ב- 4 ליוני 1984 הוציא Bruce Springsteen את אלבומו השביעי "Born in the U.S.A".
זה האלבום שסימן את שיא ההצלחה המסחרית של Bruce Springsteen, עם מכירות של 30 מיליון עותקים ברחבי העולם. האלבום שהה 84 שבועות רצופים בעשריה הראשוה של מצעד הבילבורד. 7 מתוך 12 השירים באלבום הפכו לסינגלים מצליחים וללהיטים בטופ 10 של הבילבורד האמריקאי, מה שהופך אותו לאחד האלבומים המצליחים בכל הזמנים.
סיפור ההצלחה של האלבום הזה מתחיל אי שם בשנת 1980 אז ספרינגסטין חווה הצלחה מסחרית עצומה עם האלבום הכפול "The River". ספרינגסטין כינה את האלבום הזה כ"שער" לכתיבה העתידית שלו.
בשנת 1981, ספרינגסטין התבקש לכתוב מוזיקה לסרט שאמור היה להיקרא "Born In the U.S.A". זה היה בזמן שעבד על אלבומו הסולו שלו "Nebraska", אשר שאב לא מעט מהסיפורים וההשראה של האלבום "The River". ספרינגסטין לקח את הלחן שכתב לסרט ומיזג אותו לשיר בשם “Vietnam", שיר אותו התכוון לכלול באלבום "Nebraska" משנת 1982. ואולם, בסופו של דבר הסרט "Born In the U.S.A" יצא לאקרנים רק בשנת 1987 ונקרא "Light of Day", מה שהשאיר את ספרינגסטין עם שיר בשם "Born In the U.S.A" שעוסק בקשיים שחוו החיילים יוצאי מלחמת וייטנאם עם חזרתם הביתה. זה היה השיר הראשון שנכתב לאלבום.
מעניין לציין שזה לא היה השיר היחיד מהאלבום אשר נכתב עוד לפני הוצאת האלבום "Nebraska". הסשנים לאלבום "Born in the U.S.A" התחילו למעשה עוד בחודש ינואר 1982, כתשעה חודשים לפני מועד יציאת האלבום "Nebraska". יותר מכך, רוב השירים באלבום "Born In the U.S.A" הוקלטו עוד לפני שהאלבום "Nebraska" יצא לאור, הם פשוט לא התאימו לאווירה ולנושאי הכתיבה של "Nebraska".
לא הרבה יודעים אבל ספרינגסטין כתב קרוב ל- 70 שירים לאלבום, כאשר רק 12 מהם מצאו את דרכם אל תוך "Born In the U.S.A". חלקם נכנסו לאלבומים אוסף וקטעים נדירים וחלק אחר יצאו כבי-סיידים, כמו "Pink Cadillac", שהפך ללהיט בפני עצמו.
סוד ההצלחה של ".Born In The U.S.A" הוא כנראה בשילוב בין הסגנון המוזיקלי לנושאי הכתיבה ואת זה ניתן ללמוד כבר מהשניות הראשונות של האלבום. צליל הסינתסייזר של Roy Bittan ומכות תוף הסנייר של Max Weinberg, החברים הוותיקים ב- "E Street Band" חושפים את הסוד הגדול של האלבום. לחנים קליטים ומלודיים, מנוגנים עם סאונד עשיר ומעודכן, עטופים בהפקה פופ-רוק מושלמת, הרחוקה שנות אור מצלילי הפולק המלנכוליים של האלבום הקודם. עכשיו תוסיפו על זה את נושאי הכתיבה שנתקעים כמו חץ בליבה של החברה האמריקאית והרי לכם מתכון מנצח.
השילוב המנצח הזה עובר כחוט השני בין רוב שירי האלבום ולכל הפחות בין כל שבעת הסינגלים ששוחררו מתוכו.
את הסינגל הראשון "Dancing in the Dark" כתב ברוס מתוך תסכול, על הקשיים לכתוב שיר שיהיה "להיט". באופן אירוני זה הפך להיות הלהיט הכי גדול שלו בארה"ב. זה היה השיר האחרון שנכתב לאלבום, אחרי שהמנהל של ספרינגסטין Jon Landau דרש ממנו "להיט". למרות שהיו לו כבר כ- 70 שירים מוכנים, ברוס כתב את השיר עוד באותו הלילה, שכן לנדאו לא היה מרוצה, הוא רצה את "הלהיט" שיהפוך את ספרינגסטין לסופר אליל כי אליל הוא כבר היה. לנדאו וספרינגסטין קיבלו את זה דרך השיר עם ריף הסינתסייזר הקליט ששוחרר עוד לפני יציאת האלבום, במאי 1984. השיר הזה גם זיכה את ספרינגסטין בגראמי הראשון שלו, עם קליפ שנחרש ב- MTV, הכולל את הופעת הבכורה של השחקנית Courtney Cox (מהסידרה "חברים"), אותה הוא העלה לבמה ורקד איתה. אחרי ה"להיט" הזה כבר לא היה לאמריקה שום סיכוי. היא נשבתה בקסמיו של הבוס.
כשלושה חודשים אחר כך, משחרר ברוס את "Cover Me" שיר פופ מוגש על מצע רוק ובלוז, עם הגיטרות המזיעות של הבוס ו- Steven Van Zandt ועבודת הבס ה"כשרונית" של Garry Tallent. ספרינגסטין כתב את השיר במקור עבור Donna Summer, אבל המנהל שלו, Jon Landau, דרש לכלול אותו באלבום. דרש וצדק! השיר נכנס לעשרייה הראשונה במצעד הבילבורד.
כשהסינגל הרביעי משוחרר מהאלבום (השלישי היה שיר הנושא) לכולם כבר היה ברור, הבוס הוא הדבר החם ביותר במוזיקה באותה שנה. מה זה חם? הוא פשוט "עולה בלהבות". "I'm on Fire" היא בלדה פשוטה אך עוצמתית. זה אחד השירים הראשונים שהוקלטו לאלבום ומקורו בג'אם סשן מאולתר בין Bruce Springsteen, הקלידן Roy Bittan והמתופף Max Weinberg. ההפקה פשוט מושלמת ומינימליסטית. שטיחי קלידים ונגיעות גיטרה, המכות הקלות על הרים של תוף הסנייר וטכניקת ההברשה הופכים את השיר הזה ליצירת מופת.
הסינגל החמישי "Glory Days" חוזר על הנוסחה המושלמת המשלבת בין צלילי הסינתסייזר הקליטים לרוק הגיטרות. ספרינגסטין שר כאן על מפגש מקרי עם חבר ותיק שהיה שחקן כוכב בייסבול בתיכון. המפגש המתואר אכן קרה במציאות. השחקן הוא Joe DePug, שהיה חבר כיתה של ספרינגסטין ושיחק איתו בקבוצת הבייסבול.
השניות הראשונות של "I'm Goin' Down", הסינגל השישי מתוך האלבום, בוודאי יזכירו לכם את "דייר סטרייטס", גם ההמשך לא ממש רחוק משם והוא כולל סולו סקסופון מעניין של Clarence Clemons. למרות שהסינגל יצא רק ב-27 באוגוסט 1985 (למעלה משנה לאחר יציאת האלבום), הוא הוקלט עם "E Street Band" עוד בחודש מאי 1982.
הסינגל האחרון ששוחרר מהאלבום מחזיר את ספרינגסטין לשורשים. "My Hometown" עוסק בחוויותיו של ספרינגסטין וזכרונותיו מעיר הולדתו "Freehold" ניו ג'רזי. לברוס אין הרבה דברים נחמדים להגיד על המקום. המילים הן דיוקן עגום של חיי מעמד הפועלים בעידן הנשיא רונלד רייגן, כאשר ערים קטנות רבות קרסו תחת הנטל הכלכלי. ספרינגסטין מתאר בשיר זה סגירת מפעל ("They're closing down the textile mill..."), הנבואה הזאת הגשימה את עצמה, כאשר "3M Company" סגרה את המפעל בעיר הולדתו בשנת 1985.
האלבום הזה הזניק את הקריירה המצליחה ממילא של ספרינגסטין כאשר השיר "My Hometown" מבסס את מעמדו כשופר של "מעמד הפועלים" בארה"ב. עם ההצלחה חסרת התקדים הזו, ספרינגסטין יצא לסיבוב הופעות הגדול ביותר שלו עד אותה עת. הסיבוב הזה הוליד סט של חמישה תקליטים בשם "Live/1975–85", אשר רק הוכיח לשאר העולם את מה שהמעריצים שנכחו בהופעותיו כבר ידעו. ספרינגסטין הוא ה"בוס"!!!
והיד? מה עם היד על העטיפה האייקונית? האם המחאה של ספרינגסטין הובילה אותו להשתין על הדגל המקודש? אנחנו ניתן לכם להחליט אחרי שתאזינו לאלבום.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט