ב- 20 לינואר 1983 שוחרר האלבום "Pyromania" – אלבומה השלישי של "Def Leppard".
זה אלבום הפריצה המטאורית של "Def Leppard", אלבום שמכר בארה"ב לבדה למעלה מ- 10 מליון עותקים והוכתר על-ידי ה- RIAA כאלבום "יהלום" (עשר פעמים זהב). האלבום זינק הישר אל המקום השני במצעד הבילבורד האמריקאי, והוא ללא ספק היה כובש את הפיסגה לולא האלבום "Thriller" של מייקל ג'קסון שהה שם משך תקופה ארוכה. למותר לציין שהאלבום נכנס גם לרשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון.
באלבום הזה עשתה הלהקה שינוי ומעבר מההבי מטאל השורשי שאיפיין אותה בשני האלבומים הראשונים, לכיוון הארד רוק ואפילו גלאם מטאל, תוך שהיא מאמצת לעצמה סגנון ידידותי ונגיש יותר.
(Photo: Wallpaperflare.com)
את השינוי בצליל ובסגנון שהנגיש את הלהקה להמונים, ניתן לייחס בין היתר למפיק הקוסם (לא פחות) Robert John "Mutt" Lange, אשר ידע להנגיש את הצליל של "AC/DC" לקהל הרחב באלבום "Highway To Hell" ובהמשך אף באלבום "Back In Black" והביא להצלחתה המטאורית.
בדומה למה שעשה במסגרת עבודתו עם "AC/DC", דאג Lange אף כאן להפוך את הסאונד של "Def Leppard" לקליט ונגיש יותר. גם במקרה זה דחף לאנג את "Def Leppard" למצויינות בהרבה עבודה קשה ושעות אולפן לא מבוטלות, והוא אפילו נטל את העניינים לידיים וסייע ללהקה בכתיבת חלק מהשירים, עליהם קיבל גם קרדיט.
בהתאם לנוסחא שעבדה היטב עם "AC/DC", שם לאנג דגש על צליל ה"דאבל גיטאר" של "Def Leppard" ובפרט על ההרמוניה הווקאלית וקולות הליווי של חברי הלהקה, כאשר אף הוא עצמו תורם את קולו כזמר מלווה. התהליך הזה החל אמנם כבר באלבום הקודם, "High N’ Dry" משנת 1981, אך הוא השוחז והודק על-ידי לאנג לכדי שלמות באלבום "Pyromania". כך יצא, שלאחר שני אלבומים בסגנון הבי מטאל מסורתי, סייע מאט לאנג ל- "Def Leppard" לבצע את המטאמורפוזה הנדרשת לצליל הבי מטאל/גלאם רוק ידידותי, אשר יביא לפריצה הגדולה שלה בארה"ב ויקנה לה הצלחה עולמית מסחררת.
מי שסייע למאט לאנג וללהקה להגיע לתוצאה המדהימה, היא חברת התקליטים אשר הביעה את אמונה בלהקה ובמפיק, ונתנה להם יד כמעט חופשית לביצוע ההקלטות שנמשכו כמעט שנה שלמה (מינואר ועד נובמבר 1982) בתקציב עתק של כמיליון דולר. בכך נטלה חברת התקליטים סיכון עצום, שכן התקציב האדיר חייב מינימום מכירות של מיליון עותקים בכדי להתאזן ולהתחיל להרוויח. ההימור שלקחה חברת התקליטים נשען ברובו על ביצועיו של מאט לאנג עם "AC/DC" באלבומים "Highway To Hell" ו- "Back In Black" וכן מההצלחה היחסית של השיר "Bringin’ On The Heartbreak" מאלבומה הקודם של הלהקה, שגם אותו הפיק לאנג וזכה להשמעות חוזרות ב- MTV.
כשלאנג והלהקה החלו בהקלטת האלבום, היה הגיטריסט המוערך Pete Willis עדיין חלק מההרכב, והוא אחראי להקלטת כל תפקידי גיטרת הקצב באלבום. באופן מצער, Pete Willis פוטר לקראת סוף ההקלטות בשל בעיות האלכוהול שלו והוחלף על-ידי הגיטריסט Phil Collen, אשר כבר ביום השני שלו עם הלהקה תרם את סולו הגיטרה לשיר "Stagefright".
האלבום הזה שומר על רמה גבוהה כמעט לכל אורכו. החל מ- "(Rock! Rock! (Till You Drop" עם האינטרו הדרמטי שעובר כמה וריאציות לפני שהריף המוביל והמשובח של Steve Clark בועט את השיר הזה היישר לחלל האיצטדיונים, ועד לשיר הסיום "Billy’s Got a Gun" שממש גורם לנו להריח את ה"סכנה באוויר" אל תוך הסיום המלודרמטי עם ה"בנג, בנג" ולופ התופים האלקטרוני ההזוי משהו.
אחד המאפיינים הבולטים של האלבום הזה אשר תפס אותנו מיד בשמיעה הראשונה, היה הדגש הנרחב שניתן כאן להרמוניות הווקאליות. השירה מובאת בהפקה קדימה וממש משמשת ככלי נגינה נוסף במיקס הכללי. לעניות דעתנו זה מה שמייחד את האלבום הזה מיתר הרכבי ה- "New wave of British heavy metal" שפעלו באותה תקופה. הזמר Joe Elliott נותן באלבום הזה תצוגת תכלית מרשימה שמציגה את הגיוון הקולי שלו, אשר נע בין מחוספס וצרוד לרך ומלטף. אבל גולת הכותרת היא קולות הרקע של כל יתר חברי הלהקה בתוספת המפיק מאט לאנג אשר יחדיו מהווים מעין מקהלת ליווי לאליוט אשר מצדיקה את הכינוי שקיבלו בקרדיטים - "The Leppardettes".
האלבום הזה ייצר כמה מהשירים הגדולים ביותר ברפרטואר האדיר של הלהקה, אפילו בהשוואה למגה להיטים שיגיעו באלבומה הבא "Hysteria". שירים כמו "Photograph", "Rock of Ages" ,"Too Late for Love" ו- "'Foolin", הפכו להימנונים בלתי נשכחים והושמעו באופן בלתי פוסק בתחנות הרדיו השונות וב- MTV, כשהם מקנים ללהקה הצלחה מסחררת ומציבים אותה בקו הראשון של הלהקות הנמכרות ביותר בעולם.
מעניין לציין שבאלבום משתתפים שני נגני סשיין מפתיעים, הראשון הוא הקלידן Tony Kaye הידוע כאחד ממקימיה של להקת הרוק המתקדם "Yes", והשני הוא Thomas Dolby, אמן הסינתפופ והניוווייב אשר סייע למאט לאנג בהפקה וניגן בקלידים באלבום תחת השם "Booker T. Boffin". דולבי אשר בדיוק סיים לעבוד על הלהיט שלו "She Blinded Me With Science", הוא זה שביקש להסתתר מאחורי שם בדוי בכדי שלא לגרום לבלבול בין קריירת הסולו ה"פופית" שלו לעובדה שהוא מנגן באלבום הבי מטאל.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט