ב- 22 ליולי, 2003 "Jane's Addiction" הוציאה את אלבום האולפן השלישי שלה "Strays".
13 שנים אחרי "Ritual de lo Habitual", חזרה "Jane's Addiction" לסצנת המוזיקה לאחר הפסקה ממושכת, עם אלבומם המצופה "Strays". נכון, הלהקה הקליטה והוציאה שני שירים חדשים, עוד באלבום האוסף "Kettle Whistle" משנת 1997, אבל זה עדיין לא היה אלבום מלא כפי שקיבלנו עם "Strays". כאחת מחלוצות הרוק האלטרנטיבי, הלהקה כבר הטביעה את חותמה עם אלבומים קלאסיים כמו "Nothing's Shocking" ו- "Ritual de lo Habitual". השאלה שעמדה בראש המבקרים והמעריצים הייתה האם "Strays" יכול לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שהציבו יצירותיה המוקדמות של הלהקה.
הלהקה עבדה על האלבום הזה עם המפיק הוותיק Bob Ezrin, שגם השתתף בכתיבת כל שירי האלבום. זה היה גם האלבום הראשון בו הופיע הבסיסט Chris Chaney, שהיה גם שותף לכתיבת 3 מתוך 11 רצועות האלבומים.
החל מהרצועה הפותחת, "True Nature", מתברר למאזין ש- "Jane's Addiction" לא איבדו את הטאץ'. השירה הייחודית של Perry Farrell זועקת את המילים "Here we go..." ומשחררת את ההסתערות המוזיקלית של שאר חברי הלהקה. הגיטרות הסוחפות של Dave Navarro, הבאס הפועם של Chris Chaney והתיפוף העוצמתי של Stephen Perkins מספקים התחלה עוצמתית ואנרגטית לאלבום. לא פלא שהשיר הזה נבחר ללוות את פסקול משחק הווידאו "MLB 2005". הפתיחה העוצמתית הזו הוכיחה ש- "Strays" שמר על הסאונד הייחודי של הלהקה, תוך שילוב של הפקה קצת יותר מלוטשת, שמציגה את הצמיחה והבגרות המוזיקלית של "Jane's Addiction" לאורך השנים.
הסינגל המוביל של האלבום, "Just Because", הציג את היכולת של "Jane's Addiction" ליצור "הוקים" קליטים ופזמונים בלתי נשכחים. האיכות ההימנונית של השיר הפכה אותו ללהיט מיידי והוכיחה שהלהקה עדיין יכולה ליצור מוזיקה שיוצרת תהודה בקרב הקהל הרחב ועדיין מסוגלת לשמור על ה-DNA שלה. השיר היה אחד המוצלחים בהיסטוריה של "Jane's Addiction's" והגיע למקום השלישי במצעד "Modern Rock Tracks".
עבודת הגיטרה האייקונית של Dave Navarro בולטת ככח המניע לכל אורכו של "Strays". הריפים והסולואים שלו הוסיפו שכבות של עומק ועוצמה לכל רצועה. שירים כמו "Superhero", "Suffer Some" (שניהם הושפעו ככל הנראה מימיו ב- "Red Hot Chili Peppers") והפסיכו-מטאל המטריף של "Hypersonic" מדגישים את צליל הגיטרה הייחודי ואת היכולת הטכנית שלו, בעוד ששירים כמו "Price I Pay", "To Match The Sun" ושיר הנושא "Strays" מביאים צליל גיטרה מאופק יותר, אווירתי יותר.
השירה של Perry Farrell שובת לב כתמיד, בעודו מצליח להעביר באמצעותה מגוון רחב של רגשות. זה קורה כשהוא שר בשבריריות ופגיעות בבלדה האקוסטית "Everybody's Friend" או כשהוא מתעל דרך הקול פרסונה אניגמטית וכמעט תיאטרלית בשירים כמו "Wrong Girl". אין ספק שההגשה שלו מפיחה חיים במילים, ומושכת את המאזינים לעולם המיוחד של כל שיר ושיר.
אחד הקטעים המיוחדים של האלבום לעניות דעתנו הוא "The Riches", יצירה דינמית ורחבה שמציגה את יכולתה של הלהקה ליצור מוזיקה באיכות אפית. השיר הזה עובר בצורה חלקה בין קטעים מאופקים יותר אל עבר חלקים יותר "נפיצים", המציעים למאזין חווית האזנה סוחפת.
אין ספק ש- "Strays" הינו אלבום חזק שהוכיח שלמרות חלוף השנים "Jane's Addiction" לחלוטין לא איבדה את זה, אבל כמה מבקרים הרגישו שחסרה לו האנרגיה הגולמית והבלתי מסוננת של היצירות הקודמות של הלהקה. מהאזנה לאלבום ניכר היה שהלהקה התפתחה והתנסתה עם סאונד וסגנונות חדשים, מה שאולי היה הגורם לקיטוב של המבקרים והמעריצים הוותיקים שציפו אולי לאווירה המחתרתית שאפיינה את האלבומים הקודמים שלה. ואולם, למרות הקיטוב והדעות החלוקות, בשנת 2005, "Strays" דורג במקום ה-404 בספרו של מגזין "Rock Hard" "500 אלבומי הרוק והמטאל הגדולים בכל הזמנים".
לסיכום, "Strays" מהווה אלבום קאמבק ראוי ללהקה גדולה. הוא משמש כתוספת ראויה לשבח לדיסקוגרפיה של "Jane's Addiction". הוא הוכיח את הרלוונטיות המתמשכת של הלהקה בסצנת הרוק האלטרנטיבי וחיזק את מעמדה כלהקה משפיעה. למרות שהאלבום לא היה נאמן לחלוטין לשורשים של "Jane's Addiction", האלבום הציג בצורה מעוררת השראה את הצמיחה האמנותית והמוזיקליות של הלהקה.
להאזנה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט