Bullet for My Valentine - Venom
- FaceOff - עימות חזיתי
- 14 באוג׳
- זמן קריאה 4 דקות
ב 14 באוגוסט 2015, "Bullet for My Valentine" הוציאו את אלבום האולפן החמישי שלהם, "Venom".
עד 2015, ל "Bullet for My Valentine" כבר היה מה להוכיח. שנתיים קודם לכן, "Temper Temper" דחף את הלהקה הוולשית לעבר גרסה נקייה ונגישה יותר של הסאונד שלה, אבל הכתיבה המלוטשת והישירה יותר גם העלימה חלק מהסכנה שהפכה את האלבומים המוקדמים שלה לכל כך משכנעים. הגיטריסט המוביל Michael "Padge" Paget תיאר בהמשך את המטרה מאחורי "Venom" במילים פשוטות: אחרי "Temper Temper", הם רצו ליצור אלבום הבי מטאל נטול מעצורים, בלי ששיקולי רדיו יכתיבו את התוצאה.
גם בתוך הלהקה שררה חוסר יציבות. הבסיסט הוותיק Jason "Jay" James עזב בזמן העבודה על האלבום. ו-Jamie Mathias הצטרף בהמשך והוצג כחבר הלהקה החדש, אף שבפועל הוא לא ניגן בס באלבום המוגמר. הסולן והגיטריסט Matt Tuck הקליט בעצמו את תפקידי הבס באולפן. "Venom" הפך גם לאלבום האחרון של "Bullet for My Valentine" שבו השתתף המתופף המייסד Michael "Moose" Thomas.
תהליך הכתיבה היה מחושב יותר מהרגיל. מאט הסביר שריפים ורעיונות לטקסטים הצטברו במהלך סיבוב ההופעות של "Temper Temper", לפני שהלהקה חזרה לאולפן והחלה להרכיב אותם לשירים של ממש. במקום להגיע להקלטות עם שישה או שבעה שירים גמורים ולהשלים את השאר תוך כדי העבודה, הפעם הם הקדישו לחומרים בערך שישה חודשים יותר מהרגיל. הם חיו עם השירים, כתבו אותם מחדש וזרקו הצידה רעיונות שלא עמדו במבחן הזמן. העבודה המדוקדקת הזאת משמעותית, משום ש "Venom" כמעט אף פעם לא נשמע כמו אוסף של רעיונות ראשוניים. הוא אגרסיבי, אבל זו אגרסיביות שעוצבה לתוך שירים הדוקים שיודעים בדיוק לאן הם הולכים.
על ההפקה הם עבדו שוב עם Colin Richardson, הפעם לצד Carl Bown. האלבום הוקלט במהלך 2014 ו 2015 ב Metropolis Studios בלונדון, כאשר Richardson ו Bown היו אחראים גם על המיקס ב Treehouse Studio שבדרבישייר. הנוכחות שלהם מעניקה לאלבום חלק גדול מהעוצמה הפיזית שלו. הגיטרות עצומות בלי להפוך לגוש חסר צורה, התופים של תומאס שומרים על החדות וההתקפה שלהם, והשירה הנקייה של מאט יושבת מעל שכבות הדיסטורשן בלי לקחת מהן את המשקל.
חשוב מכך, מאט החליט לחזור לטריטוריה אפלה יותר מבחינה לירית. הוא תיאר כיצד חזר במהלך הכתיבה למקומות נפשיים קשים, וסיפר שברגע שהרגיש בנוח להכניס את הרגשות האלה אל תוך השירים, החומר החל להיפתח בצורה משמעותית. ההחלטה הזאת היא קו ההפרדה האמיתי בין "Venom" לבין קודמו. זה לא פשוט "Bullet for My Valentine" שמגבירים שוב את הדיסטורשן. זה אלבום שנבנה סביב עימות, טינה, לחץ נפשי ופורקן, והמוזיקה הכבדה מעניקה לנושאים האלה שפה פיזית שמתאימה להם.
הקטע האינסטרומנטלי הקצר "V" מתפקד פחות כשיר ויותר כמו הצליל של מכונה שנכנסת לפעולה. מיד אחריו מגיע "No Way Out" עם בדיוק האלימות שהאלבום זקוק לה. הריפים קצרים, חדים ושריריים, תומאס דוחף את הבתים קדימה באנרגיה חסרת מנוחה, ומאט נע בין צרחות של ייאוש לבין פזמון מלודי עצום. המבנה הוא "Bullet for My Valentine" קלאסי: מתח, התפרצות, שחרור מלודי ואז חזרה אל הריף. מה שמבדיל אותו מדוגמאות חלשות יותר של אותה נוסחה הוא תחושת הדחיפות. שום דבר כאן לא מרגיש כמו קישוט.
השיר "Army of Noise" מבהיר עוד יותר את הכוונות של האלבום. פאג'ט ומאט תוקפים את הריף המרכזי בדיוק שמושפע מת'ראש, בזמן שתומאס דוחף את השיר מלמטה במקום להסתפק בשמירה על הקצב. הפזמון עצום בכוונה, אבל הגיטרות שסביבו נשארות מחוספסות מספיק כדי למנוע מהשיר להפוך לעוד קטע מטאל לאצטדיונים שנכתב לפי נוסחה. "Venom" עובד שוב ושוב מפני שהמלודיה והאגרסיביות מוצגות בו ככוחות שמתנגשים זה בזה, ולא כשתי אפשרויות שאי אפשר לשלב ביניהן.
האיזון הזה חד אפילו יותר ב "Worthless". לריף המרכזי יש אופי בוטה וכמעט הקשתי, והביצוע הקולי של מאט נשמע עוין באמת לפני שהפזמון נפתח למשהו נקי וקליט הרבה יותר. המעבר אמור להיות צפוי, ומבחינה מבנית הוא אכן כזה, אבל עוצמת הביצוע גורמת לו לעבוד. "Bullet for My Valentine" תמיד חיו על קו השבר שבין האלימות של המטאלקור לבין פזמונים עצומים. כאן הם מפסיקים להתנצל על שני הצדדים.
השיר "You Want a Battle? (Here's a War)" הוא הנשק הברור ביותר של האלבום מול קהל, אבל הוא גם אחד העיבודים החכמים ביותר בו. הפתיחה הצבאית וקולות הקבוצה יוצרים תחושת ממדים עוד לפני כניסת הגיטרות, ומשם השיר ממשיך לנוע בין עבודת קצב לוחמנית לבין פזמון שנועד לאלפי קולות. הריף פשוט בהשוואה לחלק מהנגינה הטכנית יותר של פאג'ט , אבל הפשטות היא בדיוק העניין. זהו שיר על התנגדות קולקטיבית, וכל פרט בעיבוד נועד לגרום לו להישמע גדול יותר מסך הנגנים שמבצעים אותו.
שיר הנושא משנה את הטמפרטורה. "Venom" מאופק ומלודי יותר, ומאפשר לקול הנקי של מאט לשאת את המשקל הרגשי בזמן שהגיטרות בונות סביבו לחץ. הנושא שלו, הנזק המתמשך שמשאירה מערכת יחסים רעילה, מעניק לשם האלבום משמעות שחורגת מדימויים מטאליים פשוטים. הכוח של השיר נובע מהעובדה שהוא אינו מנסה להתחרות במהירות של החומרים שסביבו. במקום זאת הוא מתהדק בהדרגה, וגורם לפזמון להישמע פצוע ולא רק קליט.
המחצית השנייה פחות "מיידית", אבל היא מכילה כמה מהביצועים המוזיקליים החזקים ביותר באלבום. "The Harder the Heart (The Harder It Breaks)" נוקט בגישה מלודית מרווחת יותר לפני שהוא נכנס לפזמון שרירי, בעוד "Skin" מוצא נקודת אמצע מוצלחת במיוחד בין אינסטינקט המטאלקור של הלהקה לבין כתיבת השירים המלוטשת שלה. הגיטרות נשארות עשירות בפרטים בלי להפוך כל מעבר להפגנת יכולת טכנית.
ואז "Hell or High Water" מחזיר לאלבום את הקצה החד שלו. הריפים נמצאים בתנועה מתמדת יותר, חטיבת הקצב מרגישה פחות כבולה לתבנית של בית ופזמון, ועבודת הגיטרה המובילה של פאג'ט מזכירה שהווירטואוזיות תמיד הייתה אחד היתרונות הגדולים של הלהקה כאשר היא משרתת את השיר במקום להפריע לו. "Pariah" סוגר את המהדורה הסטנדרטית בהתפרצות אחרונה ועוינת כראוי, ומעניק ל "Venom" סיום שמרגיש כמו נקודת סיום אמיתית ולא כמו אוסף מותש של ריפים שנותרו על רצפת חדר החזרות.
לאלבום יש גם מגבלות... הוא אינו המצאה מחדש של הלהקה, למרות הדברים שאמר מאט באותה תקופה על הרצון להמציא מחדש את "Bullet for My Valentine". הארכיטקטורה שלו נשארת מזוהה לחלוטין עם הלהקה: ריף מדויק, בית בצרחות, פזמון מלודי, ברייקדאון ושחרור באמצעות גיטרה מובילה. בכמה נקודות אפשר לחזות את צורתו של השיר עוד לפני שהוא מגיע לשם. אבל גם כשהמהלך הבא צפוי, הביצוע כל כך משכנע עד שהנוסחתיות כמעט אינה פוגעת באפקט. הלהקה הבינה שהבעיה אחרי "Temper Temper" לא הייתה חוסר יכולת לכתוב ריפים חזרים. הבעיה הייתה שההוקים האלה התחילו להגיע בלי מספיק "סכנה" מסביבם.
האלבום "Venom" מחזיר את הסכנה הזאת!! הוא לא מנסה לשחזר את חוסר היציבות הצעיר של האלבומים הראשונים של הלהקה, וגם אין לו צורך בכך. במקום זאת הוא לוקח את המשמעת המלודית שנצברה לאורך ארבעה אלבומים ומחבר אותה מחדש לריפים מהירים יותר, שירה חריפה יותר וחטיבת קצב שמקבלת רשות להכות בעוצמה אמיתית. Richardson ו Bown מעניקים לאלבום מעטפת מודרנית ומבוקרת, אבל מתחת לליטוש הזה הביצועים נשארים אגרסיביים.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות