• FaceOff - עימות חזיתי

Pantera - Cowboys from Hell

הרובוטריקים של המטאל !!! - הפרק הראשון בסדרה: "עלייתם של הרובוטריקים של המטאל"


מעבר לעובדה שהם עשויים ממתכת (מטאל), הרובוטריקים הם רובוטים חייזרים משני צורה, הנמצאים במאבק בלתי פוסק לשמירה על הטוב ולהגנה על החיים.


ב- 24 ליולי 1990, הוכיחה Pantera לעולם שהיא הרובוטריקית של המטאל. יותר מכך, חברי הלהקה הוכיחו שהם שייכים לזן נדיר ביותר של "Shape Shifters" – חבורה של חייזרים משני צורה ומוכשרים בטירוף, ממש כמו הרובטריקים. לא זו בלבד, אלא שאותה חבורת "Shape Shifters" שמה לעצמה מטרה - להגן בחירוף נפש על כל הטוב שקיים במטאל. בדרך להשגת מטרתם נלחמו הרובוטריקים החייזירים של פנתרה ב"שקרניקים" – חברות התקליטים הגדולות שרק חיפשו כיצד למסד, לעדן ולמסחר את הת'ראש מטאל בתמורה לערמות של כסף וזהב.


אם אתם משפשפים כרגע עיניים ובטוחים שנקלעתם בטעות לדף של פוקס קידס או דיסני ג'וניור, תבדקו שוב. ואם עדיין לא הבנתם על מה לעזאזל אנחנו מדברים, אז אנחנו מתכוונים לאלבום "Cowboys from Hell" ששחררה פנתרה היום בשנת 1990.



מדובר באלבום החמישי של "Pantera", אשר סימן את השלמת המהפך של הלהקה וסיום המעבר מהגלאם וההבי מטאל אל הת'ראש מטאל ומה שעתיד להיקרא הגרוב מטאל או הפוסט ת'ראש. הלהקה פשוט שינתה את פניה מקצה לקצה (ולא רק במראה החיצוני) ועברה ממוזיקה המושפעת מלהקות כמו ואן הלן וקיס לכזו המושפעת מלהקות כמו סלייר, מטאליקה וסאבאת'.


די להביט בעטיפת האלבום הקודם של הלהקה משנת 1988 - "Power Metal" ולהשוות אותו לתמונות של הלהקה החל משנת 1990 בכדי להבין את גודל השינוי שחל בלהקה. על עטיפת האלבום מופיעים חברי הלהקה מלוקקים ומיופייפים, עם בגדים מצועצעים ותספורות נפוחות ועשירות בספריי שיער. נדמה שדי בשינוי החיצוני שעברה פנתרה בכדי להצדיק את התואר "הרובוטריקים של המטאל". אבל לא!


השינוי החיצוני שעברה הלהקה היה רק קצה קצהו של התהליך. הלהקה זנחה את הסגנונות המוזיקליים שאפיינו אותה בארבעת האלבומים הקודמים - הגלאם, ההייר וההבי מטאל ואימצה לעצמה סגנון חדש לחלוטין, אשר התבטא בהרבה ברוטאליות, מהירות, מקצבים כוחניים וטכניקות נגינה שהיו מוכרות בעיקר בז'אנר הת'ראש מטאל. שינוי הסיגנון לא היה רק בנגינה אלא גם בשירה, כאשר הזמר פיל אנסלמו החל להכניס הרבה זעם ועוצמה לשירה שלו, צרחות, שאגות ומוטיבים של גראולינג שלא היו קיימים באלבומים הקודמים.


גם הסאונד הכללי של הלהקה השתנה באופן מהותי והפך מחוספס, מטאלי ואפילו מנסר. הקשיבו לצליל הגיטרה של Dimebag Darrell (שנקרא אז דיאמונד דארל) כבר בפתיחת האלבום ותבינו מיד את ההשוואה למסור חשמלי.


אמנם תהליך "שינוי הצורה" החל עוד באלבום הקודם משנת 1988 עם הצטרפותו של פיל אנסלמו כזמר, אך האלבום ההוא כלל עדיין מוטיבים של גלאם והבי מטאל שנעלמו כליל באלבום "Cowboys from Hell". להשלמת התמונה נציין כי תהליך השינוי שעברה הלהקה הלך עוד צעד אחד קדימה באלבומה הבא של הלהקה "Vulgar Display of Power" משנת 1992, אלבום שכשמו כן הוא. תצוגת תכלית וולגרית ועצבנית של כעס, עוצמה וכח שנועדה להיות מחאה מכוונת נגד תהליך "ההתמסחרות" שעברו להקות כמו מטאליקה במסגרת התקליט השחור. באותו זמן פנתרה הרגישו שיש איזה חלל שמטאליקה השאירו וזו הזדמנות למלא אותו ולכן הם חשבו לעשות את האלבום הכי כבד שלהם.


אמרנו רובוטריקים, אז התהליך הזה שעברה פנתרה דרש הרבה מאוד אומץ, הואיל והם עשו בדיוק את הדרך ההפוכה מזו בה הלכו להקות הת'ראש, ועברו מצליל יותר ידידותי שהיה להם בשנות ה- 80 לצליל הרבה פחות נגיש החל מראשית שנות ה- 90. בזמן שמטאליקה, טסטמנט ואפילו מגדת' נכנעו ללחץ חברות התקליטים וניסו לייצר מטאל להמונים, שחו החברים מפנתרה שחיית פרפר נגד הזרם ונלחמו להשיג בדיוק את ההיפך.


והתוצאה הייתה בהתאם. "Cowboys from Hell" הציג לנו אלבום מופת של להקה שנולדה מחדש. תיפוף אימתני של Vinnie Paul, סולואים גאוניים של Dimebag עם טכניקת השריקות שלו שהוצגה כאן לראשונה, שירה מושלמת של Phil Anselmo, והטקסטים.... רק תקשיבו ל- "Cemetery Gates" ותבינו על מה אנחנו מדברים. החל מריף הפתיחה השובר והמנסר של שיר הנושא ועד לצווחה המטלטלת של אנסלמו בסיום השיר "The Art of Shredding", האלבום הזה מתפוצץ בעוצמה מוחלטת. זה מופע כוחני ועוצמתי, אלים ותוקפני, תזזיתי ומשתולל, שצורח במלוא גרון את הגעתה של פנתרה לעולם הת'ראש מטאל, עולם אשר לא בדיוק היה מוכן לפצצת האטום שעומדת ליפול עליו.


בתקופה שבה הגראנג' עמד לפרוץ החוצה ומרבית להקות המטאל של שנות ה- 80 כבר היו עמוק בתוך תהליך של חרם ונידוי, התחייה המחודשת של פנטרה הייתה כמו זריקת אדרנלין ללב החולה של המטאל.


השינוי שעברה הלהקה היה כל-כך מהותי עד כי המעריצים והמבקרים רואים באלבום "Cowboys from Hell" כאלבום הראשון של הלהקה ולא באלבום החמישי.


האחים אבוט, פיל ורקס יצרו סגנון שלמרות שנשמע מוכר כמו הת'ראש מטאל, עדיין היה חדשני ואנרגטי יותר. הם לקחו את הת'ראש והאטו אותו במטרה לשים את הדגש על הכבדות של הריפים ועל הגרוביות של הקצב. הם שילבו בין המלודיות של ג'ודאס פריסט, הזעם של מטאליקה (בימיה הטובים) והקצב הטקסני והגרובי של "ZZ Top", כדי ליצור תת סגנון חדש שיפיח חיים בסצינת המטאל.


בין הריפים המהירים והקליטים של Dimebag לחטיבת הקצב המהודקת והמרשימה של Vinnie Paul ו- Rex Brown נמצא זמר אחד שדוחף את כל המפעל הזה קדימה ועושה עבודה מרשימה ביותר בכל הרצועות האלבום, ללא יוצא מן הכלל. הוא מצליח למתוח את הקול שלו מנהמת גראולינג נמוכה וחייתית ועד לצווחות הפלצט הגבוהות ודוחף את האלבום הזה יחד עם כל הלהקה קדימה. מעניין לציין שבכדי להגיע למנעד הקול המדהים ולחלק מהצלילים הגבוהים עשה Phil Anselmo שימוש ביין פורט מתוק וחזק, כל זאת בעמת המפיק Terry Date שהפיק את האלבום "Louder Than Love" של "Soundgarden" אותו אהבו חברי פנתרה. Date ציין בפני אנסלמו שהזמר Chris Cornell נהג ללגום מיין פורט לפני שהקליט את תפקידי הקול, אנסלמו קיבל את העצה והצליח בגדול. ייתכן שזה מה שזיכה את טרי דייט בתפקיד המפיק של אלבומי פנתרה הבאים.


שיר הנושא "Cowboys from Hell" הפך להמנון הלהקה והעניק לחברי הלהקה את כינויים - הבוקרים מגיהנום. מעניין שצליל הגיטרה הכל-כך מזוהה היום עם דימבאג בשיר הגיע בהשפעת הסאונד של "Overkill" באלבום "The Years of Decay" אותו הפיק Terry Date.


השיר "Cemetery Gates" נחשב לאחד השירים הגדולים של הלהקה והוא ללא ספק אחד האהובים על מעריציה. הסולו של דיימבאג בשיר הזה דורג בסקר שערך המגזין "Guitar World" במקום ה- 35 ברשימת 100 הסולואים הטובים ביותר בכל הזמנים. השיר נכתב בהשפעת שני מקרי התאבדות צמודים של שניים מחבריו של פיל אנסלמו מניו אורלינס. לא רבים יודעים, אבל הבסיסט Rex Brown היה זה שכתב את האינטרו הקלאסי לשיר, וגם ניגן בגיטרת קצב בשיר הנושא "Cowboys from Hell".


השיר "Psycho Holiday" קיבל את שמו לאחר שהבסיסט Rex Brown רכש כרטיס טיסה לניו אורלינס לפיל אנסלמו וכתב על המעטפה את המילים "Psycho Holiday". פיל היה אז בקטע של LSD ורקס חשב שזה יעשה טוב לטוס לעיר ולדתו כדי לנקות קצת את הראש.


השיר "Primal Concrete Sledge" נכתב אחרון לאלבום בתוך 10 דקות, זה התחיל מג'אם סשן מאולתר עם התיפוף העצבני של ויני פול בסיום ההקלטות. דימבאג התהלב וביקש מויני להמשיך עם זה והוסיף את הריף המנסר והאייקוני שיצר את השיר.


המשפט שויני פול צורח בתחילת השיר "Domination" הוא: "First take like a motherfucker!" זה אשכרה היה הטייק הראשון של השיר אשר גם נבחר כזה שייכנס בסופו של דבר לאלבום.


האלבום כולו דורג בידי קהל הקוראים של המגזין Guitar World במקום ה11 ברשימת 100 אלבומי הגיטרה הטובים ביותר בכל הזמנים.


להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!