top of page

Journey - Escape

ב- 17 ליולי 1981 שחררה "Journey" את אלבום האולפן ה- 7 שלה.


באלבום הזה המציאה "Journey" את עצמה מחדש. זה הפך לאלבום האולפן הנמכר ביותר שלה עם מכירות של למעלה מ- 10 מליון עותקים בארה"ב לבדה. אלבום שהפך לאבן דרך ללהקות ה- "AOR" וה- "Hair Metal" כגון Bon Jovi", "Cinderella", "Poison ועוד, אשר ינסו לשחזר את הנוסחא המצליחה באלבומים שישלבו בלדות מטאל מתקתקות לצד שירי הארד רוק מלודיים.


יותר מכך, זה האלבום שייצר את הלהיט הכי גדול של הלהקה "Don't Stop Believin" אשר ב- 25 לפברואר 2021 חצה את רף מליארד ההאזנות בספוטיפיי, מעמד שזכו לו קומץ קטן של להקות רוק כגון "Queen" עם “Bohemian Rhapsody”.


ההצלחה האדירה הזאת מיוחסת בעיקרה לשינויים בהרכב הלהקה ולעזיבתו של הקלידן והזמר המוביל Greg Rollie שהיה גם הלב והנשמה של הלהקה עד אותה עת. כזכור, "Journey" נוסדה בסן פרנסיסקו, קליפורניה בשנת 1973 על-ידי הגיטריסט Neal Schon והקלידן והזמר Greg Rollie, אשר בדיוק עזבו את להקת "Santana". הסגנון המוזיקלי שאפיין את הלהקה בתחילת דרכה היה רוק מתקדם בתיבול ג'אז ופיוז'ן. הלהקה מנתה אז ארבעה חברים ולאחר שלושה אלבומים כושלים, חברת התקליטים קולומביה לחצה על הלהקה לצרף זמר כריזמטי מוביל ולשנות את סגנונה.


השינוי המיוחל הגיע באלבום הרביעי "Infinity" ששוחרר בשנת 1978, אז צורף הזמר Steve Perry, אשר הכוונה הראשונית היתה כי יחלוק את תפקידי השירה עם Greg Rollie ו- Neal Schon. השינוי הזה שהוכתב על-ידי חברת התקליטים הספיק ל- Greg Rollie, אשר בסוף שנת 1980 החליט לעזוב את הלהקה. צריך להבין, עזיבתו של Rollie לא היתה דבר של מה בכך. לעיתים נדירות להקה תצליח לשרוד לאחר עזיבה של אחד ממנהיגיה והרוח החיה שמאחוריה, שלא לדבר על להמציא את עצמה מחדש ואפילו להצליח יותר. ואולם, המקרה של "Journey" הוא אחד מאותם מקרים נדירים והיום ניתן לומר שההצלחה האדירה של הלהקה התאפשרה בגלל (ולא למרות) העזיבה של Rollie, שכן עזיבתו אפשרה את כניסתו של הקלידן, הזמר וגיטריסט הקצב Jonathan Cain, אשר להקת הפופ-רוק הבריטית "The Babys" בה היה חבר בדיוק התפרקה. Cain הפך לאחד משלושת הכותבים העיקריים של הלהקה ותרם רבות לפופולריות האדירה שלה ולהצלחתה.

(Photo: Wallpaperflare.com)


בסיועו של Cain הלהקה הצליחה ליצור באלבום הזה צליל וסגנון חדש ששילבו הארד רוק, הבי מטאל, AOR ופופ, עם שירים מלודיים וקליטים לצד בלדות סכריניות שחרכו את המצעדים והושמעו ללא הפסקה בתחנות הרדיו.


נראה שהשילוב בין Steve Perry, Neal Schon ו- Jonathan Cain היה בדיוק מה שהלהקה היתה צריכה בכדי ליצור את המפץ הגדול". האלבום הזה ייצר כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של הלהקה, ביניהם "Don't Stop Believin". הפתיחה הקלאסית של קיין עם הפסנתר והקול הענוג של פרי יוצרים שילוב מלודי סוחף שאי אפשר להתנגד לו. וכמה יפה הגיטרה של Neal Schon שממש צריך להתאפק כאן במשך דקה שלמה לפני שהוא ממטיר עלינו גשם מתכתי שמופק הישר מהמיתרים הסתומים של הגיטרה שלו. הגשם הזה שמתחיל כטפטוף קל הופך אט אט למטר כבד שמסתיים בגניחה של הגיטרה שפשוט זועקת את כאבה לשמיים. איזה שיר נסיעה מדהים עם מבנה מאוד מיוחד. מי שמחפש פזמון לא ממש ימצא אותו כאן. אין בשיר הזה תבנית מסורתית של בית פזמון קליט, בית פזמון קליט, גשר, פזמון קליט. הבית והגשר הם הקליטים כאן והפזמון לכאורה עם המילים "Don't Stop Believin'" מגיע רק בדקה 3:20 לשיר. ואיזה בס יש פה בשיר. Ross Valory שגם שר קולות רקע פשוט מתעלה על עצמו, וזה קורה לאורך כל האלבום עם נגינה אינטליגנטית, מודגשת ודומיננטית.


תקשיבו לריף הפשוט והקליט של Neal Schon בשיר "Stone in Love", אבל שלא תטעו אפילו לרגע, שון מסוגל להרבה יותר מזה ואם יש לכם ספקות האזינו לסולו הקצר והמהיר שלו בדקה 1:53 לשיר והסולו הארוך שלאחריו שמתחיל בדקה 2:36. Neal Schon הוא גיטריסט אדיר, טכני ומדויק, אבל הגדולה שלו היא דווקא באיפוק וברגש וזה בא לידי ביטוי באלבום הזה במיוחד. הוא יודע מתי להיכנס עם סולו מטורף וכשצריך הוא יודע לקחת קצת אחורה ולהסתפק בנגיעה קטנה, מיתר סתום או משפטי גיטרה קצרים וחכמים, שנשמעים אולי קטנים אבל מוסיפים כל-כך הרבה. זה אולי לא נשמע ככה אבל שון נמצא ופועל בכל רגע באלבום הזה, כמו בסולו השובר והמרגש בסוף השיר "Who's Crying Now" הסינגל הראשון והמצליח מהאלבום, ופשוט מקפיץ את השיר לרמה אחרת.


האלבום כולל גם את השיר "Open Arms" שהפך ללהיט הגדול של הלהקה מתוך האלבום. שורשי השיר מגיעים ללהקת "The Babys" של קיין שעבורה הוא כתב את המלודיה הראשונית. הלהקה סירבה לקבל את השיר בהיותו "סכריני" מידי אבל כאן הוא הפך לבלדת רוק מדהימה ונצחית. השיר נכנס ללא מעט פסי קול של סרטים וסדרות ואף זכה להרבה מאוד גירסאות כיסוי ביניהם אפילו של "Barry Manilow, "Boyz II Men ו- Celine Dion.


אחד השירים האהובים עלינו באלבום הוא "Mother, Father", קלאסיקה אמיתית שעוצבה על ידי אביו של ניל שון, מוזיקאי הג'אז Matt Schon שגם קיבל קרדיט משותף על כתיבתו. שיר מלודי ומלודרמטי, מלא ברגש עם מבנה אקורדים גאוני, שהולך ומתפתח עד שהוא מגיע לשיא עם אאוטרו סוריאליסטי, מדהים והרמוני.


מעניין לציין שגירסת הרימסטר של האלבום כוללת את השיר "La Raza del Sol" ששוחרר כבי סייד לשיר "Still They Ride" בלדה מלנכולית וממכרת נוספת, ששוחררה כסינגל הרביעי מתוך האלבום. השיר מתכתב עם הרוק הלטיני של שון מיימי סנטנה והוא כולל סולו מטורף שלו.


להאזנה: Spotify, Apple Music


אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!

"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט

Comentários


 נהנים מהבלוג? הירשמו לקבל את הפוסט הבא ישירות למייל !!

תודה רבה על ההרשמה!

bottom of page