Bring Me The Horizon - Post Human: Survival Horror
עודכן: 30 באוק׳
ב-30 באוקטובר 2020 הוציאה להקת "Bring Me The Horizon" את ה-EP "Post Human: Survival Horror".
אנחנו חיכינו לו בשקיקה, והוא בהחלט סיפק את הפורקן שהיינו צריכים. בתשע רצועות שנמשכות קצת יותר מחצי שעה, הלהקה מרכזת את הפחד, הזעם והעומס הנפשי של 2020 לתוך מוזיקה שמרעידה את הגוף. הגיטרות שוב נושכות, הצרחות חוזרות לקדמת הבמה, אבל האלקטרוניקה והפזמונים הענקיים נשארים חלק בלתי נפרד מהסיפור.
אחרי אלבום האולפן השישי "amo" מ-2019 והניסויים האלקטרוניים שבאו בעקבותיו, חלק מהמעריצים התגעגעו לצד הכבד של הלהקה. כאן היא מחברת אותו לכל מה שלמדה בדרך. ההפקה אינה מנסה לשחזר את ימי הדת׳קור, אלא לבנות מהם משהו שמתאים לעולם של מסכים, אזעקות וחדשות שלא מפסיקות להגיע.
הסולן Oliver Sykes והקלידן Jordan Fish הובילו את ההפקה, כשחלק ניכר מהעבודה התנהל מרחוק בזמן הסגרים. אליהם הצטרף בהפקה נוספת Mick Gordon, המוכר מפסקולי משחקי "DOOM". אפשר לשמוע מדוע החיבור הזה עבד. הסינתיסייזרים והגיטרות דוחפים זה את זה, והמעברים נשמעים לעיתים כמו כניסה לשלב הבא במשחק שבו מד החיים כבר מהבהב באדום.
השיר "Dear Diary," פותח את הדלת בבעיטה. התיפוף הדוהר, הצרחות והגיטרה החותכת מכניסים אותנו למונולוג מתפורר, שבו שגרת הבידוד הופכת לסיוט של הדבקה והתפרקות. ההומור השחור מעניק לכל האימה הזאת גם חיוך עקום. הלהקה יודעת כמה מגוחך יכול להרגיש סוף העולם כשאנחנו תקועים מול הטלוויזיה.
השיר "Parasite Eve" מרחיב את האיום. הפתיחה המקהלתית והאווירה התעשייתית מתחלפות בריף כבד ובפזמון שנשמע כמו התרעה לציבור. חשוב לדייק, הרעיון לשיר נולד עוד לפני הקורונה, בעקבות דיווח על חיידק עמיד לאנטיביוטיקה ביפן. המציאות העניקה לו משמעות חדשה ומבהילה. גם "Ludens", שנכתב עבור משחק הווידאו "Death Stranding" ויצא כבר ב-2019, קדם למגפה. לכן אי אפשר לומר שכל היצירה נכתבה בתקופתה, גם אם הבידוד והחרדה הפכו לציר המרכזי שלה.
בשיר "Teardrops" אנחנו מקבלים את אחד החיבורים המוצלחים ביותר בין מלודיה לכאב. האלקטרוניקה, הגיטרות והפזמון מזכירים את השפה של "Linkin Park", אבל סייקס מביא לתוכה את תחושת הקהות שנוצרת כשכבר אין מקום לעוד חדשות רעות. דווקא כשהמוזיקה נפתחת ומבקשת שנשיר איתה, המילים מתארות קושי להרגיש. הפער הזה הוא הלב של השיר.
שיתופי הפעולה מרחיבים את מנעד היצירה. בשיר "Obey" מצטרף YUNGBLUD להמנון מתריס נגד ציות ושליטה, והכימיה בינו לבין סייקס מעניקה לפזמון דחיפה נוספת. בשיר "1x1" צמד "Nova Twins" משתלב בתוך עימות פנימי עם אשמה וזיכרונות. זה אחד הרגעים שבהם האיום מפסיק להגיע מבחוץ ומתיישב בתוך הראש.
ואז מגיע הרצף של "Itch for the Cure (When Will We Be Free?)" ו-"Kingslayer", ואנחנו כבר בתוך טירוף אחר. קטע המעבר האלקטרוני פותח את השער למפגש עם "BABYMETAL", שבו קולות בהירים ביפנית ובאנגלית מתנגשים בצרחות, בתופים מסחררים ובגיטרות אכזריות. הניגוד הוא כל הכיף. במקום לרכך את שני הצדדים, הלהקה דוחפת כל אחד מהם לקצה, ומוצאת שם פזמון שקשה להוציא מהראש.
דווקא הסיום מוריד את הדופק. בשיר "One Day the Only Butterflies Left Will Be in Your Chest as You March Towards Your Death" מצטרפת Amy Lee ליצירה איטית, קודרת וחשופה. סייקס תיאר אותה כשיחה בין האנושות לכדור הארץ, ושני הקולות נשמעים כמו בני זוג שכבר אינם מסוגלים להתעלם מהנזק שנעשה. אחרי כל ההתפרצויות, השירה המאופקת של Amy Lee משאירה חלל שהדיסטורשן אינו יכול למלא.
גם ההצלחה המסחרית הגיעה בשני שלבים. היצירה נכנסה למקום החמישי במצעד האלבומים הבריטי עם יציאתה הדיגיטלית, ולאחר יציאתה בפורמטים פיזיים בינואר 2021 עלתה למקום הראשון. זה היה המקום הראשון השני של הלהקה במצעד, אחרי "amo".
במבט לאחור, זה גם הפרק שפתח את סדרת "Post Human". התוכנית המקורית לארבעה EP בתקופה קצרה השתנתה, והפרק הבא, "Post Human: Nex Gen", הגיע ב-24 במאי 2024. כאן כבר אפשר לשמוע את הבסיס לשילוב בין כובד, פופ ובלגן דיגיטלי שהמשיך להתפתח בהמשך.
מבחינתנו, "Post Human: Survival Horror" מצליח משום שהוא שומר על תחושת דחיפות לכל אורכו. ההפקה הדחוסה כמעט אינה נותנת לנשום, ולעיתים גם מעמיסה, אבל השירים חזקים מספיק כדי להצדיק את המתקפה. זו להקה שלוקחת את כל הגרסאות הקודמות שלה, מכניסה אותן לחדר סגור ומוצאת דרך לצרוח יחד איתן.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות