Crown Lands - Fearless
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני 22 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
ב- 31 למרץ, 2023, "Crown Lands" הוציאו את אלבום האולפן השני שלהם "Fearless".
ההרכב "Crown Lands" הוא צמד קנדי, המורכב מ- Cody Bowles (שירה, תופים, כלי הקשה, חלילים ודידג'רידו) ו-Kevin Comeau (גיטרות, בס, פדאל בס, קלידים וקולות רקע). הם פרצו בסוף שנות ה- 2010 עם סאונד שמבוסס על בלוז כבד והארד רוק קלאסי, ומשכו תשומת לב במהירות בזכות היכולת שלהם לייצר סאונד עשיר ומגוון למרות שמדובר בהרכב של שני נגנים בלבד. החומרים המוקדמים שלהם נשענו מאוד על השפעות רטרו, אבל כבר אז היה ברור שהם מכוונים למשהו רחב ופרוגרסיבי יותר.
אלבומם השני, "Fearless", הוא הרגע שבו "Crown Lands" הפסיקו להישמע כמו הרכב מחווה מוכשר ומתחילים להישמע כמו להקה שמסוגלת להפוך את השפעות עליהם לזהות חדשה.
האלבום הוקלט עם המפיק David Bottrill, והוא מגיע עם תחושה שמדובר בלהקה ותיקה, כפולה בגודל ובתקציב.
בואו נשים את זה כבר עכשיו על השולחן. נקודת ההשוואה הברורה היא "Rush", ואין טעם לנסות להסתיר את זה. "Crown Lands" שואבים מאותה שפה פרוגרסיבית שעיצבה את "2112" ואת "Hemispheres": מבנים ארוכים ומורכבים, מעברים דרמטיים, שינויי מקצבים, נגינה מסונכרנת בו זמנית על מספר כלים, וסירוב להתייחס להארד רוק כמשהו שחייב להישאר פשוט כדי להיות עוצמתי. אבל למרות זאת, "Fearless" עובד דווקא משום שהוא לא נתקע באיזור המחווה. בעוד ש- "Rush" רדפו אחרי דיוק כמעט אדריכלי, "Crown Lands" נשמעים משוחררים יותר, עם גרוב מחוספס יותר ואנרגיה בימתית חמה יותר. ההבדל הזה קריטי, כי הוא נותן לאלבום חיים משלו במקום להפוך אותו לחיקוי מושלם מדי.
זו בדיוק הסיבה שקטע הפתיחה האפי בן 18 הדקות "Starlifter: Fearless Pt. II" עובד כל-כך טוב. זהו פתיח שאפתני שיכול היה לקרוס תחת המשקל של עצמו, אבל השיר ממשיך לעניין ולנוע קדימה. לריפים יש משקל, המעברים מרגישים מדויקים, ו- Cody Bowles מתופף ושר עם מספיק אמונה כדי למנוע מהקטע להפוך לסתם תרגיל פרוג טכני. Kevin Comeau המדהים ממלא את השיר בכל השאר מנגינת גיטרה שלא רק מקשטת את השירים, אלא דוחפת אותם קדימה, דרך נגינה על גיטרת בס, בס פדאל וקלידים שמרחיבים ומגוונים את הסאונד ומגיבים לתיפוף של Bowles באופן שמזכיר את הכימיה של "Rush" הקלאסית, בלי לשחזר אותה.
כפי שניתן לראות מהוידאו, אחד האלמנטים הבולטים באלבום הוא הגישה הביצועית של הלהקה, שמבוססת על נגינה מסונכרנת בו זמנית על מספר כלים, לעיתים תוך מעבר מתמיד ביניהם בזמן אמת. זו אחת מנקודות החוזקה של "Crown Lands" וכדי להמחיש אותה הם הקליטו וידאו לכל שיר מהאלבום בביצוע חי באולפן, שם ניתן לראות בצורה ברורה את רמת הדיוק, התיאום והשליטה המרשימה שלהם במגוון הכלים, מה שהופך את המוזיקה שלהם לא רק ל"סתם" מורכבת אלא גם למוחשית וחיה.
במרכז האלבום ניצבת היצירה האפית השנייה, "Context: Fearless Pt. I", המשמשת כמחווה מכוונת ל- "Rush", ומתפתחת כקומפוזיציה רבת חלקים השוזרת רמזים סגנוניים לתקופות שונות ביצירות של "Rush". אבל הקשר של הקטע לאבות המוזיקליים חורג הרבה מעבר להשפעה בלבד. הסשנים המוקדמים יצרו דמואים בהשתתפות Terry Brown (המפיק האגדי של "ראש"), ולאחר מכן הלהקה המשיכה לעבוד ולפתח את היצירה לצד Nick Raskulinecz ו- David Bottrill, שלושתם דמויות מפתח שעיצבו את המורשת האולפנית של "Rush".
אבל דווקא בין שתי היצירות האפיות האלה, "Fearless" מוכיח באמת את טווח היכולות שלו מעבר להשפעות הבלתי נמנעות. "Dreamer Of The Dawn" סוחף בתנופה קדימה ומביא איתו אנרגיה מלודית בהירה וברורה. הוא אמנם מזכיר את "Rush" כמעט בכל היבט, מהסאונד והסגנון, דרך הכלים, ועד לאופן הנגינה, אבל עדיין יש בו משהו חדשני יותר שמיוצר על-ידי הזהות המתפתחת של "Crown Lands".
אחריו מגיע "The Shadow" שנוטה למבנה קומפקטי ומוצק יותר, ומתקרב יותר להארד רוק הקלאסי מאשר לקטעי הפרוגרסיב הארוכים והמתפתחים של האלבום. התיאום הרב בין הכלים השונים בולט כאן במיוחד, ומדגיש עד כמה העוצמה של הקטע נשענת על דיוק וביצוע בזמן אמת, ולא על שכבות וערוצי אולפן.
ואז, "Right Way Back" מעניק לאלבום זריקת אנרגיה נחוצה. זהו אחד הקטעים ה"חיים" ביותר ב- "Fearless". הוא בנוי סביב גרוב אנרגטי וכמעט מעגלי, שמעניק תחושה של תנועה מתמדת קדימה. בהשוואה ליצירות הרחבות יותר באלבום, המבנה כאן מהודק וישיר יותר, אך עדיין שומר על האינסטינקטים הפרוגרסיביים של הלהקה, דרך שינוי מקצב עדינים וסאונד עשיר.
מה שהופך את האלבום לכזה ששומר על רמה גבוה לאורך זמן, היא ההבנה של "Crown Lands" שיכולת טכנית מרשימה רק לזמן קצר, אלא אם היא משרתת משהו גדול יותר. המנעד הגבוה של Bowles ימשיך להזכיר למאזינים את Geddy Lee, אבל הוא ממש לא מנסה לחקות. הפתיחה של "Reflections" תזכיר לכם בוודאי את זו של "Xanadu" של "Rush", נגינת הגיטרה זועקת Alex Lifeson, אבל עדיין יש כאן עומק נוסף וערך מוסף שהלהקה מביאה מעצמה.
אנחנו מתקרבים לסיום עם הקטע האינסטרומנטלי שומט הלסתות "Penny" שמציג צד אחר של האלבום, אינטימי וישיר יותר. זהו קטע שמתרחק מהמבנים הפרוגרסיביים המורכבים ומעדיף גישה פולקית, מלודית ורגשית יותר.
ואז "Lady Of The Lake" פותח דלת אחרת לגמרי, ומכניס אווירה מיתית ומיסטית של הארד רוק קלאסי, עם ניחוח שמזכיר את "Led Zeppelin", וכל זאת מבלי לאבד את הבסיס הפרוגרסיבי של האלבום. הקטע היפה הזה משנה את הטון של "Fearless" למשהו יותר אווירתי ואגדי, עם דימויים שמרגישים כמו נטועים בפולקלור ובעולמות של פנטזיה קלאסית.
הקטע "Citadel" סוגר את האלבום בנימה רגועה ומהורהרת יותר, בעודו מאגד רבים מהרעיונות המרכזיים של האלבום לכדי יצירה אחת מתפתחת. השיר נשען על מבנה "גדול" וכמעט קולנועי, שנבנה בהדרגה מקטעים אווירתיים אל חלקים כבדים יותר, מה שיוצר תחושה של טיפוס והתרוממות שמתכתבת עם שמו.
בסופו של דבר, "Fearless" מרגיש כמו נקודת מפנה בקריירה של להקה שמחפשת את הייחוד שלה. אלבום הבכורה שנושא את שם הלהקה הראה עד כמה "Crown Lands" שולטים באופן טבעי בבלוז ורוק כבד, אבל כאן הם מראים עד כמה הם מסוגלים למתוח את הכתיבה שלהם מבלי לאבד את השיר שמתחת לרעיון. בסיפור של הלהקה, "Fearless" ייכתב כרגע שבו ההערצה ל- "Rush" מפסיקה להיות הכותרת הראשית והופכת לחלק מהבסיס של הלהקה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות