top of page

Rush - 2112

ב- 1 לאפריל 1976 יצא האלבום "2112", של להקת "Rush".


זהו האלבום הרביעי שהלהקה שחררה בתוך שנתיים מאז צאת אלבומה הראשון.


לאחר שחרורו של האלבום השלישי של הלהקה "Caress of Steel", חברת מרקורי רקורדס לא היתה מאושרת מכמות המכירות של "Rush" וביקשה לסיים את החוזה עם הלהקה.


לאחר מסע שכנועים מאסיבי, הסכימה חברת התקליטים לתת ל- "Rush" הזדמנות אחרונה, אך דרשה שהלהקה תלך לכיוון מסחרי יותר.


כמובן שלחברי הלהקה לא היה ממש אכפת מהדרישה. הם היו בטוחים שהם עומדים להקליט את אלבומם האחרון והעדיפו ללכת עם המוזיקה שלהם עד הסוף.


אז במקום "להתכופף" וליצור תקליט מהנה ומתקתק, מלא בשירים "ידידותיים" ומסחריים שיתאימו לרדיו, הם פתחו את האלבום עם אפוס Sci-Fi של 20 דקות המורכב משבעה חלקים ומגולל סיפור מדע בידיוני-דיסטופי המתרחש בשנת 2112 ומבוסס על הספר "Anthem" של הסופרת Ayn Rand.


האפוס נפתח בקטע אינסטרומנאלי (Overture) אשר נועד להכניס את המאזין לאווירת הסיפור העתידני. אפקט סינתסייזר ובהמשכו ריף פשוט אך סוחף של Alex Lifeson, עם נגינת בס סוליסטית וייחודית של Geddy Lee ותיפוף רועם ומתגלגל של Neil Peart עם מחווה קטנה בדרך ליצירה 1812 של צ'ייקובסקי (4:07), משמשים כ- Build Up לחלקה השני של היצירה (The Temples Of Syrinx). המפגש עם "הכוהנים של סירינקס" - החבר'ה הרעים של הסיפור, אשר השתלטו על כדור הארץ והשליטו בו תרבות קולקטיבית האוסרת בין היתר על שמיעת מוזיקה.


כאן המקום לציין כי ה- Inner Sleeve של האלבום משלב בין מילות השירים לבין קטעי קריאה נוספים המשלימים יחד את המארג המלא של סיפור המעשה.


משם אנו עוברים לחלקה השלישי של היצירה (Discovery) ובה גיבור הסיפור מוצא במערה שמאחורי מפל-מים גיטרה. הגיבור כמובן לא מבין מהו הכלי אותו מצא, הוא מתחיל לנגן עליו ומוקסם מן הצלילים הבוקעים ממנו. בהתלהבותו הוא רץ אל הכוהנים של סירינקס בכדי לספר להם על הפלא אותו גילה.


מכאן אנו עוברים לחלקה הרביעי של היצירה בו הגיבור מציג את הגיטרה בפני "הכוהנים" (Presentation). בקטע זה אי אפשר שלא להתפעם מהמנעד הקולי המדהים של Geddy Lee הנע בדו-שיח בין קולו הרך והמלטף של גיבור הסיפור לצווחות המחוספסות של "הכוהנים". הכוהנים מוחים על "הגילוי" של גיבור הסיפור אשר לטענתם סייע בהתדרדרות הגזע ומנפצים את הגיטרה לרסיסים לנגד עיניו.


בחלקו החמישי של האפוס (Oracle: The Dream) שוקע הגיבור בשינה עמוקה ורואה בחלומו את הנביא (Oracle) המנבא את קיומה של תרבות אנושית שונה, חופשית ואופטימית המשוחררת מכבלי "הכוהנים של סירינקס".


חלקה השישי של היצירה (Soliloquy) הינו מונולוג של גיבור היצירה המתאווה לחיים אותם הציג לו הנביא בחלומו, הגיבור אינו יכול להשלים עוד עם העולם כפי שנשלט בידי "הכוהנים" ושם קץ לחייו.


החלק השביעי והאחרון של היצירה (Grand Finale) הינו קטע אינסטרומנטלי "מהיר ועצבני" שנועד להמחיש מאבק/מלחמה. הקטע מסתיים במילים "שימו לב כל כוכבי הפדרציה הסולרית, ביססנו שליטה" ומאפשר למאזין לבחור את הסוף. האם בני האדם הצליחו לייצר מהפיכה שתפיל את הממסד המרושע, או שמא "כוהני הסירינקס" דיכאו את המרד?


למרות שהיצירה "2112" תופסת את מלוא הפוקוס של האלבום, אי אפשר להתעלם מצדו השני של תקליט הויניל הכולל 5 שירים מעולים.


הוא נפתח עם "A Passage to Bangkok". שיר הסטונר האולטימטיבי שאמור לתאר מסע קטן ומהנה לכל המקומות הטובים לעישון "מריחואנה". כותרת השיר מתכתבת עם הנובלה "A Passage to India" של E.M. Forster. אלכס לייפסון זוכר שהתחיל לכתוב את הלחן על גיטרה אקוסטית וטוען שהוא הושפע מהשיר "Kashmir" של לד זפלין.


אחריו מגיע "The Twilight Zone" שאת מילותיו ביסס Neil Peart על 2 פרקים מהסדרה המיתולוגית "The Twilight Zone", שהוא היה מעריץ גדול שלה. הראשון, "Will the Real Martian Please Stand Up?" (פרק 28 מעונה 2, ששודר ב- 26 למאי 1961), מתרחש בדיינר בו המוכר בדלפק הוא אדם בעל שלוש עיניים. השני, "Stopover In a Quiet Town" (פרק 30 מעונה 5, ששודר לראשונה ב- 24 באפריל 1964), ומספר על זוג שמשתכר במסיבה ומתעורר בבית ריק בעיר שוממה ללא תושבים ובשלב מסוים הם מסתכלים למעלה ורואים ילד ענק ואז הם מבינים שהם למעשה הפכו לצעצועים שלו.


הקטע השלישי בצד השני של הויניל "Lessons" מתחיל אקוסטי ופולקי ומזכיר מעט קטעים דומים של לד זפלין, אבל הוא הולך ומתפתח לקטע רוק מחוספס עם שירה צרודה של גדי לי. רכבת ההרים המוסיקלית נמשכת לכל אורכו של השיר, עם עבודת בס מצויינת של Geddy Lee, ריפים מנסרים של Alex Lifeson וסולו שמלווה אותנו עד לסוף. באופן נדיר אצל "Rush" את השיר כתב Alex Lifeson לבדו, מילים ומוזיקה.


הרצועה הרביעית "Tears" היא בלדה רומנטית ומינימליסטית אותה כתב Geddy Lee באופן בלעדי. זה השיר הראשון של הלהקה בו נעשה שימוש במלוטרון עליו מנגן Hugh Syme מעצב העטיפות של הלהקה. Geddy Lee ציין שהשיר נועד להכניס מעט גיוון ועומק לאלבום.


האלבום מסתיים במפץ גדול עם "Something for Nothing", שיר שנפתח אומנם איטי ורגוע אך הופך מהר מאוד לקצבי, עצבני ואנרגטי. מילות השיר מבוססות על גרפיטי שראה Neil Peart בלוס אנג'לס במהלך ביקור הלהקה בעיר. כידוע, חופש הרצון והחירות הינם נושאים שהעסיקו מאוד את ניל פירט ולכן הכיתוב "Freedom isn't for free" צדו מיד את עיניו והפכו זמן קצר לאחר מכן לשיר הסיום של המאסטרפיס "2112".


מהדורת 40 שנה לאלבום:


בשנת 2016 שוחררה מהדורה מורחבת של האלבום במלאת 40 שנה מאז יציאתו. המהדורה כוללת בין היתר ביצועי מחווה של אומנים שירים לשירי הלהקה, אשר בין הבולטים שבהם ניתן למצוא את "Overture" המבוצע על-ידי Dave Grohl, Taylor Hawkins והמפיק Nick Raskulinecz, מעריץ של הלהקה אשר הפיק בין היתר את האלבום "Snakes & Arrows" ומנגן כאן על בס.


גרסת כיסוי מעניינת נוספת היא זו של "Alice In Chains" אשר ביצעה את "Tears". הגירסה שוחררה כסינגל בשנת 2016. זה היה השיר הראשון שהלהקה הקליטה מאז האלבום "The Devil Put Dinosaurs Here" אשר שוחרר 3 שנים קודם לכן.


בנוסף ניתן למצוא כאן את גירסת הכיסוי של Steven Wilson לשיר "The Twilight Zone", את זו של "Billy Talent" לשיר "A Passage to Bangkok" ועוד.


לסיכום, "2112" הינו אלבום מצוין אשר השפיע רבות על פיתוחו של ז'אנר הפרוג-מטאל. למרות שהלהקה חשבה שהמהלך הנועז של הקלטת אלבום קונספט בלתי קליט יביא לחיסול הקריירה המוזיקלית שלהם, "2112" התגלה כהצלחה אדירה לא רק בקנדה ובארה"ב אלא גם באירופה ובעולם כולו.


"2112" אף נתן ללהקה חופש יצירה מלא באלבומים שבאו אחריו ואפשר ללהקה להמשיך להתנסות ולהתפתח מוזיקלית במשך 40 שנות קריירה מוזיקלית מפוארת.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music.


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Komentar


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page