Portishead - Dummy
- FaceOff - עימות חזיתי
- לפני 22 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
כתב: Moti Kupfer
תאריך הוצאה - 22.08.1994
לקראת אמצע שנות השמונים החלה קבוצה של די ג'ייז בשם Wild Bunch לערוך בעיר בריסטול מסיבות שהושפעו ממערכת ההגברה הג'מייקנית רבת העוצמה, הסאונדסיסטם.
המוזיקה שנוגנה בחללים משותפים במסיבות האלה כללה היפ/הופ, רגאיי, Fאנק, ראפ, ואר אנד בי, במקצבים איטיים שכללו השפעות אלקטרוניות של אמביינט.
חברי ה Wild Bunch הפכו בסוף האייטיז ללהקת "Massive Attack", ומגוון הסגנונות שניגנו הפכו בהמשך לתחילתו של ז'אנר חדש, הטריפ הופ.
ג'פרי ברואו נולד בצפון סאמרסט באנגליה, ולאחר גירושי הוריו עבר לעיר בשם "פורטיסהד", כ 13 ק"מ מהעיר בריסטול.
לאחר שניגן בכמה להקות רוק, והיפ הופ, רצה הגורל וברואו קיבל עבודה בסטודיו שבו יוקלט בהמשך אלבום הבכורה של "מאסיב אטאק" - "Blue Lines".
ברואו שנכח בהקלטות, קיבל אישור מהלהקה להכנס לאולפן הסמוך, ולהקליט על טייפ את הרעיונות שעלו במוחו, ושהושפעו מן הסתם גם ממה שראה ושמע מ"מאסיב אטאק".
זו היתה תחילת הדרך ל- "Dummy" אלבום הבכורה של להקת "פורטיסהד" שקרם עור וגידים שלוש שנים מאוחר יותר, ויצא ב- 22.08.1994.
בת' גיבונס נולדה וגדלה בחווה באקסטר, לאחר שהוריה התגרשו עברה לעיר באת', ובהמשך לבריסטול כדי לקדם את הקריירה המוזיקלית שלה.
בפברואר 1991, נפגשו גיבונס, וברואו בקורס שקיבלו מלשכת התעסוקה בבריסטול, והחלו להקליט סקיצות לשירים באולפן ההקלטות של ננה צ'רי, תוך כדי ההקלטות פגש ברואו באדריאן אוטלי שעבד באולפנים בהם הקליטו, ברואו ואוטלי החלו להחליף רעיונות בנושא סימפולים, וסקרצ'ינג.
כדי להתקדם מבחינה רעיונית, הוציאה תחילה השלישיה, סוג של פסקול לסרט מתח בשם "To Kill a Dead Man," פסקול שהתבסס על מוזיקה של המלחין היהודי לאלו שיפרין (יצר את נעימת משימה בלתי אפשרית).
חלק מהיחודיות והרעננות באלבום נגע לסימפולים שרקח ג'ף ברואו מתוך תקליטים ישנים דוגמת אייזיק הייז והרכב הפיוז'ן "Weather Report", סימפולים בסגנון הזה נעשו זה מכבר ע"י "מאסיב אטאק", טריקי, ודי ג'יי שאדו.
החידוש המרענן כאן היה שאת רוב הסימפולים יצר ברואו ע"י הקלטה של נגינה חיה של חברו להרכב אדריאן אוטלי, לאחר שהקליט אותו והעביר את ההקלטות לתקליט, השתמש ברואו בתקליט ויצר סקרצ'ינג וסימפולים עם ההקלטות החיות.
אפשר לשמוע בקטעים המוזיקלים את האווירה האפלולית, והכבדה שנוצרה, ברואו השתמש בסמפלר וייצר מוזיקה עם ביט איטי במיוחד, והוסיף לתבשיל סימפולים של ג'אז, פסקולי סרטים, ושירי קברט גרמנים.
צורת העבודה על האלבום היתה הפקה מוזיקלית של ברואו, ולאחר מכו, העברה של הקטע לבת' גיבונס שכתבה את המילים, ועם הקול הייחודי והמצמרר שלה השלימה את תפקיד השירה.
גם במובן הזה "פורטיסהד" היו חדשניים, כאשר עד אז הרכבים שניגנו מוזיקה בסאונד של בריסטול (רק אחרי "פורטיסהד" נקרא הז'אנר טריפ הופ), התבססו על סימפולים, וראפר, באה בת' גיבונס והוכיחה שהקול שלה דומיננטי ומתאים בצורה מושלמת כדי לייצר את האווירה שאליה חתר ברואו במוזיקה שייצר.
לאחר אי.פי שפחות הצליח בשם "Numb", שחררו "פורטיסהד" את הסינגל השני "Sour Times", שלושה שבועות לפני שחרור האלבום, גם הסינגל השני הצליח להגיע לטופ 60 בלבד במצעד הבריטי, אולי היה זה סוג המוזיקה האפלולי שהרגיש יותר כמו חורף, ושוחרר בקיץ, והוא זה שמנע מ"פורטיסהד" הצלחה מיידית.
הסינגל השלישי "Glory Box" שמתבסס על סימפולים מקטע של אייזיק הייז ("Ike's Rap II") שוחרר בינואר 1995, והביא איתו את הפריצה המצעדית (#13 במצעד הבריטי), שדרך אגב, ממש לא עניינה את חברי "פורטיסהד".
בעקבות ההצלחה שוחרר הסינגל השני "Sour Times" בשנית וקצר אף הוא הצלחה.
את שנת 1995 סיימו חברי "פורטיסהד" באופן סנסציוני, עם זכיה בפרס המרקורי הבריטי, (פרס שניתן פעם בשנה לאלבום הטוב ביותר באי הבריטי).
בדרך לזכיה גברו "פורטיסהד" על אלבומי הבכורה של "ופרגראס", ו"אואזיס", וגם על פי ג'יי הארווי, ו"לפטפילד", כמו גם על חברם לסגנון הטריפהופ, טריקי.
דאמי "Dummy" מכר כמיליון עותקים בבריטניה, ו 3.6 מיליון עותקים ברחבי העולם.
להאזנה: Spotify, Apple Music
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל
תגובות