top of page

Fight - War of Words

14 בספט׳
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: לפני יום אחד (1)

המלצת המערכת...


ב-14 בספטמבר 1993 יצא "War of Words", אלבום הבכורה של ההרכב "Fight".



מעניין אתכם לדעת איך היה יכול להישמע שילוב בין הזמר Rob Halford ללהקת "Pantera" ? בין הבי מטאל שורשי לגרוב מטאל עצבני? אז האלבום הזה הוא כנראה הדבר הכי קרוב לשילוב כזה שתשמעו, והוא טוב!


כבר בסקירה שלנו על "Painkiller" של "Judas Priest" הזכרנו את הפרידה מ-Rob Halford ב-1992. אבל הסיפור מורכב יותר מזמר שפשוט החליט לעזוב. בריאיון מ-2021 שפורסם ב-"Blabbermouth" תיאר Halford את הקרע ככשל תקשורתי: הוא רצה מרחב להתנסות, ולא ראה בעבודה מחוץ ללהקה בהכרח פרידה לצמיתות. בראיון ל-"Classic Rock" באותה שנה סיפר שגם אחרי הקלטת אלבום הבכורה של Fight חשב שיוכל לחזור. המבט המאוחר הזה חשוב, משום שהוא מציג את "War of Words" כצורך יצירתי ולא רק כתגובה לסכסוך. בזמן אמת, לעומת זאת, Halford דיבר בהתלהבות על העתיד החדש שלו. הפער בין ההצהרות של תחילת הדרך לבין הזיכרונות המאוחרים מזכיר שגם למוזיקאים לוקח זמן להבין מה בדיוק קרה להם.


הרצון להתנסות לא הגיע משום מקום. החיבור ל-"Pantera", אנשי "Cowboys from Hell", כבר הוביל את Halford להקליט עם Dimebag Darrell את "Light Comes Out of Black" לפסקול "Buffy the Vampire Slayer". בריאיון ל-"Louder" הוא סיפר שההקלטה הושלמה ביום אחד, ושלא רצה לנסות למשוך את הגיטריסט להרכב החדש ולפגוע ב-Pantera. זו תחנת מעבר מעניינת בדרך ל-Fight, לא שיר מתוך האלבום עצמו. גם ההשפעה הרחבה יותר של תחילת שנות התשעים נוכחת כאן: פחות ברק אצטדיונים, יותר ריפים יבשים, כובד קצבי וקול שנדרש להיאבק בתוך המוזיקה. ההשוואה ל-Pantera מועילה, אבל אינה כל הסיפור. מתחת למעטפת החדשה עדיין שומעים היטב את האיש ששר ב-Priest.


אל ההרכב הצטרף Scott Travis, שחיבר בין העוצמה והדיוק של תקופת "Painkiller" לבין השפה הקצבית החדשה. חשוב לדייק: הוא לא עזב את Judas Priest יחד עם Halford. בריאיון ל-"Classic Rock" סיפר שביקש את הסכמת Glenn Tipton, Ian Hill ו-K.K. Downing להשתתף ב-Fight, וקיבל אותה. לצדו גויסו הבסיסט Jay Jay, שני הגיטריסטים Brian Tilse ו-Russ Parrish, שלימים יוכר כ-Satchel מ-"Steel Panther". סיפור הגיוס רחוק מהרכב כוכבי-על שתוכנן במשרד: Jay Jay היה המקעקע של Halford, ודרכו שמע הזמר גם את Tilse. Parrish הגיע דרך אודישנים. השילוב הזה נתן ל-Halford נגנים שלא רק הכירו את העבר שלו, אלא יכלו לדחוף אותו החוצה ממנו. מי שאוהב את הכוח של Vinnie Paul ימצא כאן הרבה מה לאהוב, גם בלי לבלבל בין שני המתופפים.


כל 12 השירים נושאים את קרדיט הכתיבה של Halford, והוא גם הפיק את האלבום, עם Attie Bauw כטכנאי וכמפיק שותף, באולפני "Wisseloord" בהולנד. בריאיון שהובא ב-"BraveWords" סיפר שהרעיונות צמחו בחדר השינה בביתו בפיניקס, לפעמים מריפים שתיעד באמצע הלילה. זה בסיס מוצק יותר לטענה על המעורבות שלו מאשר ההנחה שכל פרט בגיטרות הסופיות היה שלו. Parrish ו-Tilse נותנים לחומר אישיות של להקה, בעוד Travis יודע מתי להצמיד את התופים לריף ומתי לתת לו אוויר. התוצאה אינה "Painkiller" עם לוגו אחר: הטכניקה נשארת, אבל היא משרתת מוזיקה שנשענת יותר על משקל, חזרתיות וחיכוך.


כבר הפתיחה "Into the Pit" מבהירה שהאלבום אינו מתכוון להתנצל על הכיוון הזה. הריף הקצר והתיפוף הדוחף עובדים כמו אגרוף חוזר, בעוד "Nailed to the Gun" מחבר מהירות לפזמון שננעץ מיד. בריאיון בן התקופה ל-"Lollipop Magazine" הוסבר שהשיר עוסק באלימות בנשק, וששיר הנושא "War of Words" נוגע בחופש הביטוי ובתיקון הראשון לחוקה האמריקאית. אלה אינם רק שמות שנשמעים אגרסיביים: Halford מעביר את המאבק אל העולם שמחוץ לבמת המטאל. ב-"Life in Black" וב-"Immortal Sin" הכוח מגיע פחות מריצה קדימה ויותר מהלחץ שההרכב מפעיל סביב הקול. דווקא ההבדלים בין השירים מונעים מהאלבום להפוך למפגן כוח אחיד.


האלבום הזה בהחלט מציג לנו פן שונה של הלפורד, אשר בחלקים מסויימים פשוט קשה היה לנו להאמין שזה הקול שלו, ומבחינתנו כבר כאן הרווחנו ובגדול! האלבום הזה גרם לנו לגלות שהקול של הלפורד אפילו "אלוהי" יותר ממה שסברנו. שהוא הרבה יותר מגוון ועם מנעד קולי רחב משמעותית ממה שחשבנו. תקשיבו לדוגמא לשירה שלו ב- "Contortion" שהיתה גורמת ל- Phil Anselmo להתגאות, תאזינו לו ב- "Kill It" או ב- "Nailed to the Gun" ותבינו על מה אנחנו מדברים.


גם מבחינת הסגנון המוזיקלי אנחנו מקבלים כאן אלבום הרבה יותר כבד, אגרסיבי ומחוספס, עם תיפוף מאסיבי ועצבני ועם עבודת גיטרות מוטרפת של שני הגיטריסטים, Parrish ו-Tilse, שלפרקים מצליחים לאמץ לעצמם את הסאונד הצווחני והשרקני של הגיטרה של Dimebag Darrell.


השיר "Reality, a New Beginning" חותם את רשימת 12 השירים בתחושה פתוחה יותר מכפי שאפשר היה לצפות מהפתיחה. כדאי לשים לב גם ל-"Little Crazy", שבו החזרה על הגרוב נותנת לגיטרות אופי כמעט מהפנט, ול-"Laid to Rest", שמרחיב את הצליל דרך מתח ולא רק דרך מהירות. "Vicious" מספק פרץ ישיר יותר. מי שרוצה לראות כיצד החומר הזה עבד כלהקה יכול לפנות גם ל-"War of Words - The Film": הסרט מחבר חזרות, דמואים ועבודת אולפן עם הופעות מסיבוב 1993-1994. מהדורת Sony היפנית מ-2008 צירפה אליו מיקס מחודש של האלבום בידי Roy Z. זה מסמך משלים שמאפשר להשוות, לא תחליף לצליל של גרסת 1993.


ויש לנו כאן אפילו בלדה מדהימה "For All Eternity" שרק בשבילה כל הפרויקט הזה היה כדאי. אחרי כל הלחץ הקצבי, היא מזכירה שהשינוי של Halford אינו ויתור על מלודיה או על רגש. המעבר אל שירה חשופה יותר נותן לכובד שסביבה הקשר, ומבליט עד כמה ההרפתקה הזאת פתחה עבורו עוד דרכי ביטוי. זה בדיוק מה שאנחנו אוהבים באלבום: הוא אינו מבקש למחוק את הזמר המוכר, אלא להראות כמה עוד היה בו.


טוב, הבנתם את הרעיון. עכשיו רוצו להאזין: Spotify, Apple Music




"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק / אינסטגרם ו/או להירשם לאתר

תגובות


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page