאה משליטה. בהיעדר פיקוח מבוגר במרכז העיר הסואן, חברי הלהקה בילו את הלילות בשתייה כבדה ובהתפרעויות, ואת הימים בניסיון לתרגם את ההנגאובר למתקפה סונית דחוסה. סייקס הקליט את השירה בתוך תא מבודד וחנוק כשקולו נע בין צרחות בלאק מטאל צורמות לגראולים גרוניים מעמקי הבטן, בעוד מאליה ו-וורד התיכו ריפים של דת' מטאל מלודי מהאסכולה השוודית של "At the Gates" ו-"In Flames" אל תוך ברייקדאונים אכזריים של הארדקור אמריקאי.
התוצאה הייתה אלבום שפילג את קהילת המטאל העולמית באופן מיידי. בעוד שומרי הסף הוותיקים והמבקרים הקשוחים הזדעזעו מהשילוב בין אסתטיקת אופנה צעירה למוזיקת קצה ברוטלית, דור שלם של בני נוער מצא ב-"Count Your Blessings" את פסקול המרד המושלם שלו. הלהקה אפילו זכתה בפרס להקת הבכורה הטובה ביותר של מגזין קראנג בשנת 2006, צעד שרק ליבה עוד יותר את האש סביב השאלה האם מדובר בגאונות גולמית או בפרובוקציה רועשת.
(Photo: Naki/Redferns)
האלבום נפתח ללא שום אזהרה מוקדמת עם ההמנון הבלתי מעורער של תקופת הדת'קור של הלהקה, "Pray for Plagues". מהרגע שבו הצרחה הראשונה של סייקס מפלחת את האוויר מעל תיפוף דאבל-באס רצחני של ניקולס, השיר מתפקד כרכבת הרים של ריפים מושחזים, שינויי קצב תזזיתיים ואחד הברייקדאונים המפורסמים והאלימים ביותר בתולדות המטאל של שנות האלפיים. השורה מתוך השיר שהעניקה לאלבום את שמו הפכה לסלוגן קרב בהופעות החיות, שבהן קירות מוות ומעגלי פוגו היו עניין שבשגרה.
מיד אחריו מסתער "Tell Slater Not to Wash His Dick", שיר שמוכיח כי לצד האגרסיה הקיצונית, הלהקה נשענה על הומור נעורים פרוע שלקוח מתרבות הפופ ומסדרת הקאלט הצלצול הגואל. מתחת לכותרת השערורייתית מסתתר קטע טכני ומורכב להפליא, שבו הגיטרות של מאליה ו-וורד רוקמות מלודיות ספירליות דוקרניות לפני שהשיר צולל לתהום קצבית מוחצת. הרצועה השלישית, "For Stevie Wonder's Eyes Only", הידועה גם בכינויה הקצר "Braille", ממשיכה את הקו הבלתי מתפשר עם מתקפת תופים מסחררת ושירה שנשמעת כאילו מיתרי הקול של סייקס עומדים להיקרע בכל שנייה, תוך שילוב גרוב כבד שמאלץ את הראש לנוע בחוסר שליטה.
הקצב המטורף אינו מרפה גם ב-"A Lot Like Vegas", התפרצות קצרה, כאוטית ומסחררת בת שתי דקות בלבד שמרגישה כמו תאונת שרשרת מוזיקלית מרהיבה, ומשם עובר האלבום אל "Black & Blue". זהו אחד הקטעים המגובשים והכאוטיים ביותר ביצירה, שיר שמשלב אווירה אפלה וקודרת עם ריפים מנסרים שמדגימים עד כמה Lee Malia, מעריץ מושבע של להקות ת'ראש ומטאל קלאסיות, הצליח להשתיל מוטיבים מלודיים מתוחכמים בתוך מעטפת של הרס מוחלט. אחרי אתנחתא קצרה בדמות הקטע האינסטרומנטלי "Slow Dance", חוזרת הלהקה להלום בעוצמה עם "Liquor & Love Lost", שיר שמתעד בדיוק רב את אורח החיים ההדוניסטי והשיכור של חברי הלהקה בימי ההקלטות בברמינגהם.
נקודת השיא המלודית והאפית של החצי השני מגיעה ברצועה השמינית, "Medusa", שנקראה במקור בשם המלא והציני "I Used to Make Out With Medusa". לאורך כמעט שש דקות של טרגדיה מדממת, הלהקה מציגה את אחד מרגעי הגיטרה המבריקים ביותר שלה באותו עשור, עם הרמוניות כפולות שמזכירות את תור הזהב של גותנבורג, סולו גיטרה מלודי ומרגש של מאליה, וברייקדאון איטי וחונק שחותם את השיר בעוצמה מרסקת עצמות.
רגע לפני הסיום הסוער, מפתיעה הלהקה עם "Fifteen Fathoms, Counting", קטע אקוסטי אינסטרומנטלי עדין, חלומי ויפהפה בן שתי דקות שמנוגן בגיטרות נקיות ואפקטים מרחפים. המעבר החד בין השלווה השמימית הזו לבין רצועת הסיום הארוכה והאכזרית "Off the Heezay" הוא הברקה עריכתית שמדגישה את הקיצוניות של האלבום. שיר הסיום שופך את כל מה שנותר במחסנית של החמישייה, עם ריפים דוהרים, זעקות ייאוש ודקת סיום כבדה שמשאירה את המאזין מותש וחסר נשימה.
בשנת 2026 חזרה הלהקה אל אלבום הבכורה עם ההקלטה המחודשת "Count Your Blessings Repented", שיצאה ב-10 ביולי. Oli Sykes ו-Lee Malia הובילו את העבודה לצד Buster Odeholm, והשירים הוקלטו מחדש לציון עשרים שנה לאלבום. המהדורה כוללת גם את השיר החדש "Dehumanized".
במבחן הזמן, "Count Your Blessings" הוא הרבה יותר ממסמך נעורים פרוע או הערת שוליים היסטורית. זהו מונומנט של חוצפה בריטית טהורה, אלבום שבו חמישה נערים סירבו לציית לחוקי הז'אנר, חיברו בין קצוות מנוגדים של עולם המוזיקה הכבדה, והציתו תנועה שלמה שהפכה אותם מהאנדרדוג המושמץ ביותר בממלכה המאוחדת למלכים הבלתי מעורערים של הרוק המודרני.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות