Dennis Wilson - Pacific Ocean Blue

כתב: Moti Kupfer

תאריך הוצאה - 22.08.1977

"אחד אחד היו נאספים, מגודלי שיער ויחפים, חולמים ביחד ועפים, ילדי הירח, ילדי הירח, ילדי הירח, ילדים יפים" (שלמה יידוב).

גם הוא היה סוג של ילד ירח, עם נשמה חופשית, מהנערים היפים עם בלורית השיער, מה הפלא שכל הבנות לטשו את עיניהן אליו, וזה הביא עליו את הקנאה של אחיו, בעיקר של בריאן, הפנים של "הביץ' בויז "היו פניו של בריאן ווילסון, אבל בהופעות המעריצות צעקו "דניס, דניס, דניס" כשהן רודפות אחריו, והוא כמובן ניצל את המצב כדי לחגוג את החיים על כל המשתמע מכך.

הוא אהב את החיים הטובים, ולעיתים היה מסבך את עצמו, וחי על הקצה, הם כינו אותו Dennis the Menace.

לדניס ווילסון לא היה ממש צ'אנס להוכיח שהוא מוזיקאי אמיתי, לא בכתיבה, ולא בנגינה. אימם של האחים ווילסון הכריחה את בריאן ווילסון לצרף את דניס ל"ביץ' בויז" והוא צורף כמתופף.

קהל מעריצי הלהקה לא ציפה מדניס להרבה. הוא תמיד נתפס כמתופף היפיוף והנהנתן שאוהב את החיים הטובים, ופחות כמוזיקאי שאפתן.

לעיתים הוא היה מוחלף ע"י נגנים כאלה ואחרים, אבל השארם והחן שנשפכו ממנו בכמויות מסחריות היו כל מה ש"הביץ' בויז" היו זקוקים לו.

היצר ההרפתקני שלו הוביל אותו למרבה האימה היישר לזרועותיו של ידידו החדש צ'ארלס מנסון. מנסון, אסיר שסיים לרצות את עונשו, היה מוזיקאי מתוסכל שכותב שירים למגרה ויהפוך בהמשך למנהיג כת ורוצח, בינתיים הכריזמה של מנסון השפיעה על ווילסון שדאג מצידו לארח את המשפחה בביתו לזמן מה.

במהרה החל מנסון להפעיל לחץ על וילסון על מנת שימליץ עליו לחברות התקליטים, הוא רצה להפוך למוזיקאי בכל מחיר, גם עם המחיר כולל בתוכו איום בנשק חם. לדניס ווילסון זה היה צעד אחד יותר מידי והוא דאג להעלם לצ'רלס מנסון לתמיד תוך כדי שהוא גוזל ממנו שיר שאותו הוא יהפוך בהמשך לשלו.

עם הדעיכה של בריאן ווילסון לפתע התברר שיש מי שימלא את הואקום, היה זה דניס שהחל לכתוב, חלק מהשירים שכתב במהלך השנים ונדחקו לשולי המגירה החלו עושים את דרכם לכתב, ותהליך בן שבע שנים של כתיבה והבשלה קרם עור וגידים והפך לאלבום הסולו הראשון שלו "Pacific Ocean Blue" שיצא ב- 22.08.1977.

אלבום שכולו שירי הלל וגעגועים לאוקיינוס, המדמה ספינה השטה רגע אחד בלב הים השקט, וברגע הבא אחריו הספינה מטולטלת מצד לצד, כך גם שירי האלבום המורכבים הם יצירת מופת גולמית של תערובת בלוז רוק ופסיכדליה על מצע עלי ג'אז ומקצבים פאנקיים. על אף העושר הצלילי הרב ווהפקה המסוגננת של גרג ג'ייקובסון ניתן להבחין במלנכוליה שעוטפת בעדינות את שירי האלבום, מלנכוליה שבוקעת ממעמקי ליבו של דניס, ושתוביל אותו בהמשך לחוסר היכולת להבחין בין טוב לרע עד אשר דאג לסדר לעצמו מפגש מוקדם עם היושב במרומים עוד לפני שהגיע לגיל 40 (1983).

האלבום נפתח ב- "River Song" בו מציג וילסון תשוקה עזה לבריחה מהעיר וכמיהה לקיום פשוט וטבעי יותר.

ב Moonshine וילסון חוקר נושאים של שיכרון חושים סערה רגשית, וטבע חולף של אהבה וחיים. כאשר מוזיקלית השיר נפתח בכמה תיבות של פסנתר מלודי, ואז מתפרץ לעיבוד תזמורתי.

מוזיקלית האלבום משקף עד לאחרון השירים בו אישיות מפוצלת כמו ב- "Friday Night" ו- "Dreamer" שנפתח עם סוג של פסנתר פאנקי חשמלי ומפוחית, ונמשך עם קטע בניחוח ג'אז.

את השיר "Farewell My Friend" כתב ווילסון לזכרו של אוטו הינש אביו של בילי הינש וחמו של אחיו של דניס וילסון שמת בזרועותיו, השיר היווה מעין פרידה שמחה והשלמה עם המוות של אוטו הינש, כמה טראגי היה הרגע שבו התנגן השיר הזה כעבור 6 שנים בהלויה של דניס וילסון עצמו.

יותר משלושה עשורים לאחר הקלטת האלבום נוצר חיבור מפתיע בין דניס ווילסון למתופף "הפו פייטרז" טיילור הוקינס. הוקינס הכיר את "Pacific Ocean Blue" דרך גרג ג'ייקובסון, שהיה שותפו של ווילסון לכתיבה ולהפקת האלבום ואביה של בת זוגו לשעבר של הוקינס, והתאהב בו לחלוטין. הוא סיפר שהוקסם מהכנות, מהיופי הכואב ומהקול המחוספס של דניס, ואף נהג לקנות עותקי ויניל נדירים של האלבום בכל פעם שמצא אותם. כאשר הוכנה ב- 2008 המהדורה המחודשת של "Pacific Ocean Blue", הוזמן טיילור הוקינס להשלים בקולו את "Holy Man", קטע שווילסון הקליט עבור האלבום אך מעולם לא השלים לו שירה. ג'ייקובסון טען במשך שנים שקיים דמיון בין הקולות המחוספסים של השניים, והוקינס עצמו הודה שהוא חש חיבור עמוק לדניס, לא רק משום ששניהם היו מתופפים שהסתתר בהם גם זמר, אלא גם בגלל דמותו החופשית והטראגית. כך, 25 שנה לאחר מותו של ווילסון, העניק לו הוקינס קול בפעם האחרונה והפך בעצמו לחלק קטן מהמורשת של "Pacific Ocean Blue". באופן מצמרר, גם גורלו של טיילור הוקינס התחבר בסופו של דבר לזה של ווילסון: שני המתופפים בעלי הנשמה החופשית, שהוכיחו שהם הרבה מעבר למי שיושב מאחורי התופים, הלכו לעולמם בטרם עת, והותירו את "Holy Man" כחיבור כמעט נבואי ביניהם. האלבום "Pacific Ocean Blue" זכה עם השנים להכרה מחודשת, ואף דורג במקום ה-838 ברשימת "All Time Top 1000 Albums" של מבקר המוזיקה והסופר Colin Larkin.

להאזנה: Spotify, Apple Music

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר