top of page
  • FaceOff - עימות חזיתי

Bring Me The Horizon - That's The Spirit

ב-11 לספטמבר 2015 יצא אלבומה החמישי של "Bring Me The Horizon", האלבום שנקרא "That’s the Spirit" הוא המשך ישיר להתפתחות הלהקה ולשינוי שהיא עברה מהאלבום הקודם.


ישנו סיכוי גדול מאוד שמעריצי הלהקה המוקדמים מאוד לא אוהבים את השינוי הזה שעברה הלהקה, והאלבום הזה מבחינתם הוא הסוף. שני מובילי הלהקה Oliver Sykes (זמר) והקלידן Jordan Fish לוקחים את המושכות לידיהם, כפי שהם יעשו גם באלבום הבא של הלהקה, וממשיכים את מסע ההתנסות שלהם בעולמות האלקטרוניקה.


אם באלבום הקודם היו מעט אלמנטים אלקטרונים ועדיין שמענו את שאגותיו או יותר נכון צרחותיו של סייקס, כאן כבר האלקטרוניקה תופסת נפח גדול יותר וצרחותיו של סייקס הופכות לשאגות יותר מדודות ומתונות. באלבומים הראשונים של הלהקה, הכאוס, הצרחות והטרוף שלטו ביד רמה. טקסטים קודרים וכבדים עם צלילים חסרי רחמים מעולם הדת' מטאל שלא משאירים פיסה אחת של אדמה לא חרוכה.


לדעתנו האישית, כאן האיזון בין האלקטרוניקה, המלודיה והקטעים הנקיים לבין הגיטרות המכסחות, התופים והשאגות הוא איזון מושלם. יש כאן שילוב מאוזן שבכל שיר נותן לך משהו אחר, כמו מתנה חדשה. אז בואו תקשיבו ותקראו על מה אנחנו מדברים...



השיר הראשון שפותח את האלבום "Doomed", מכניס אותך לאווירה. מתחילים נעים ורך עם תופים מתגלגלים שמושכים אותך לאט עם הצלילים של שאיפת הסמים ברקע ואז מתפוצץ הפזמון, אנחנו אבודים !! שוב פעם שקט... נוסחה מנצחת !


עוברים לאחד השירים החזקים באלבום "Happy Song", עם טקסט חזק שנותן לך בעיטה בבטן. אי אפשר שלא לקפוץ באוויר עם התופים והגיטרות, תשירו עם סייקס ביחד!!

סיפור מצחיק שקשור לשיר הזה... בטקס פרסי ה-NME שהתקיים באנגליה BMTH הוזמנו להופיע. במהלך ההופעה סייקס הרגיש דחף בלתי מוסבר לקפוץ מהבמה והוא החל לקפוץ בין שולחנות האורחים. שולחנות האורחים אינם של מעריצים משולהבים אלא של אומנים ולהקות שנכחו באירוע. סייקס מחליט לעצור על השולחן של "Coldplay" ופשוט להחריב את כל מה שעליו, כשהוא מסיים בקפיצה ששוברת את השולחן לשניים. סוג של אמירה? הארוע יצר הרבה מאוד רעש תקשורתי סביב שתי הלהקות מה שתרם לקידום האלבום, תראו בעצמכם:



נעבור לעוד שיר מעולה "Throne", הסינגל השני שיצא מהאלבום. אחד השירים היותר חיוביים ואופטימיים באלבום יש לציין. פיש סיפר שממש מההתחלה הם הרגישו שהשיר הזה יהיה סינגל, הכתיבה והיצירה שלו זרמו מאוד טוב בין חברי הלהקה וזה הרגיש להם פשוט נכון. בכלל באלבום הזה ישנם משפטים, בתים ופזמונים שאפשר ליצור מהם סיסמאות לחיים.

“So you can throw me to the wolves

Tomorrow I will come back, leader of the whole pack

Beat me black and blue

Every wound will shape me, every scar will build my throne!”



בשיר הבא "True Friends", סייקס פשוט סוגר חשבון עם כל אלה שפגעו בו במהלך חייו. הוא מספר להם שהוא נפגע מהם, הוא מודע לזה, מסתכל להם ישר בעיניים ולא שוכח, הוא סולח אבל לא שוכח ותמיד הוא יסתכל עליהם באור הזה.


אם דיברנו על השינוי המוסיקלי אז באלבומים הקודמים של הלהקה לא היה רגע אחד של מנוחה. מניעים את הרכב, לוחצים על הדוושה עד הסוף ושורפים את הצמיגים. כאן כבר יש אתנחתא קלה, "Follow You". אחד השירים הרומנטיים הבודדים של הלהקה, שסיפרה שהשיר נכתב כמכתב לנשים של חברי הלהקה. אני בטוח שהמעריצים הותיקים של הלהקה תופסים את הראש ולוחצים על האיקס בצידו העליון של המסך. אבל אנחנו נמשיך...


אם השיר הקודם היה שונה, השיר "What You Need" מציג מלודיה וסגנון שונה ממה שהכרנו אצל BMTH, בעיקר בקטעים של הבתים ובמעברים. כאן סייקס מעביר ביקורת על האנשים שתקועים מחשבתית במה שלימדו אותם בבית או בבית הספר ואינם נפתחים או מאמצים דברים חדשים.


הנה מגיעה לה עוד פצצה, איזה יופי של פתיחה, בדיוק כמו שם השיר "Avalanche". אחד השירים האהובים עלינו באלבום, תקשיבו איזה יופי של תופים, איזה מקצב מדהים ואיזה סאונד משגע יש ל-Matt Nicholls על התופים. בשיר הזה סייקס מספר על הגילוי שיש לו ADHD, על ההבנה שיש לו קצר במוח וההתמכרות שלו לסמים וחומרים אחרים היא על מנת להשלים את החוסר הזה. התהליך הזה היה הצעד הראשון שלו בדרך להחלמה מההתמכרויות הקשות שהיו לו לסמים.

"I need a cure for me, 'cause a square doesn't fit the circle

Give me a remedy, 'cause my head wasn't wired for this world"



השיר "Run" נפתח עם סימפולים ומקצב בהשראת מוזיקת הדאנס של שנות ה-90 ומתפתח למקצב עם תיפוף שמזכיר מקצבים של שבטים וטקסי פולחן. זה אחד השירים המגוונים והמפתיעים באלבום. כאן החבורה יוצאת מהנוסחה הקבועה ומותחת את הגבולות.


את השיר הבא "Drown" כתב סייקס לאצטדיונים. הוא חיפש שיר שיוכל להרים קהל של עשרות אלפי אנשים. שיר שישמע עבה, חזק, גדול עם עוצמה, ושיהיה מעין חותמת של הלהקה לקראת המעבר לליגה של הענקים.

המלצה חמה, תגבירו חזק !!


בשיר הבא, "Blasphemy", מרגישים ממש חזק את הצעד הזה שעשתה הלהקה, עם השילוב של הסימפולים, האפקטים והצלילים האלקטרוניים. תצוגת תכלית מדהימה על איך השילוב הזה נותן נפח ומעניק למוסיקה מימד אחר. אנחנו אוהבים !!


השיר "Oh No" שחותם את האלבום הוא מעין פרודיה על שירי ריקודים, גם מבחינת המלודיה שלו וגם מבחינת הטקסט. סייקס סיפר שהוא כתב את השיר הזה על אנשים שהם בגיל שלו, בסביבות ה- 30 ועדיין מבלים ומנסים לחיות כמו בני 18.

האלבום הזה כבש את פסגת מצעדי הבילבורד השונים והוא ללא ספק צעד נוסף בשינוי המוסיקלי של הלהקה, אשר נטשה לגמרי את הסגנון הקשוח והכסחני מהאלבומים הראשונים וממשיכה בהתנסויות המוסיקליות ובטקסטים, ואנחנו אוהבים את זה !! (כבר הדגשנו את זה?)

להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page